הכל התחיל בסוף העשור הקודם, כשחברת פיתוח פינית בשם רוביו הפיצה ל"אפסטור" משחק חדש, חמוד ופשוט להפליא. משחק שבו יורים ציפורים בשלל צבעים בעזרת מקלעת על ביצוריהם של חזירים, במטרה להחזיר את הביצים שהחזירים גנבו לציפורים. שפעת החזירים הייתה אז בחדשות, כך שהחזיר היה אויב ראוי.
הציפורים הכועסות הפכו במהרה ללהיט היסטרי בכל העולם, אצל מבוגרים וטף כאחד. אחרי שכבשו את הטלפונים החכמים הן החלו להשתלט גם על טאבלטים, קונסולות משחק ומחשבים אישיים. עוד ועוד משחקים יצאו, בגרסאות שונות. או אז כמובן הגיע גל המרצ'נדייז האינסופי והלונה פארקים בערים אירופיות שונות (כדאי לדעת, אם אתם בדיוק מתכננים את טיול הבר מצווה של הילד). הציפורים גם חלטרו בפרסומות, כיכבו בספר בישול (המתמחה במתכוני ביצים ולא בסטייק לבן, אם תהיתם), ואפילו “ארץ נהדרת" השתמשו במלחמת הציפורים בחזירים כמטפורה לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ועתה, אחרי שהציפורים הזועמות שברו את כל שיאי ההורדות ועשו מיליארדים ממוצרים נלווים, הן מגיעות גם לקולנוע, בקומדיית הרפתקאות ואקשן באנימציית תלת ממד.
להרכיב עלילה
“אנגרי בירדס: הסרט" הופק בתקציב של 80 מיליון דולר, כשמפיקיו נחושים להוציא 100 מיליון נוספים למטרות שיווק. כמו בכל סרט אנימציה גדול, חלק נכבד מההשקעה הולך לליהוק הנכון של המדבבים. בגרסה המקורית מככבים קולותיהם של כוכבי “סאטרדיי נייט לייב" ג'ייסון סודיקיס, ביל היידר ומאיה רודולף (שאת דמותה מדבבת קרן פלס בגרסה בעברית), כמו גם ג'וש גאד (הידוע כמדבב של אולף ב"לשבור את הקרח") והקומיקאי דני מקברייד, פלוס הופעת אורח קולית של שון פן – שבעיקר נוהם וממלמל – מה שכמובן אמור להעניק לסרט גושפנקה איכותית. בארץ יוקרן הסרט בדיבוב לעברית בתלת־ממד ובדו־ממד – בשביל הילדים – ובאנגלית בדו־ממד עם תרגום, בשביל כל השאר.
עלילת “אנגרי בירדס: הסרט" מתרחשת באי טרופי המאוכלס על ידי ציפורים חסרות מעוף אך מאושרות, מלבד גיבור הסרט, הציפור האאוטסיידר רד, שלא מצליח להתערות חברתית או להשיג בחורות־ציפוריות. רד, באופן טבעי, כועס, וגם מגיב בחשדנות כשחבורה של חזירים ירוקים מסתוריים מגיעים לאי. זה לא הכי פוליטיקלי קורקט בעולם, אבל היי – מתברר שהחשדות שלו היו מוצדקים.
גם אם זה הטרנד דאשתקד בלשון המעטה – בינינו, ימי הזוהר של המשחק כבר די רחוק מאחורינו – "אנגרי בירדס" הן עדיין אייקוניות, במובן הזה שכל ילד יודע לזהות את היצורים העצבניים האלה עם הגבות כשהוא רואה אותם מודפסים על כפכף, כובע מצחייה או סט מצעים. מה שכן, נשאלת השאלה האם זה מספיק כדי להעביר את הציפורים ממסך המגע לאולמות הקולנוע. יש הסבורים שאף משחק וידיאו לא מצדיק הפקת סרט, בטח שלא משחק חסר עלילה או מיתולוגיה, שבו משליכים עופות על בתים של חזרזירים.
מאידך, על הנייר לפחות חוסר העלילה במשחק מעניק יותר חופש יצירתי לתסריטאים לפתח לציפורים עלילה קולנועית, לתת לכל דמות סיפור רקע והיסטוריה ולהסביר למה בדיוק הציפורים הללו כל כך כועסות.
חסר טעם?
“בתוך הרעיון המרכזי של המשחק היו הזרעים של מה שהאמנו שיכול לנבוט לתוך קומדיית אנימציה פנטסטית", אומר המפיק ג'ון כהן (“גנוב על הירח"). “הייתה לנו ההזדמנות להרחיב על הדמויות במשחק, לפתח את הציפורים לדמויות מלאות עם אישיות שונה וכוחות ייחודיים. אבל יש גם רעיון רגשי חזק במרכז הסרט: בלבם של המשחקים יש סיפור של ציפורים כועסות שלקחו להן את ביציהן – ילדיהן. והציפורים חייבות לצאת למבצע חיפוש והצלה כדי להשיג את הילדים שלהן בחזרה".
ובכל זאת, רוב המבקרים סבורים שגם אם אין לפסול סרט שמבוסס על משחק מחשב בלי לראות אותו, את הסרט הזה אין ברירה אלא לפסול אחרי שרואים אותו. “'אנגרי בירדס: הסרט' הוא לא חסר טעם כי הוא מבוסס על אפליקציה", כתב המבקר של האתר The Wrap. “הוא חסר טעם כי הוא חסר טעם".