ממש בלי ששמנו לב, לפני כחודשיים ציינו ברחבי העולם 25 שנה לאחד מסרטי המדע בדיוני המצליחים ביותר של כל הזמנים – "האלמנט החמישי". הסרט, בכיכובם של ברוס וויליס, מילה יובוביץ', כריס טאקר וגארי אולדמן, הפך לאחד הלהיטים של קיץ 1997 וגרף הכנסות של לא פחות מרבע מיליארד דולרים.
למי שיצפה בו היום בפעם הראשונה, הסרט לא ירגיש כנראה כל כך מיוחד: בעתיד בו חייזרים יוצרים קשר עם בני אדם, על מנת לשלוח להם נשק שיאפשר להם להשמיד רוע מוחלט שרוצה להחריב את היקום, קורבין דאלאס - נהג מונית (ברוס וויליס) פשוט, מגלה כי אחד האלמנטים שיעזרו להציל את העולם נחת אצלו במונית, והוא בכלל נראה כמו אישה אנושית בשם לילו (מילה יובוביץ'). השניים כמובן נרדפים על ידי אדם עשיר בשם זורג, אשר משמש כלי בידי הרוע המוחלט. כדי לחמוק מזורג, לילו ודאלאס מצטרפים לשדר רדיו מעצבן במיוחד (כריס טארק).
על פניו מסע בחלל, רוע שרוצה להשמיד את היקום, איש פשוט וחייזרית שצריכים להציל את העולם זה לא בדיוק התסריט שיקנה את כל הקהל, אז למה הוא כל כך הצליח? כנראה בגלל שהבמאי הצרפתי לוק בסון הימר את כל הקריירה שלו על הסרט ולא היה מוכן לוותר כמעט על שום דבר מהחזון אותו ראה לנגד עיניו בגיל 16 בתיכון.
כן, בסון חשב על אופרת החלל הזו עוד כשהתהלך במסדרונות התיכון והרגיש מנותק מיתר הנערים. הסרט עצמו ראה אור רק כשבסון היה בן 38, אך לו זה לא הפריע. הוא ידע מה יש לו ביד. כך למשל הוא התעקש שמרבית סצנות האקשן יצולמו באור יום, בניגוד למה שהיה מקובל בסרטי מדע בדיוני עד אז. מבחינתו, ספינות חלל ששטות להן באפלה הן אומנם ריאליסטיות יותר (כי חלל, אתם יודעים), אבל הוא רצה לתת לסרט שלו נופך קצת יותר אופטימי.
חשוב להבין, אולי היום הסרט נתפס כאחד המשפיעים הגדולים על תרבות המדע בדיוני בקולנוע, אבל עם יציאתו, הסרט זכה לביקורות מעורבות. אפילו הבמאי לוק בסון הודה שכנראה "האמריקאים לא היו מוכנים אליו".
מכיוון שעברו כבר 25 שנה, חלק מהאלמנטים של "המדע הבדיוני" שהוצגו בסרט כבר הספיקו להפוך למציאות. כך למשל, בתים חכמים ורכבים אוטונומיים שמופיעים בסרט כרעיון עתידני ורחוק מאות בשנים מאיתנו, הפכו בעשור האחרון לדבר מקובל.
הסרט, כיאה לאחד שמכבד את הז'אנר, מפליא גם בתחום ההנדסה הגנטית (במיוחד בדמותה של לילו). למרות שהתחום כבר ידוע וחלק מהמציאות שלנו ב-2022, הוא עדיין בעל מגבלות רבות, אבל כנראה שלא נצטרך להמתין עוד 200 שנה כדי לראות אותו הופך למוצלח כמו בסרט.
המציאות לא רק השתוותה ל"אלמנט החמישי", אלא גם הצליחה לעקוף אותו בחלק מהתחומים, כך למשל בתחום הבינה המלאכותית. את הבתים והרכבים החכמים כבר הזכרנו, אך העניין אל מסתכם בכך. בינה מלאכותית, שאף לומדת את המשתמש בה על מנת להשתפר בשירות אותו היא מעניקה, הפכה להיות חלק כל כך שגור בחיינו שאנחנו אפילו לא שמים לב. עוזרות אישיות כמו סירי של אפל, או אלכסה של גוגל הן רק דוגמה קטנה ופשוטה לכך.
למרות זאת, חלק אחד בסרט עדיין נשאר בגדר בדיוני בלבד – המסע בחלל. למרות כניסתן לשוק של טיסות אזרחיות (ויקרות במיוחד), כמו למשל הטיסה לחלל של האסטרונאוט הישראלי איתן סטיבה, חלום השיוט בין כוכבים רחוק עוד שנים רבות מאיתנו. אז נכון, אפשר בינתיים להמשיך לחלום, אבל יום אחד כנראה שהאנושות תכבוש גם את היעד הזה.
למי שלא רוצה לחכות, אפשר בינתיים לצפות בתמונות הראשונות של טלסקופ חלל ג'יימס ווב, שהוצגו השבוע על ידי הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן. אולי לעוף בחלל לא תוכלו, אבל לכו תדעו איזה תסריט יצא לכם מזה.