בשנת 2005 הוענק תואר חסיד אומות עולם לניקולאי קיסליוב מטעם "יד ושם". סיפור הגבורה האנושי של הקצין הסובייטי מפקד יחידת הפרטיזנים "הנוקם", שהציל מאות מיהודי גטו דולגינובו שבבלארוס, נודע בסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת כשמנהלת המכון להיסטוריה ותרבות יהודית במינסק מצאה במקרה בארכיון המפלגה הקומוניסטית, דו"ח שכתב קיסליוב אודות מסע ההצלה ההירואי, ולצידו רשימה שמית של היהודים הניצולים.
סיפור המעשה מתחיל בכפר דולגינובו שבבלארוס, בו התגוררו לפני המלחמה כ-5,0000 יהודים. עם הכיבוש הנאצי הקימו הגרמנים גטו ובו רוכזו היהודים, עד שבחורף 1942 נרצחו רוב תושבי הגטו ורק מעטים הצליחו להימלט ולהסתתר ביערות. היהודים הנמלטים ביקשו להצטרף ליחידת הפרטיזנים "הנוקם" ונענו בשלילה משום שלא הייתה אפשרות לכלכל כמות כה גדולה של אנשים.
כשמפקד היחידה, ניקולאי קיסליוב, פנה אל המפקדה האזורית של הפרטיזנים בבקשת עזרה, נאמר לו שהאופציה היחידה היא להוביל את הניצולים היהודים אל מחוץ לשטח הכיבוש הנאצי וקיסליוב התנדב למשימה המסוכנת. הוא יצא לדרך הארוכה עם 270 יהודים, רובם זקנים, נשים וילדים – בעוד הגברים הצעירים נשארו כלוחמים ביחידת הפרטיזנים. לקבוצה לא צורפו לוחמים, למעט שני חמושים – קיסליוב עצמו והקשרית שלו. המסע ארך כחודש, במהלכו עברה הקבוצה כ-1,500 קילומטרים. במספר היתקלויות עם הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם, נהרגו 52 יהודים מהקבוצה.
בסופו של דבר קיסליוב הצליח להגיע לאזור בשליטת הצבא האדום עם 218 יהודים. אלא שלאחר המפגש עם החיילים הסובייטים נעצר קיסליוב על ידי הנ.ק.ו.ד. באשמת עריקות ורק הודות לפניות הניצולים היהודים שוחרר מן המעצר.
שמונים שנה לאחר מעשה הגבורה, ולרגל יום השואה ייעלה ביום חמישי (20.4.2023) בבתי הקולנוע בארץ הסרט "צדיק" הפורש לראשונה את סיפורו האמיתי עוצר הנשימה של ניקולאי קיסליוב שמילט את שורדי גטו דולגינובו היהודים.
יוצר הסרט הבמאי סרגי אורסוליאק (תסריט: גנאדי אוסטרובסקי). יליד רוסיה, ואזרח ישראלי, יוצר קולנוע, במאי, תסריטאי, שחקן ומנחה טלוויזיה. ידוע בזכות הסרטים Composition for victory (2012) Long Farewell) 2004)). זכה במספר פרסים, בהם פרס ניקה ופרס של הפדרציה הרוסית.
הסרט "צדיק" צולם בישראל עם צוות שחקנים רוסי ועוד 13 שחקנים ישראלים, בהם דוב'לה גליקמן ואורי הוכמן. לפני כשנה, נעצרו הצילומים עקב סגירת הבנקים ברוסיה כחלק מהעיצומים נגד רוסיה בשל המלחמה באוקראינה.
השחקן אורי הוכמן, 53, נוטל חלק קטן בסרט שאורכו 140 דקות, מגלם את תפקיד מתקן שעונים. "אל החנות בה אני עובד כמתקן שעונים נכנס אדם (דוב'לה גליקמן) שמתעניין לדעת האם הגיע אלינו לקוח שביקש לתקן מצפן עתיק. בעל החנות לא ידע במה מדובר, אבל העובד מתקן השעונים (אני) רץ בעקבותיו ומספר לו על בני זוג שהביאו לחנות את המצפן בבקשה לתקנו. ואני מדריך אותו כיצד יוכלו למצוא את בני הזוג", מספר אורי הוכמן.
הוכמן משבח את הבמאי אורסוליאק, שעשה עבודה מקיפה ומקצועית, למרות שתפקידו בסרט קטן. "נודע לי שהוא בחר בי לתפקיד לאחר שראה אותי בסדרה 'עיקרון ההחלפה' בה שיחקתי בתפקיד שוטר לצידו של ליאור אשכנזי. בנוסף הוא צפה בי בסרטים וסדרות שעשיתי, כאלה שאפילו אני כבר לא זוכר שהשתתפתי בהם. זה מאד החמיא לי".
בהגיעו ליום הצילומים ביפו העתיקה, גילה הוכמן סט צילומים מושלם ומקצועי "עמדת השען הייתה מאובזרת בכל הכלים הנכונים. לימדו אותי איך להשתמש בכלים. זו הקפדה סופר מקצועית".
ואולם עד כמה שהסרט מקצועי, רציני, כואב ואנושי, יום הצילומים בו השתתף הוכמן היה בלתי צפוי עד הזוי. "נדמה לי שזה היה יום הצילומים הארוך ורווי התקלות בכל תולדות הקולנוע. לא היתה ולו הפרעה אחת שנחסכה מאיתנו. בכל פעם שהבמאי צעק 'אקשן' קרה משהו" הוא נזכר בחיוך ומונה: סירנות של אמבולנס, הליקופטר ומטוס שטסו מעל, צפירת רכבת, קול המואזין של יפו, תיירים שנקלעו לתוך הסט. גם אשה זקנה ורגזנית שגירשה את הצוות ושפכה עליהם מים. וכשהם לא נרטבו מספיק מהמים, החל לרדת גשם ונשבה רוח חזקה שהעיפה הכל. "אין לתאר. דוב'לה (גליקמן) ואני נקרענו מצחוק".
את השחקן דוב'לה גליקמן מכיר אורי הוכמן מזה שנים רבות, ואולם בסרט "צדיק" זו פעם ראשונה שהוא גם עובד עם השחקן. "היה כיף גדול לעבוד עם דוב'לה, להצטלם במשך יום שלם", הוא אומר.
"נפגשנו לפני הרבה שנים דרך חבריי שלמה בראבא ומוני מושונוב. אגב, לפני 13 שנים הכרתי לו בעקיפין את בת זוגו שלומציון קינן. שניהם היו מוזמנים למסיבת יום הולדת 40 שחגגתי בביתי ולגמרי במקרה הם התיישבו זה לצד זו ומאז לא נפרדו".
בזכות אותה מסיבת יום הולדת, הוכמן גם התחתן עם מיכל אם שני ילדיו הצעירים נוח והלל. ממערכות יחסים קודמות הוכמן אב לשני ילדים נוספים לוקה בן 16 ואנה בת 14. "אני משוגע על ילדים. עד גיל 40 לא הסתכלתי על אנשים מתחת לגובה מטר וחצי, ואז הכל התהפך" .
כמו תמיד הוא מג'נגל בין הצגות וצילומים. בתיאטרון הבימה הוא משחק בהצגה "חפץ" מאת חנוך לוין, ובקומדיה הרומנטית "מעבר לדלת". במקביל הוא משחק בהצגה "את שאהבה נפשי" שמספרת את סיפורו של צעיר חרדי הומו, שנקלע לפיגוע בבר נוער ועקב כך נאלץ לצאת מהארון בפני משפחתו. "אני מגלם את תפקיד הממיר. הצעיר מגיע אלי לטיפולי המרה. זה כמובן לא מצליח" הוא חושף. אפרופו דמויות מהעולם החרדי: בעבר שיחק בדרמה החרדית "שטיסל".
בימים אלה הוא סיים להצטלם לסרטו חדש של דובר קוסאשווילי "מיומנו של מפצל דירות". "חומר טוב לשר השיכון החדש" הוא צוחק. ובהקשר ליום השואה, הוכמן מוסיף לשחק בהצגה הוותיקה "עקומים" בבימויו של משה קפטן, שמביאה את סיפורם של זוג הומואים מחיי הלילה הדקדנטים של ברלין שנקטעים בליל הסכינים הארוכות ואיתם רדיפת ההומואים על ידי הנאצים. "בהצגה, אני משחק בתפקיד הנאצי. זה נורא לשחק נאצי. אני מרביץ, מענה, יורה והורג. ממש קשה".
בשבוע הבא יעלה הוכמן על מטוס שינחית אותו בפולין לשהות בת חודש וחצי לצורך צילומים לסרט ""הנכס" מאת דנה מודן. הסרט נוגע אף הוא בשואה, ובמרכזו משפחה הנלווית לאם ולסבתא הנוסעת לפולין כדי להחזיר לבעלותה את הבית שהיה לה בפולין לפני המלחמה. במהלך הצילומים בפולין, יעשה גיחה לצ'כיה, שם תעלה "הבימה" את ההצגה "את שאהבה נפשי" ויחזור לצילומים בפולין. "אני עושה את המעברים בין הצגות שונות, צילומים או דיבוב, בקלות רבה. אני יוצא מהמעלית ובתוך שניה אני נכנס לדמות", הוא אומר.
"בעבר המליצה לי שמנית אינדיאנית לעבוד כל הזמן. היא טענה שעבודה אינטנסיבית מטיבה איתי. אז שמעתי בקולה וכשדי שלא אשתגע אני יוצא מהבית בכל ערב, משחק בהצגה וחוזר הביתה. החיים שלי הם הכי משעממים בעולם. בזמן האחרון אני שוקל להוריד הילוך".
אתה מתכוון לצאת לפנסיה מוקדמת?
"אני שואל אנשים בסביבתי האם כדאי לי לצאת לפנסיה בגיל 53? הרוב המוחלט לא מצדד. אומרים לי שמי שיוצא לפנסיה מת, חולה, או נכנס לדיכאון. אבל אני לא רוצה להיות כמו השחקנים האלה שבגיל 67 יוצאים לפנסיה כשהם גמורים. מעניין אותי ללמוד משהו ברצינות, פסיכולוגיה או פילוסופיה. טוב, עוד נראה".