מאז הייתה בתיכון, זיכרון נעורים רודף את הבמאית טל קנטור: הכיתה שלה נפגשה עם שורד שואה, שסיפר להם כי חזיר הציל את חייו. אומנם החיה נחשבת טמאה ביהדות, אבל במקרה שלו היא התגלתה כמלאך שומר, וחצצה בגופה בינו לבין נאצים שחיפשו אחריו. הניצול היהודי לא שכח כמובן את החזיר, ושנים לאחר מכן כתב לו מכתב תודה.

הסיפור הייחודי הזה התערב לקנטור בחלום, והזיכרונות האלה הותירו אצלה רושם עז. הוא לא הרפה ממנה גם בבגרותה, עד שלפני כמה שנים החליטה להפוך אותו ליצירה קולנועית שתעסוק במפגש של שורד השואה עם החזיר, ובמפגש של תלמידת בית הספר עם שניהם. 

התוצאה היא סרט אנימציה באורך 15 דקות בשם "מכתב לחזיר", שהפך לאחד הסרטים הישראליים הקצרים המדוברים של השנה. הוא ערך את בכורתו העולמית לפני כחודשיים בפסטיבל אננסי, אירוע הדגל של עולם האנימציה, ואת בכורתו הישראלית בפסטיבל ירושלים לפני כשבועיים, שממנו יצא עם הפרס לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. ביום רביעי התכבד גם במועמדות לפרס אופיר. הקהל הרחב יוכל ליהנות ממנו השבוע במסגרת פסטיבל אנימקס, שיתקיים בסינמטק תל אביב ובמתחמים שונים ברחבי העיר.

ההצלחה של "מכתב לחזיר" מחזקת את מעמדה של קנטור, בתחילת שנות ה־30 לחייה, כאחת מיוצרות האנימציה הבולטות בישראל. היא פרצה לפני כמה שנים עם "במילים אחרות", סרט באורך שש דקות שהוקרן ביותר מ־100 פסטיבלים ברחבי העולם, ומאז עבדה גם בסרטים של אחרים - היא ביימה למשל את קטעי האנימציה בדוקו השנוי במחלוקת "לאה צמל, עורכת דין". 

ארי פולמן, מי שביים את "ואלס עם באשיר" ואפשר לראות בו כאבא של תעשיית האנימציה העכשווית בישראל, הגדיר לאחרונה את קנטור בראיון ל"סוכן תרבות" בכאן 11 כ"יוצרת מדהימה, מבריקה ומקורית בצורה בלתי רגילה". את "מכתב לחזיר" תיאר כ"סרט אדיר, שיגיע רחוק מאוד". אחרי שבחים כאלה, מיוצר כזה, כל מילה מיותרת, ובכל זאת נרשה לעצמנו להוסיף כמה מילים. 

"מכתב לחזיר" הוא סרט מופת, שמצליח לעסוק בזיכרון השואה בצורה מהפנטת, ומזווית חדשה. התסריט מורכב ומלא רבדים - והאנימציה, שעליה עבדה היוצרת במשך חמש שנים, היא מלאכת מחשבת מלאת פרטים והבעה. טל, בתחילת הסרט שלך, שורד השואה אומר לתלמידים שהם לא יכולים להבין את מה שהוא עבר וחווה.

אחרי העבודה על הסרט, את מרגישה שאת מבינה? מבינה קצת יותר? לא מבינה בכלל?
"בזה בדיוק מתעסק הסרט. אני לא חושבת שאפשר באמת להבין משהו כל כך עצום ובלתי נתפס כמו הזוועות והקיצוניות שהטבע האנושי יכול להגיע אליהם. אין איזו דרך פשוטה 'לפצח' את זה. תמיד יהיה פער תפיסתי מורכב בין הדורות. יש משהו שאני כן מבינה יותר בעקבות הסרט - העובדה שהזוועות הללו יכולות להשפיע עמוקות גם על הדור שלא חווה אותן, ובאופן לא מודע. יש כל מיני גישות להתייחס לטראומה ולפוסט־טראומה גם כשהיא קולקטיבית.

"אנימציה היא תהליך יצירה סיזיפי גם ככה, אז להשתמש בה כדי לעסוק בנושא כה כבד וטעון השפיע על מצב הרוח והנפש שלי בזמן הפיתוח וההפקה. כנראה שהיה שם משהו גדול שבער בי לספר ולהוציא החוצה. ככל שהעמקתי בסרט, ככה גיליתי כמה חשוב לי ורלוונטי להוציא אותו עכשיו לעולם, למרות הקושי שיש בזה". הסרט נקרא "מכתב לחזיר", וכמובן ש"חזיר" היא מילה עם הרבה מטענים בעברית, וטאבו.

האם היו לך היסוסים לפני שבחרת בשם הזה? מה המשמעות שלו מבחינתך?
"בפעם הקודמת שעבדתי על סרט, השם שלו התחלף כמה פעמים עד שהתייצב על 'במילים אחרות'. כאן, היה לי ברור ש'מכתב לחזיר' הוא השם הסופי של הסרט, עוד לפני שהשלמתי את התסריט שלו. ידעתי שהשילוב בין 'מכתב' ו'חזיר' יוצר ניגודיות מסקרנת, מותחת ואפילו מבלבלת, שמגלמת בתוכה הרבה מהשאלות והרבדים שנמצאים בסרט עצמו. וכן, המטען סביב החיה הספציפית הזו הוא חלק מזה".

לצורך עיצוב דמותו של החזיר באנימציה, ביקרה קנטור בחוות החופש ופגשה בה חזירים אמיתיים
"לחזיר יש קונוטציות שליליות, ומשתמשים בחיה הזו לתאר תכונות מכוערות של אנשים, ואני מודה שגם אני נרתעתי ממנה בתחילה בגלל הדעות הקדומות הללו", מספרת הבמאית. "תוך כדי העבודה על הסרט, גיליתי עד כמה חזירים מלאי אופי, חברותיים ותקשורתיים. הם נקשרים ממש כמו כלבים. הופתעתי לגלות כמה קווי דמיון יש בין חזיר לאדם - העיניים, העור, התבונה והרגישות. ידעת שלחזיר בוגר יש יכולת קוגניטיבית של ילד בן 4?".

הסרט הוקרן בצרפת וגם בישראל. איך היו התגובות כאן ושם? במה התגובות בעולם שונות לעומת התגובות בארץ? 
"גם צופים שלא גדלו כאן מתחברים לסרט אישית בגלל העיסוק שלו בטראומה בין־דורית, שהיא נושא אוניברסלי. כמה אנשים כבר אמרו לי שהסרט הזה חשוב גם מעבר לנרטיב הישראלי של זיכרון השואה, בגלל שהוא עוסק בשאלה הגלובלית של איך אנחנו תופסים את השונה מאיתנו, ואיך אנחנו מטפלים או לא מטפלים בטראומה.

"יש אלמנטים בסרט שלקהל הישראלי קל יותר להבין אותם - למשל הצפירה והחולצות הלבנות ביום הזיכרון, או אפילו המטענים שבאים עם החזיר, אבל אני שמחה לגלות שכל זה לא מונע מהצופים בחו"ל להבין את המהות של הסרט ולהתרגש ממנו".

אמרת שהיה לך חשוב להעביר רגש בסרט. מבחינתך, איזה רגש זה? התפעמות? יראה? השלמה? אחווה?
"הסרט הוא מסע רגשי למרחב של תת־מודע, שזה מקום פנימי ומופשט יותר בתת־ההכרה שלנו, איפה שכבר אין נרטיב ברור ויש בעיקר תחושות גולמיות - איפה שפוגשים את השדים המכוערים והמפחידים שלנו. אחרי שעוברים את כל המנעד הטעון הזה, היה לי חשוב שבסופו של דבר יהיה גם רגש של חמלה - מבט יותר רך ומואר כלפי העתיד, שיש בו גם איכויות של תקווה וריפוי". 

אבנר שביט הוא מבקר הקולנוע של וואלה!