וושינגטון על הכוונת: בתוך המטרייה הכללית של סרטים על נשיאי ארצות הברית, יש כל מיני תת־ז'אנרים. אחד מהם הוא הנשיא כגיבור פעולה. ב־2014 יצאו שניים כאלה, שעד היום מתבלבלים ביניהם: “המטרה: הבית הלבן" ואז “וושינגטון על הכוונת", שסבל מהתחרות ונכשל בקופות, אבל הוא למעשה הטוב מבין השניים וסרט נהדר ומהנה באופן אובייקטיבי.

כמשתמע מהשם, מתרחשת מתקפה על הבית הלבן, והנשיא מגן על עצמו ועל הדמוקרטיה יחד עם מאבטח מן השורה שנקלע לסיטואציה, בגילומו של צ'אנינג טאטום. את מנהיג העולם החופשי מגלם ג'יימי פוקס, שאת הדמות שלו מן הסתם בראו בהשראתו של ברק אובמה, שהיה אז בעיצומה של הקדנציה השנייה שלו. כמוהו, גם כאן הנשיא היה שחור, צעיר יחסית - ומגניב. כן, ב־2014 עוד היה רלוונטי לצייר את הנשיא האמריקאי כך. היו ימים. את הסרט האמריקאי הכה פטריוט הזה ביים גרמני דווקא - רונלד אמריך, שאליו נחזור מאוחר יותר.

13 יום / אפשר לעשות רשימה נפרדת של הנשיאים שזכו לכמות הרבה ביותר של דיוקנאות קולנועיים. בראש הרשימה: ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן; ריצ'רד ניקסון, שתמיד מציגים אותו בצורה שלילית; וג'ון קנדי, שאצלו הפורטרטים היו חיוביים עד השנים האחרונות, אז התחלנו לראות ייצוגים פחות סימפטיים שלו, בעיקר בכל הקשור לחיי המין שלו.

13 יום (צילום: באדיבות yes)
13 יום (צילום: באדיבות yes)

“13 יום" יצא ב־2000 והוא דוגמה לייצוג חיובי להפליא של מוסד הנשיאות בכלל ושל קנדי בפרט. הסרט מתאר אותו כמי שראוי לפרס נובל לשלום בגלל הדרך שבה פתר את משבר הטילים הקובני ומנע מלחמה גרעינית. הסרט מתרחש על רקע המשבר הזה ויותר מאשר בקנדי, הוא מתמקד באחד מהאנשים הקרובים אליו - ראש מטה הבית הלבן בזמנו, קנת אודונול, כאן בכיכובו של קווין קוסטנר, המשתף פעולה עם הבמאי הניו־זילנדי רוג'ר דונלדסון, שאיתו עבד בשנות ה־80 גם במותחן המצליח “ללא מוצא". 

שימו לב שהבמאים ברשימה הזאת הם תמיד לא אמריקאים, או יהודים־אמריקאים. כנראה שאמריקאים נוצרים לא מסוגלים ליצור סרטים טובים על נשיאים טובים. בכל מקרה, “13 יום" הוא סרט מרתק, מאלף ומעורר השראה. הלוואי שהבאים בתור בלשכה הסגלגלה יצפו בו כדי ללמוד איך למנוע מלחמה עם איראן.

היום השלישי / מדונלדסון הניו־זילנדי נחזור לאמריך הגרמני. באמצע שנות ה־90 הוא יצר את “היום השלישי", שובר קופות ותופעת תרבות שעד היום אני זוכר את הצפייה בה טוב יותר מאת מה שעשיתי אתמול.

היום השלישי (צילום: באדיבות יס)
היום השלישי (צילום: באדיבות יס)

ביל פולמן מגלם כאן את הנשיא האמריקאי שמתנהל למופת מול מתקפת חייזרים קטלנית, ובעזרת מדען יהודי בגילומו של ג'ף גולדבלום וטייס שחור בגילומו של וויל סמית' מציל את העולם. 

לא היה ואולי גם לא יהיה להיט הוליוודי שהמחיש בצורה טובה יותר את הקואליציה האתנית שעזרה למועמדים דמוקרטיים לנצח בבחירות לנשיאות - קואליציה שההתפרקות שלה בשנים האחרונות היא אחד הסיפורים הכי עצובים באמריקה. ומה עושים כשעצובים? נכון, צופים מחדש בשוברי קופות משנות ה־90 ונזכרים כמה יפה ותמים הכל היה פעם.

אמיסטד / אם נגיד לכם שאנחנו הולכים לדבר על סרט נשיאותי של ספילברג, בטח תחשבו שהכוונה היא ל"לינקולן" המופתי שלו מתחילת העשור הקודם, אך בחרנו דווקא סרט אחר - “אמיסטד" הלא מוערך דיו, שיצא בשלהי שנות ה־90, בין “רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי ריאן" הקאנוניים, ונשכח מאז. הבמאי עצמו אמר שהדרמה ההיסטורית הזאת מעט יבשושית ודידקטית מדי, אבל הנחתום לא מעיד על עיסתו.

אמיסטאד  (צילום: Dreamworks)
אמיסטאד (צילום: Dreamworks)

בניגוד לשאר הסרטים ברשימה, ב"אמיסטד" לא מדובר בנשיא מכהן, אלא בנשיא לשעבר - ג'ון קווינסי אדמס, כאן בגילומו של אנתוני הופקינס. איך יודעים שבמאי אמריקאי רוצה לתאר נשיא כדמות חכמה, מכובדת וראויה להערכה? כשהוא מלהק לתפקיד שחקן בריטי.

הסרט מתאר כיצד הנשיא בדימוס לקח על עצמו להגן על עבדים אפריקאים שעמדו לדין אחרי שמרדו בשובים שלהם, עגנו בחופי קונטיקט ודרשו עצמאות. הוא עושה זאת בכישורים רטוריים מופלאים ושנונים, שביידן יכול רק לחלום עליהם, ובניגוד אליו גם מתעלה ברגע האמת ומצליח לשנות את ההיסטוריה.

דייב / ומנשיא אמיתי נעבור לעוד נשיא בדיוני. “דייב", שיצא ב־1993, נקרא בשם כפילו טוב הלב של הנשיא עלוב הנפש. כשהנשיא חוטף שבץ, המושכים האמיתיים בחוטים לא רוצים שסגן הנשיא יירש אותו כי הם מפחדים שלא יעשה כדברם, אז הם הוגים מזימה וממליכים את הכפיל. כמובן שאיש לא שם להבדל, כולל הגברת הראשונה. במישור הלאומי, מתברר שהמחליף המפתיע עושה עבודה טובה יותר מקודמו בתפקיד, למרות וכנראה דווקא משום שאין לו הכשרה, השכלה או יומרות.

דייב  (צילום: באדיבות yes)
דייב (צילום: באדיבות yes)

בגילומו של קווין קליין, דייב התגלה כנשיא האידיאלי - ליברלי, עממי, צנוע, אנושי, חושב על טובת הכלל ולא על עצמו, ומחולל שינוי. מעניין לציין שאת הסרט כתב גארי רוס היהודי וביים איוון רייטמן היהודי. בהתחשב בכך שאת הסרט במקום השלישי ביים ספילברג היהודי ואת אלה במקומות חמש ושלוש ביים אמריך הגרמני (נוצרי), אפשר להגיע רק למסקנה אחת: יהודים וגרמנים הם אלה שמציירים את הנשיאים האמריקאים הכי נערצים. תבינו מזה מה שאתם רוצים. צפייה נעימה, ועוד איחול אחד: שיהיה לכולנו בהצלחה.