זה לא סוד שמרבית הסרטים הגדולים שיוצאים כיום לקולנוע מבוססים על סרטים ישנים ומוכרים. זה גם המקרה של "כוכב הקופים: המלחמה", שמגיע אלינו מחר. זהו הסרט השלישי בסדרת הריבוט הנוכחית, וסרט הקולנוע התשיעי בסך הכל שמבוסס, באופן זה או אחר, על ספרו של הסופר הצרפתי פייר בול, La Planète des Singes.
למעשה, שני ספריו המוכרים ביותר של בול הפכו לסרטים מצליחים: עוד לפני "כוכב הקופים", הפך ספרו "הגשר על הנהר קוואי" לסרט מלחמה המספר על שבויי מלחמה בריטים הכלואים במחנה שבויים יפני בזמן מלחמת העולם השנייה.
ספר המדע בדיוני "כוכב הקופים" פורסם לראשונה בצרפתית בשנת 1963, והפך לרב מכר. באותה השנה הוא תורגם לאנגלית ופורסם בארצות הברית וכעבור שנה באנגליה. בעברית יצא הספר לראשונה ב־2013 בהוצאת "ספרות יפה", בתרגומו של מוטי לבון. רומן המדע בדיוני הסאטירי מספר על שלושה חוקרים מכדור הארץ אשר מגיעים לכוכב שבו שולטים קופים, שמשתמשים במכונות ולובשים בגדים, ואילו בני האדם בכוכב הם פראים כמו חיות ונתפסים על ידי הקופים כחסרי תבונה.
חמש שנים לאחר פרסום הספר יצא לאקרנים הסרט "כוכב הקופים". הבמאי פרנקלין שפנר, שעתיד היה לזכות באוסקר לבמאי הטוב ביותר לשנת 1970 על סרט המלחמה "פטון", ביים את הסרט. לתפקיד הראשי לוהק צ'רלטון הסטון, שהיה כבר בן 45, כמעט עשור לאחר שזכה באוסקר על "בן חור". במרכז עלילת הסרט ארבעה אסטרונאוטים המגלים כי ספינת החלל שלהם התרסקה בכוכב לכת זר בעתיד הרחוק. השלושה, ששרדו את ההתרסקות, חוקרים את סביבתם ומגלים בכוכב בני אדם חסרי אינטליגנציה וחסרי יכולת דיבור, אשר נשלטים על ידי קופים חכמים בעלי יכולות ותכונות אנושיות.
לא היה פשוט להפיק את "כוכב הקופים". התסריט שונה שוב ושוב, וחברת הקופים הפכה לפחות ופחות מתקדמת מכיוון שהתפאורות והאפקטים המיוחדים שנדרשו כדי להציג את החברה העתידנית והטכנולוגית של הקופים הייתה יקרה מדי להפקה. שמות הדמויות שונו מהספר והמבנים העתידניים נעלמו כדי להוזיל עלויות, אך התוצאה הסופית הייתה מרשימה ביותר גם ככה.
הסרט זכור, בין היתר, בשל הפסקול האוונגרדי של המלחין ג'רי גולדסמית', ועד היום סצנת הסיום הדרמטית של הסרט נחשבת לאחת מסצנות הסיום המפורסמות והחזקות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. בטוויסט עלילתי מהמם כתב התסריטאי רוד סרלינג, יוצר הסדרה The Twilight Zone, סיום שבו הסטון וחברתו, שאותה גילמה לינדה האריסון, מגלים את פסל החירות המתפורר קבור עד מחציתו בחול. הסטון מבין לחרדתו שכוכב הקופים אינו כוכב אחר, אלא הוא למעשה כדור הארץ לאחר מלחמה גרעינית.
הסרט זכה להצלחה ביקורתית וגם להצלחה קופתית אדירה והוליד ארבעה סרטי המשך, שכולם הופקו במחצית הראשונה של שנות ה־70. הסטון השתתף באחד מהם, בתפקיד משנה, ולאחר מכן פרש. ב־1974 הופקה סדרת טלוויזיה על פי "כוכב הקופים", שבה כיכב השחקן רודי מקדואל באיפור ובחליפת קוף, כפי שעשה בשלושת הסרטים האחרונים של סדרת הסרטים המקורית, וכעבור שנה יצאה גם סדרת אנימציה.
הדילמות של סיזר
מאז אמצע שנות ה־70 לא שמענו מהקופים עד סוף שנות ה־80, אז ניסו מפיקים ובמאים שונים להחיות את הרעיון הנושן והמפחיד. בפועל לקח עוד כמה שנים טובות עד ש"כוכב הקופים" חזר למסכים. ב־2001 ביים טים ברטון גרסה חדשה ומודרנית בכיכובם של מארק וולברג, טים רות וזוגתו לשעבר, הלנה בונהם קרטר. הסרט זכה להצלחה בקופות אך לא הוליד סרטי המשך, ושוב עבר לא מעט זמן עד לשובם של הקופים.
סדרת האתחול מחדש הנוכחית של חברת פוקס המאה ה־20 התחילה ב־2011 עם הסרט "כוכב הקופים: המרד", שהיווה פריקוול לסרט הראשון והמקורי של "כוכב הקופים". ג'יימס פרנקו, פרידה פינטו וג'ון לית'גו כיכבו בסרט הזה בתור בני האדם, ואנדי סירקיס נכנס לפרוותו של סיזר, מנהיג הקופים. כעבור שלוש שנים יצא סרט ההמשך, "כוכב הקופים: השחר". סירקיס, מלך הדמויות הדיגיטליות, שגילם גם את גולום בסרטי "שר הטבעות" ואת קינג קונג בגרסה מ־2005, נשאר בתפקיד סיזר, והפעם בתפקיד בני האדם כיכבו ג'ייסון קלארק, גרי אולדמן וקרי ראסל.
עתה מגיע למסכים הסרט השלישי באתחול הנוכחי, שהוא כמובן עוד אפוס אפל ומלא אקשן קודר. בעקבות אירועי הסרט הקודם, האנושות והקופים נמצאים במצב של מלחמה. סיזר, מנהיג הקופים שאותו מגלם גם הפעם סירקיס, מוצא את עצמו במצב לא פשוט. את מנהיג בני האדם הקשוח והאכזרי מגלם הפעם וודי הרלסון.
לבמאי מאט ריבס, שביים גם את הסרט הקודם, המסע שעוברים הקופים משקף את המיתוסים הארכיטיפיים של האנושות. "כשהסיפור מתחיל אין עוד שלום עם בני האדם, מה שדוחף את סיזר לסכסוך אישי ואוניברסלי", תיאר זאת ריבס. "סיזר תמיד היה ייחודי בכך שהוא בחלקו קוף ובחלקו אנושי, אבל לא לגמרי אף אחד מהם. התקווה היתה שהוא יוכל לגשר בין שתי התרבויות, אבל עכשיו ברור שזה כבר לא יקרה. מעניין לבחון את הדילמות הפנימיות של סיזר ברגעים אלה, זה נותן לנו הזדמנות להביט במאבק שכולנו מכירים: המלחמה בין האינטליגנציה שלנו לאמפתיה ולאינסטינקטיביות שלנו, וכיצד היא יוצרת את מה שמגדיר את אנושיותנו".