אלקבץ, קוסאשווילי והאוסקר: המפיק האגדי מרק רוזנבאום פותח הכל

בשנת 1979 היה מרק רוזנבאום בן 27, עולה מפולין, 11 שנה בארץ ובוגר טרי של לימודי קולנוע, כשנקלע ל"רגעים", סרט ביכוריה של מיכל בת־אדם כבמאית. מתפקידון של נהג מונית אצלה (בהמשך יפיק שניים מסרטיה) - צמחה מעצמת הפקה. עם 54 סרטי קולנוע, רק לאימפריית האחים אדרי יש כיום באינוונטר יותר סרטים ממנו. 40 שנה אחרי "רגעים", זוכה רוזנבאום לרטרוספקטיבה בסינמטקים ברחבי הארץ החל מה־9 בספטמבר. לכבוד המאורע - מסע בין סרטיו.

"גרין" (84'): "חבר שלי ללימודים, הבמאי גדעון קולירין, הביא תסריט. אומנם חלמתי להיות במאי, אבל מכיוון שהעמדה הייתה תפוסה, קפצתי לעמדת המפיק, תפקיד המשלב יכולת אמנותית עם יכולת ארגונית, כולל ניצוח על הרבה לוגיסטיקה. זה מתאים לי".

מפיק: "אמור להיות בעל יכולת להכיל במאים שהוא עובד איתם, כשהם נאבקים קשות על יצירותיהם ועם החרדות שלהם; הוא גם חייב לדעת להימנע מאינסוף משברים שהתחום הזה מציב. מהדור שלי אני לא מכיר מפיקים שהתעשרו מהפקת סרטים. זה מקצוע תחרותי שבו הסיכונים עולים על הסיכויים. אני מציאותי. לא מכרתי או משכנתי דירה בשביל סרט, כפי שעשה לא אחת מנחם גולן, שהיה חולם גדול. אם אני לוקח סיכונים, זה רק בגבולות היכולת שלי. בשעה שגופי שידור פרשו כמעט לגמרי מהשקעה בקולנוע, לצד הקרנות, אני מעדיף קופרודוקציות והפקה עם שותפים".

"מעבר לים" (91'): "פרס אופיר ראשון לסרט בהפקה שלי, ומאז הבמאי שלו, ינקול גולדווסר ואני, הולכים יחד לאורך כל הדרך. אחד משחקני הסרט, יאיר לפיד, נהיה שר האוצר. אם לא היה מגיע לפוליטיקה, הוא היה יכול להיות כוכב קולנוע. ינקול גם חבר שלי, למרות שיש בינינו לא מעט מחלוקות, אפילו צעקות".

"קלרה הקדושה" (96'): "התמודדות ראשונה שלי עם סרט שיש לו שני במאים - אורי סיון וארי פולמן. חשבתי שזה בלתי אפשרי, אבל הם הסתדרו מצוין. סרט שבמרכזו ילדים. היום, עם החוק המגביל את שעות העבודה שלהם, לא היינו מצליחים ליצור את הסרט הזה. לוסי דובינצ'יק הייתה הכי צעירה והכי שקטה בין ילדי הסרט, ונתנה הופעה מדהימה".

"קרקס פלשתינה" (98'): "הצרות העיקריות בסרט שביים אייל חלפון היו עם האריה ההוליוודי שהבאנו בטיסה מאמריקה, עם שלושה מאמנים וכלובים. במעבר של האריה ביניהם, חששנו כל הזמן מתאונות. לכל מקרה, גייסנו שני ציידים דרוזים, שהיו מוכנים לירות בו בלי בושה, אם היה משתחרר".

"הבולשת חוקרת" (2000): רוזנבאום חגג את המילניום בסרט ראשון בבימויו, והגשים חלום ילדות. בניגוד לסרט הזה, הסרט הבא שביים, "לרקוד", נקטל ב־2005 על ידי הביקורת. והמסקנה? "נראה לי שאני לא יודע להתעלם מביקורת, תכונה שצריכה להיות לבמאי. לקחתי את זה מאוד קשה. לא כל אחד בנוי לזה".

אתה, עם ההופעה הקשוחה, כולל זקן הזיפים המאפיר והבס העמוק והסמכותי?
"כן, אני. כנראה שאין לי עור של פיל, שאמור להיות במקרה כזה".

אולי למרות החלום, הבימוי זה לא הצד החזק אצלך?
"מתברר שזה ממש ככה. עדיף שאמשיך להפיק".

משה איבגי, כוכב "הבולשת חוקרת": "משה איבגי הוא חבר קרוב שלי. לבי יוצא אליו. אני מקווה שיצא זכאי מההליך המשפטי שבו הוא נתון. מאוד אצטער אם הוא עשה מה שהוא מואשם בו. איבגי שחקן נהדר, ולבי דואב על כך שמזה חמש שנים הוא לא מקבל עבודה. אולי הרבה אנשים לא יאהבו את מה שאומר, אבל העובדה שבמשך תקופה כה ארוכה הוא נאלץ לחיות מהאוויר, לפני שהורשע, לא נראית לי סבירה".

"חתונה מאוחרת" (2001): "דובר קוסאשווילי במאי גדול. הכרתי אותו במקרה, כשהייתי בין שופטי תחרות סרטים קצרים בפסטיבל ירושלים. הבחנתי שהוא במאי יוצא דופן בנוף הישראלי, והזמנתי אותו אליי. דובר הגיע עם 'חתונה מאוחרת', שעדיין לא היה מפותח עד הסוף. מאז הפקתי את כל הסרטים שלו. יש כאלה שאומרים שהוא במאי יותר מדי בוטה וגס. אני מנסה לעדן כמה שאני יכול. ככה זה עם פרובוקטור".