יש מקומות שתמיד נשארים איתנו בלב, ששובים אותנו ישר עם בואנו, בהיסח עין או בהינד עפעף, והם שם כדי להישאר. אמירה קלישאתית מדי, אך כרוב הקלישאות גם נכונה ומוצדקת, ובאה לידי ביטוי באורח מופלא בסרט האיטלקי החדש שמוצג בימים אלו ב"סינמטק" בתל אביב, "עולם מפריד בינינו".
"אור, שמש, מפל" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים והסטודנטיות
הסרט הזה לא מושלם קולנועית, אבל הוא יכול להציל חיים
על רקע נופי שלג שמתחלפים מדי פעם באגמים מפכים ועמקים ירוקים, בא מישל, המורה הוותיק והמותש שמאס בחיי העיר העמוסים, האינטנסיביים והטורדניים, להתנסות בת חצי שנה בבית הספר חדש שבצפון איטליה, שנמצא בכפר רחוק וזנוח למדי.
עם השינוי הגדול, שמישל מגייס אליו כוחות מנטליים ואופטימיות מזהירה, האכזבות באות ועומדות לנגד עיניו במהרה. השלג המקפיא ונעלי המוקסין שלו שלא מותאמות למזג האוויר, השפה והז'רגון שנראים לו מוזר, החיים בתוך בית עץ ישן כשהוא אפילו לא יודע איך להדליק אח או לבשל, האנטילופה שהוא פוגש בדרך חזרה הביתה מעבודתו וסגנית מנהל אחת עיקשת ומסורה מאין כמותה, אגנס.
בבית הספר הקטן, שמכיל מספר ילדים בודדים שנספרים על כף יד אחת, מישל זוכה להכיר דור צעיר סקרן, צמא לידע ותאב לחיים. אך רגע קט לפני שכל הדברים מצליחים להסתדר, פוקדת אותו ואת שאר צוות בית הספר הייחודי והמקצועי צרה אחרת: איום על סגירת בית הספר לצמיתות על ידי העיירה והממסד המקומי.
מה שנראה כהתנגשות בלתי נמנעת בפני קרחון, הופך למאבק בלתי מתפשר מול הרשויות וגורמי האכיפה והבאת תלמידים מהגרים מאוקראינה, שמצויה בשיא המלחמה ותושביה תרים אחר מקלט ומפלט.
לאחר שששת החודשים הולכים וכלים, מישל יודע שהוא צריך לעזוב. אך עם מסע ההתאהבות שעבר עם אגנס, התלמידים ובית הספר עצמו, המעבר שנראה לו טבעי ואך קל, הופך למשימה לא פשוטה.
מעבר למשחק המרשים והכן של אגנס ומישל, שנעשים שותפים למקצוע ולחיים, בקומדיה הקלילה הזאת תמצאו רגעי צחוק של השפה האיטלקית המהירה והלעיתים משוגעת, אך גם תיהנו ותפיקו רגעים של עומק, נחמה ואור בעולם הקשוח של חינוך והוראה.
המסע והשינוי של המורה מישל ייקחו אתכם לתמונות טבע מרהיבות, שיספרו לכם סיפור אגדה, אך גם יעמתו אתכם עם רגעי המציאות הקשים, עם המעברים והתהפוכות שהחיים מאלצים אותנו לעשות, תוך המלחמה על הדברים החשובים והתעדוף שאלו דורשים מאיתנו לערוך.
התלמידים של מישל יחד עם אגנס נהיים לו כעבור זמן למשפחה, ומבעד לאתגרי החינוך הניצבים בעלילה, הסרט הזה הוא מראה למערכות היחסים שיכולות לנבוט ולצמוח מתוכנו עם פתיחות וגילוי הלב המספקים, אילו רק נביא ונגייס אותם איתנו.
עם כל ההמלצות שבטור ה"בעד" בטבלה המדומיינת שלי, אמנה גם קצת מ"הנגד". אגיד ואתוודה שלקח זמן לאוזניי להתרגל לאיטלקית ולאינטנסיביות שחשתי בה, וכן לאורך הסרט, שמדי פעם חשתי שיש בו מן ה"הימרחות" עם קטעי ביניים שלא מקדמים את העלילה ולפעמים מעלים את הצורך להזכיר באיזו נקודה הסרט עצר ומה קדם וקרה עד כה.
מלבד זאת, ממליצה לכם בחום ללכת לראות את "עולם מפריד בינינו", להתאהב בנופים החד פעמיים של צפון איטליה דרך המסך, בתקווה שאולי גם תתאהבו בשאר מרכיבי העלילה והדמויות שמושחלים ושזורים ביניהם.
