אוליבר סטון כבר ראה הכל, אבל גל החום שפוקד את ישראל בימים האחרונים הצליח להמם אותו. הקולנוען האגדי בילה בארץ בסוף השבוע, כאורח הכבוד של פסטיבל הקולנוע בירושלים. המפגש בינינו התקיים כמה שעות לפני הטיסה שלו חזרה לאמריקה, והוא הגיע אליו עם הלשון בחוץ, אחרי סיורים מעייפים תחת השמש הקופחת בעיר העתיקה ובשוק, ואחרי שמעריצים רבים ניגשו אליו עם שאלות ובקשות לחתימות ותמונות בסינמטק הירושלמי וסחטו את כוחותיו עוד יותר.
אך גם כשהוא מותש, ואף שמצבו הבריאותי מלכתחילה מקשה על שמיעתו, סטון מהיר לשון וחריף מחשבה כפי שהיה תמיד, מאז פרץ בעולם הקולנוע עם התסריט זוכה האוסקר של "אקספרס של חצות" בסוף שנות השבעים. "התקשורת מושחתת", הוא ממהר להצהיר כבר בפתח השיחה עימי, בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות. "העלו השבוע ב-CNN את דיוויד פטראוס. לאורך השנים הוא טעה לגבי כל חזית שניתח - אפגניסטן, עירק, ובכל זאת הוא יושב שם ומדבר. הוא אומר שאוקראינה מנצחת ופוטין בצרות - זאת לא האמת, זה עולם מקביל. התקשורת איבדה מגע עם המציאות ומי יודע לאן זה מוביל".
"אנחנו בסכנה גדולה, בדרך למלחמה גרעינית בין ארצות הברית ורוסיה. ביידן עושה גם דברים טובים, הוא דואג למשל לאיכות הסביבה, אבל מדיניות המלחמה שלו משוגעת. הניאו-שמרנים, שהובילו את ג'ורג' וו.בוש למלחמה בעיראק, מתמרנים עכשיו גם את ביידן בצורה משוגעת. בשביל מה אנחנו צריכים להילחם ברוסיה? מה רוסיה עשתה לנו? נאט"ו חסרת אחריות, אבל ביידן מוביל מדיניות פרו-נאט"ו. בקצב הזה, לפחות מבחינה צבאית הוא ייזכר כנשיא הכי גרוע בתולדות ארצות הברית. למה ליצור קיטוב בינינו לרוסיה וסין? אנחנו צריכים לשתף איתם פעולה בהכל".
זו הפעם הראשונה שסטון בארץ מאז 2003, אז ביקר בה במהלך האינתיפאדה השנייה לצורך צילומי "פרסונה נון גרטה" שלו, בו ראיין בין השאר את נתניהו וערפאת. "הרגשתי עכשיו הרבה פחות מתח ושנאה ברחובות לעומת לפני עשרים שנה", הוא אומר בהצהרה שאם להשתמש במילותיו, נשמעת מנותקת מהמציאות לאוזניים ישראליות. "בניגוד לימי האינתיפאדה השנייה, עכשיו המתח בא מבפנים. יש עכשיו בישראל ממשלה קיצונית, ונראה שהציבור פונה נגדה, ונאבק למען הדמוקרטיה ובית המשפט העליון. זה מעורר תקווה".
"נתניהו פייטר, ואני מבין את היחס שלו לטרור - ברור שצריך לעשות משהו נגד האנשים האלה. עם זאת, עם הזמן למדתי יותר על עזה, ואני מבין את המצב שם טוב יותר. איך שישראל מתייחסת לפלסטינים זה מטריד".
הפסטיבל הקרין בסוף השבוע ועוד ימשיך להקרין במשך השבוע את מיטב הקלאסיקות של סטון, בהן "רוצחים מלידה", "JFK", "וול סטריט" ו"פלאטון". עם זאת, גולת הכותרת של ביקורו היתה הקרנת בכורה מקומית של סרטו התיעודי החדש - "גרעין עכשיו", אחריו גם התקיימה שיחה בינו לקהל.
הסרט הוא בבת עיניו של סטון, שגם הקפיד להתעקש במהלך הביקור כי כל מי שיראיין אותו יצפה בו קודם לכן, כדי אפשר יהיה להתמקד בו במהלך השיחה. מדובר בשיר הלל לאנרגיה גרעינית, המפציר בעולם לעבור להשתמש בה לייצור חשמל ומטרות אזרחיות כדי לפתור את משבר האקלים.
נוסף לכך, הדוקו של סטון מכנה את המחאות והאזהרות נגד אנרגיה גרעינית כלא יותר מאשר קמפיין הפחדה לא מבוסס, שיוצר בכוונה בלבול בין נשק אטומי ואנרגיה אטומית, ומפריז בסכנות שיש בשימוש באנרגיה הזו.
"מגעיל לראות את הייצוג של כוח גרעיני בקולנוע ובטלוויזיה", אומר סטון, ומתייחס לסרטים כמו "הסינדרום הסיני" וסדרות כמו "צ'רנוביל" למשל, שעסקו באסונות גרעיניים. "אין בהוליווד מקום לקולות אחרים: לא הצלחתי להשיג הפצה לסרט שלי באמריקה. אני חושב שאנחנו מעבר לבולשיט הזה. אנשים יבינו שהם חייבים לעשות משהו, ולהפסיק לפחד מגרעין. האם הוא מסוכן? כן, אבל גם גז מסוכן וגם פחם מסוכן. פשוט צריך לדעת איך להתנהל עם אנרגיה גרעינית. זו אנרגיה מדהימה. היא קיימת, והיא הכי זמינה שיש. יש סכנות, אבל אנחנו יכולים להתגבר עליהן. האנושות כבר מצאה פתרונות לכל כך הרבה בעיות".
כמו סרטים קודמים שלך, גם הסרט הזה משכנע מאוד. מה הסוד של כוח השכנוע שלך?
"כנות, ותשוקה. אני באמת מאמין במה שאני אומר. עבדתי בצורה אינטנסיבית עם אנשים שיודעים על מה הם מדברים, לא שרלטנים. אנשים אחרים שלחו לי חומרים שמנסים להסביר עד כמה אנרגיה גרעינית היא דבר מרושע. לקחתי אותם ברצינות. נתתי את החומרים האלה למומחים והם אמרו לי שזה בולשיט. יש תפיסה לא נכונה לגבי רדיואקטיביות ופסולת גרעינית. בכל פעם שטריטיום נשפך לאוקיאנוס, יש כאלה שצועקים שזה דופק את הסביבה. זה לא נכון. אפשר לשתות גאלון של טריטיום ולא למות. יש פה הרבה בולשיט".
אמרת לפני ההקרנה שאין שום סיכוי שישראל תעבור לאנרגיה אטומית. למה לדעתך?
"כי ישראל לא רוצה למשוך תשומת לב לתוכנית הגרעינית ולתוכנית המלחמה שלה".
במהלך הסרט אתה מראיין את הטיקטוקרית איזבל בומקה שמטיפה לשימוש באנרגיה אטומית. בכנות, זה הפתיע אותי. לא דמיינתי אותך גולש בטיקטוק.
"טיקטוק הוא כוח חשוב, בעיקר לצעירים. החשבון של איזבל מגיע למאות אלפי אנשים צעירים. הם שייכים לדור שאין לו דעות קדומות לגבי אנרגיה גרעינית. הם מפחדים פחות".
יש סיכוי שתפתח טיקטוק?
"לא. צריך לעשות את זה טוב, ואני לא אדע לעשות את זה טוב. אני עושה את הדבר שלי".
בואו של סטון לארץ לווה בכותרות לא מחמיאות בלשון המעטה, בשל התבטאויות שלו בעבר לגבי ישראל והקהילה היהודית בארצות הברית. ב"הארץ" כתבו בכותרת "פסטיבל ירושלים לקולנוע יעניק אות הוקרה לאוליבר סטון, שביטא בעבר עמדות אנטישמיות". ב-YNET שאלו בכותרת "אם אוליבר סטון שונא אותנו כל כך - למה הוא בא לפה?".
בעקבות הכותרות הללו, היו אנשים שפנו אליי ושאלו - למה באמת סטון בא לכאן, ולמה בכלל הזמינו אותו. אני מספר זאת לבמאי והוא אומר: "אנשים שאלו אותך למה הזמינו אותי בכלל? נחמד מצידם. הכותרות האלה הן דוגמה לכוח המסוכן של התקשורת. היא מעוותת ומנפחת את המציאות, ומסיחה את הדעת מן הדברים החשובים - למשל, אנרגיה גרעינית".
מעבר לכך, סטון חוזר בשיחה עימי על כך שהדברים שיוחסו לו הוצאו מהקשרם. בריאיון לישי קיצ'לס בישראל היום שהתפרסם בסוף השבוע אמר גם - "אני לא אנטישמי. אף פעם לא הייתי אנטישמי, ואני לא חושב שהדברים שאמרתי היו אנטישמיים. התנצלתי על הדברים שנאמרו, וארגונים יהודיים שונים בארצות הברית ניקו אותי מכל אשמה". מכאן, אנחנו עוברים לכמה שאלות כלליות על סרטיו הקודמים.
הסרט שפתח את הפסטיבל היה "גולדה" על מלחמת יום כיפור ואתה ביימת כמה סרטי מלחמה איקונים, בראשם "פלאטון" זוכה האוסקר על מלחמת וייטנאם. למה לדעתך חשוב לעשות סרטים על הנושאים האלה?
"לחמתי בוייטנאם, ובסך הכל יצרתי סרט על פי החוויות שלי. לא באתי לבטא עמדה גורפת לגבי מלחמות. רציתי לשאול מה מלחמה עושה לאנשים".
"פלאטון" וגם "נולד בארבעה יולי", שעסק אף הוא בוייטנאם, הצליחו בקופות. הסרטים האמריקאים על מלחמת עירק השנייה נכשלו. למה?
"למה? כי הם סרטים מדכאים. המלחמה בעירק היתה מלחמה מגוחכת - הסיבה שהתחילו בה היתה בדיחה".
מה הסרט שחווית הצילומים שלו היתה הכי פחות מהנה מבחינתך?
"'שיחות לילה' עסק בדמות מיזנתרופית. הרגשתי מאוד לא בנוח עם הדמות הזאת. ב'מגדלי התאומים' עמדתי במשך כל ההפקה על עיי חורבות, וזה היה מעייף. סרטי המלחמה היו קשים. 'סלבדור' היה בלגן אחד גדול, ולא היה לנו כסף".
באחד הפרקים של "סיינפלד" יש פארודיה ארוכה מאוד על "JFK". זה הצחיק אותך?
"הומור זה טוב ויפה, אבל שוב - הבעיה היא שזה מסיח את הדעת מהדברים החשובים. 'JFK' בא ואומר שגורמים בממשלה האמריקאית רצחו את הנשיא קנדי. זו האשמה חמורה, לא? אז אם באים וצוחקים עליי, הופכים את הסיפור החמור הזה לטריוויאלי. הגישה הזו הופכת אותנו לחברה צינית. בסוף, הכל הופך לבדיחה אצל ג'ון סטיוארט, ובעיני זה חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון".
מצד אחר, העובדה ש"סיינפלד" הקדישו לסרט שלך מקום כל כך נרחב בפרק מעידה איזה אירוע תרבותי הוא היה. כולם דיברו עליו, אז כולם הבינו את הבדיחה. אתה יכול לדמיין כיום סדרה פופולרית יחסית מקדישה כזה מקום לסרט עכשווי? הרי כמעט ואין סרטים שכולם מכירים.
"אני מבין מה שאתה אומר, אבל אני לא יכול להתעסק בזה. אני רק יכול לעשות סרטים. אני אומר - תעשו את הסרטים שאתם יכולים ותקוו לטוב. הסרט העלילתי האחרון שלי היה על אדוארד סנודון ('המרגל סנודון' מ-2016). הוא דמות חשובה, אבל הקהל לא רצה לראות סרט עליו. זה סרט על הסודות האפלים שמסתירים מאיתנו, ואלה לא חדשות טובות, אז הקהל לא רוצה לשמוע מהן. הוא רוצה סרטים אופטימיים, אני מבין את זה".
"כמובן שהצטערתי שהסרט לא עבד, ואני מצטער על כך שלא עשיתי סרטים נוספים מאז. אני מתגעגע לפעמים לימים שהייתי בעין הציבורית. הייתי רוצה לעשות משהו פופולרי שוב".
מה התוכניות כרגע?
"אני מסיים סרט תיעודי על לולה, נשיא ברזיל, ואני מפתח סרט עלילתי. תראה, אני לא חייב לעבוד - אני מסודר כלכלית. אני גם צריך לדאוג לבריאות שלי, וליהנות מהחיים, ויש לי משפחה. אני לא רוצה להיות רידלי סקוט שעושה סרט אחרי סרט, אם זה מה שאתה שואל".
לא יהיו בפסטיבל הקרנות נוספות של "גרעין עכשיו", אך הוא יקרין השבוע את "פלאטון" בשני 17.7 ב-21:15, את "וול סטריט" בשלישי 18.7 ב-19:15 ואת "JFK" ברביעי 19.7 ב-10:30.