שרון בר זיו אוהב את זה סגור. את הפריים. אינטימי, מעיק, מאיים, צמוד. כך שאפשר יהיה להציץ אל תוך נקבוביות העור. ב"חדר 514" (משנת 2011), סרט הביכורים שלו כבמאי, כלא בר זיו את מרבית העלילה בחדר אחד, ושם, תחת תנאי חקירה לוחצת המתנהלת מטעם מצ"ח, הוא ניסה לברר אחת ולתמיד מה הם עושים בעזה כל אותם חיילי צה"ל.
בסרטו השני, "בוקר טוב ילד", שמתחיל כעת לרוץ בבתי הקולנוע בארץ, שב בר זיו אל פרקטיקת החדר המעיק. הפעם מדובר בחדר התאוששות בבית חולים. בתוך כך חוזר בר זיו - במאי, תסריטאי ושחקן ראשי - לתצפת על חיילי צה"ל. אך בהבדל גדול אחד - ב"בוקר טוב ילד" כלל לא אכפת לו מה הם עושים שם לכל הרוחות בעזה. הפעם הוא מתרכז בסוגיה המשלימה - מה זה גורם להם.
ובכן, כך מסופר בהמשך הסרט, חוליה צה"לית ניסתה לפרוץ לבית עזתי מבוצר וממולכד. סגן אלון, מפקד הפעולה, הוריד הוראת הסתערות וחמישה מפקודיו נפגעו. החייל אוהד נהרג במקום, וארבעה נוספים, וביניהם החייל עמרי, נפצעו ופונו לבתי חולים. אנחנו כעת מתרכזים בעמרי (אביב אלקבץ), השקוע בתרדמת, לאחר שעבר ניתוח מוח לשם חילוץ רסיסי מטען חבלה שחדרו לראשו.
עמרי שוכב דומם, אך סביבו רוחשת פעילות ענפה. אבא דוד (שרון בר זיו) ואמא נעמי (קרן מור) עושים כל מאמץ על מנת לפרוץ את החומה האטומה שמאחוריה מצוי כעת בנם הפצוע. גם הגר (הדר ברוך), אחותו המבוגרת של עמרי, פוקדת את המקום, שלא לדבר על הרופאה המטפלת נעמי (אסיה נייפלד) וכוח העזר הרפואי המסור. כולם כאן כדי להביא את עמרי הדומם חזרה אל ארצות החיים.
גם חבריו לחוליה, כלומר אלה שיצאו בשלום מהפעולה ההיא בעזה, מגיעים לביקורים תכופים, וכך גם המפקד אלון (לירון חי ביטון), שמפליא, כאילו זו פרודיה, בהדגמה מפורטת מול המצלמה של התזה המוכרת "יורים ובוכים", שלאורה מלבלבים כאן פרחי הציונות לדורותיהם. הוא לא מטאפורה, האלון הזה, הוא באמת עומד ליד מיטת הפצוע ובוכה.
ובר זיו ממשיך. לא חוסך. מצעיד אל חדר ההתרחשות נציגים של מגזרים נוספים בחברה הישראלית. ראש העיר קופץ כדי להצטלם עם הגיבור הפצוע, וגם אחת שעמרי חיזר אחריה בתיכון מגיעה להציץ, וגם ההורים השכולים של אוהד, זה שנהרג. כולם נמשכים כברזל אל המגנט הטעון באנרגיה הציונית זקופת הקומה - הפצוע הצה"לי. אגב, למה הוא בכלל נפצע? בזה לא דן הסרט הנוכחי של בר זיו. כנראה שדי היה לו בדיון הנרחב שהוקדש לנושא לפני שנים, בסרטו "חדר 514".
המיטה, והפצוע הקשה שמוטל עליה, מייצרים גם ריטואלים חברתיים, ישראליים כמובן, שמוכרים לעייפה. סביב המיטה הזו מתכנסים בני המשפחה והחברים לצפייה משותפת בדרבי התל אביבי בכדורגל (מכבי מנצחת), וסביב אותה מיטה תיערך כבר זמן גם ארוחת ראש השנה החגיגית. ובין החגיגות הללו יעשה עמרי, שעוד מעט יתעורר מהתרדמת, את צעדי ההתקדמות הראשונים שלו בניסיון המכאיב להשיב לעצמו דמות וזהות.
וכך, בלי משים, מתכתב "בוקר טוב ילד" של בר זיו עם "מילים נרדפות", סרטו המדובר כל כך של נדב לפיד, המתמקד אף הוא בסיפור של חייל צה"ל שנולד מחדש. ההבדל בין עלילות שני הסרטים הוא תהומי; אצל לפיד מוליד עצמו החייל כדמות חדשה, אירופית, כזו השוללת כל ממד ישראלי בהווייתה. ואילו עמרי מ"בוקר טוב ילד", הוא היפוכו. לומד מחדש לכתוב את המילה העברית "אבא", ועוד מעט הוא ילמד גם להזיז גפיים, ולשנן את שירי העידוד למכבי תל אביב. הוא עוד יעשה את כל הדרך חזרה אל הישראליאנה.
בר זיו צועק, לא מרמז. כל מחווה או רמז שמתגלים בין קפלי העלילה ואופני העיצוב שלה, מקבלים אצלו חיזוק מילולי. אם למשל אביו של עמרי מתגלה בראשית הסרט כשהוא לובש טי־שירט ועליה חרוט שם הסרט "יומני היקר", מובטח כי בהמשך יתנהל דיון ארוך סביב סרט איטלקי זה וסביב יוצרו נאני מורטי. ואם במהלך הטיפול הפיזיותרפי הניתן לעמרי מתקבל על הבד אייקון המזכיר ציור של הצלוב, ברור מאליו שאבא יעיר למטפלת כי בנו "נראה כעת קצת כמו ישו". וכך הלאה.
על רקע ההתעכבות המפורשת סביב כל תמרור דרך בתהליך להשבתו של עמרי אל ארץ הציונים, בולטת עוד יותר ההדחקה המודעת, והחמיקה הברורה מדיון באותו "המצב", באותה סיטואציה לאומית מקוללת שבגללה עמרי וחבריו עושים את מה שהם עושים, ומשלמים על כך במזומן. בגלל החמיקה הזו מדיבור ישיר ובוטה, "בוקר טוב ילד" נראה כמו מוצר פרווה; ללכת בלי ולהרגיש עם.
בר זיו השחקן מאפיל על בר זיו התסריטאי. הוא נטל על עצמו את המשימה המורכבת של גילום האב, שרק מתחיל להבין את תפקידו בתמרון המקיף שקרוי כינונה של מדינת היהודים. שהרי הוא עצמו, אבא דוד, היה גם צנחן שלפני שנות דור צר על ביירות במלחמת לבנון הראשונה, וכבר אז הוא לא הבין כלום בחוקי המשחק ההיסטורי. והרי עם הזמן שוקעת אי־ההבנה לתוך ריטואלים לאומיים ודתיים שאמורים לצקת תוכן בדוי על הלא כלום הזה.
מימינו ומשמאלו של בר זיו צצות דמויות רבות, הרבה יותר מהמקובל בסרטים קאמריים דוגמת "בוקר טוב ילד". חלקן מגולמות טוב יותר, וחלקן די מלאכותיות. מביניהן בולטת לטובה הופעתו של יותם קושניר הצעיר, המעצב את החייל תורג'י, אחד משרידי הצוות של עמרי. הצלם זיו ברקוביץ' והמלחין רועי קלנר מסייעים בשדרוג האריזה של "בוקר טוב ילד", הרבה מעבר לתקציב הנמוך שבמסגרתו הוא הופק.