הסרט "מורדים לסופ"ש", בבימויו של מארק רוטמונד, מצא עצמו מגיח לחיינו בטיימינג הולם מאין כמותו על רקע משחקי היורו האירופיים. אך בעוד במגרש המשחקים האמיתי הכל (כמעט) נראה מתנהל תחת כללים ברורים, ב"מורדים לסופ"ש" בולטת מגמה עיקשת לנסות לשבור, או לפחות לעקם אותם, לשם השגת מעט שפיות ונורמליות. כך קורה לילד ג'ייסון המבריק שלוקה באוטיזם, ומשגע את כל הסובבים אותו כשמקום הישיבה שלו בתחנת האוטובוס נתפס על ידי אישה מבוגרת או סתם כשהפסטה בצלחתו נוגעת ברוטב. אך בניגוד להוריו, עבור ג'ייסון לא מדובר ב'סתם', אלא בהפרה בוטה של סדרים, חוקים ומשמעת שמשכינה סדר נורמטיבי לחלוטין בעולמו הכאוטי.
חתולה שוברת קופות: ההישג המרשים של גיא עמיר וחנן סביון
קולנוע האימה הישראלי: ספר חדש ומרתק שמתרפק על זיכרונות העבר
העניינים מתחילים להסתבך כשג'ייסון זוכה ללעג מבני כיתתו, ומנהלת בית הספר מחליטה להעבירו לבית ספר לחינוך מיוחד. ההורים, שלא ששים למימוש הרעיון ונתקלים בהתנגדות מרה מצידו של ג'ייסון לשמע ההצעה, מנסים לשכנע אותו להשתלב ולהיטמע כראוי, כשלפתע צצה המלצה אגבית בהשראת הסבא: למצוא איתו יחד קבוצת כדורגל לאהוד, ובתמורה ג'ייסון ישקיע מאמצים בבית הספר. ג'ייסון משיב בחיוב, ומחליט ללכת עם אביו לעשרות משחקי כדורגל ברחבי אירופה של מועדוני הליגה הראשונה, השנייה והשלישית, כדי למצוא את קבוצת הכדורגל האהובה. האב מסכים חפוזות להצעה ומהר מאוד מבין שנקלע למסע ארוך ומפותל שיעמת אותו עם נבכי הנפש של בנו ועם הסדר המופתי והבלתי אפשרי שהוא מנסה לעצב דרכו את סביבתו. האב העסקן, שעד כה עיתותיו לא היה בידו כדי לחוות את בנו דיה, מטייל עם בנו ברחבי העולם, מבלה איתו שעות בנסיעות רכבת, ומהר מאוד רצונות השניים מתנגשים חזיתית. האב, שהזדמנות קרייריסטית בלתי ניתנת לסירוב נופלת לידיו, נתקל בגחמותיו של בנו שמסכלות את קידומו ואת חופש התנועה והפעולה אליו היה רגיל לפני כן. בכך השניים רבים בלי די, אך גם לומדים לתקשר בשפה חדשה, לראות בזכוכית מגדלת דמיונית זה את זה ואפילו לסטות באופן בריא מהישר ומהמוכר.
מעבר לשימוש המטאפורי והגאוני בכדורגל כקונספט לשבירת חוקים וגילום וגילוי מופרעות, דמותו של ג'ייסון תגרום לעצבים שלכם להתלקח, אך לרגעים גם להתאהב. מבעד לצעקות בגרמנית השוטפת, שמדי פעם בפעם גרמו לי לזוע באי נוחות בכיסאי, תגלו רגעי קסם משפחתיים של חיבה, רצון וכוונות טובים ומלא אהבה. ייתכן ואת הסרט הזה היה ניתן לקצר, מאחר ותחושת המסע בליווי טרוניות הילד המיוחד הזה עשויה להתיש ולפרך אתכם. הפיצוי לכך מגיע כשסוף סוף ג'ייסון מוצא את קבוצת הכדורגל האהובה עליו, המצליחה לענות על כלל הקריטריונים הנוקשים שבבעלותו, כגון נעלי ספורט תואמות לכל השחקנים, מכירת כוסות רב פעמיות לשתייה באיצטדיון מתוך שימור תקן של שמירה על איכות הסביבה או בירור מוקפד על בוני האיצטדיון (ושלא יהיו במקרה נאצים). ברגע הזה, התא המשפחתי העוטף את ג'ייסון גדל והופך למשהו שלם ומיוחד עוד יותר. אם לפני כן ההקפדה הבלתי מתפשרת של ג'ייסון הציבה אותו בשגגה בפוזיצייה של ההורה, ואת הוריו המבולבלים והתוהים בפוזיצייה של ילדים, כעת כל אחד חוזר למקומו שלו המיועד לו.
סופי השבוע, בהם הולכים האב ובנו למשחקים, מציבים"שובר שגרה" יצירתי, מעין "צ'יט" בתפריט השבועי, שמוכיחים את יכולת הגמישות והשינוי של הרגלנו בכל עת וגיל, ואת כיבוש והסרת האגו העצמי המכסים את זהותנו הטהורה והאמיתית. לצופים מביניכם שהשתכנעו ללכת ולצפות, רצוי לומר ולהבהיר שלא ייגלה לנגד עיניכם סרט יוצא דופן, אך כאן נעוץ גם הקאץ': תחושת העילוי והנשגבות לא שייכות לכאן. בהתעמקות ביחסי משפחה מקרטעים וילדים על הרצף קשה למשות ולשלות פנינים נדירות. לפנינו מוצגת תמונת מצב יומיומית קשה המצריכה אורך נשימה וסבלנות פרושה לאורכה, שתחושת החיים הכללית העולה ממנה היא לא "וואו". היא אמיתית ולעיתים צורמת ומאיימת בכנותה, ולנוכח תקופה זו, זה אולי מה שאנחנו מזדקקים לו יותר.
הסרט "מורדים לסופ"ש" עתיד לצאת לאקרנים ב-27.6.24 בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.