אלמודובר כנראה כבר לא יעשה יותר סרט טוב. כמו וודי אלן, וים ונדרס או קן לואץ' – כולם מאסטרים מהדורות הקודמים – גם פדרו אלמודובר משתכשך, בעצם תקוע, בתוך נהרות תהילת העבר שלו, ואינו עושה סימנים של מאמץ כלשהו להביא עדכונים, שינויים או תוספות לסגנונו המוכר זה שלושה עשורים ויותר. מה שגורר, כמובן, אפקט של השתעממות מהירה מהמתחולל על הבד בסרטיו.
בסרטו החדש "חולייטה" טווה הספרדי האקסטרווגנטי מעשייה מלודרמטית חבוטה, שמתמקדת בגורלה של אישה מוכת צער שבתה נטשה אותה לאנחות תריסר שנים קודם לכן, והיא עדיין מוסיפה לאסוף את שבריה. בחינה אובייקטיבית של הסיפור, לאחר ניפוי מתבקש של כל השוואנצים האופנתיים – עיצוב, תאורה וסגנון לבוש – מעלה כי "חולייטה" אינו אלא גרסה משודרגת של אחד מסרטי ג'ורג' עובדיה. בין שמדובר ב"נורית" ובין שהכוונה היא ל"שרית" או אפילו ל"נערת הפרברים" בכיכובה של המנוחה עופרה חזה.
אלמודובר, התקוע בתוך תפיסת עולם פילמאית הרואה בעיצוב התמונה את ההיבט המוביל בכל מוצר קולנועי, ממשיך ב"חולייטה" את העיסוק המשעמם בהתאמות צבעים נועזות כאילו הוא לא עוסק בבימוי אלא מתאמן על ליין חדש בתחום סיוד דירות. "חולייטה", לפחות על פי הצהרת כותרות הפתיחה של הסרט, מתבסס על שורה של סיפורים קצרים מאת אליס מונרו. בפועל ניכרת הרבה יותר תרומתו של המלחין הוותיק אלברטו איגלסיאס, שטרח וחיבר מעין סימפוניה מתייבבת המלווה את הסרט כמעט לכל אורכו, כאילו מדובר כאן בהפקה מהעידן העתיק של הסרט האילם.
סרטו של אלמודובר הוא היחיד מבין סרטי התחרות הרשמית שהתגלגל לקאן לאחר שכבר נחשף לציבור במולדתו ספרד (ועל פי עדויות של מבקרים ספרדיים נחל שם כישלון). עצם השילוב שלו בתחרות מעיד לא רק על רפיון המחשבה היצירתית אצל הבמאי, אלא בעיקר על הוויתור המודע של מנהלי הפסטיבל על כל ניסיון לחדש ולרענן את המוסד ההולך ומתאבן שבראשו הם ניצבים.
אוליבייה אסאייס הצרפתי הוא היפוכו הגמור של אלמודובר. הוא חותר תמיד לשינויים ומסתכן קבוע בדילוג בין סגנונות של הגשה קולנועית; מ"אירמה ואפ" הערפדי, דרך "שעות קיץ" המרגש ועד "קרלוס" הפוליטי – אסאייס עושה הכל. מצד שני, חבל שעשה את "קניינית אישית", המשולב בתחרות הנוכחית. סרט עלוב זה, שספג שריקות בוז ממושכות עם סיום הקרנתו, עוקב אחר קריסטן סטיוארט, כאן בתפקיד סטייליסטית אופנה, המתרוצצת בין פריז, לונדון ומרקש בניסיון נואש לתקשר עם רוח הרפאים של אחיה התאום, שזה עתה הסתלק מהעולם.
מפליא להיווכח איך יוצרים שקולים כמו אסאייס מסוגלים להידרדר לתהומות של הבכה עצמית. במקרה של "קניינית אישית" הדבר מצער עוד יותר. זאת, משום שבסרטו הקודם של קולנוען זה, "העננים של מריה סילס", התגלו לראשונה כישורי המשחק המשובחים של קריסטן סטיוארט, לשעבר כוכבת "דמדומים" - סדרת הסרטים לבני הנעורים. סטיוארט, שרק לפני שבוע קצרה תשבוחות מקיר אל קיר בשל הופעתה ב"קפה סוסייטי", סרטו החדש של וודי אלן, כמו נסוגה כעת לשלב אינפנטילי בהתפתחותה האמנותית. על אסאייס אפשר לסמוך שהוא יתאושש מהזבלון הנוכחי שלו. יש לקוות שגם השחקנית הצעירה תדע לצאת מהבור הטובעני הזה.