השחקן שמואל וילוז'ני, שמככב בימים עלו על המסך הגדול בסרטו של הבמאי יונה רוזנקיאר, שוחח עם איריס קול ב-103FM וסיפר על התפקיד המיוחד, אותו הוא מגדיר כפאר היצרה שלו.
הסרט עוקב אחרי בן, ממורמר ודיכאוני, אשר מגיע עם אשתו ובנו לביקור בקיבוץ ילדותו בצפון. הוא מתכנן לבקש מאביו - שיכור הכפר, אלברט, עימו יש לו קשר קלוש, לעזור לו לתבוע את הדירה האבודה של הוריו של אלברט בוורשה. אך, לאלברט כמובן יש תכניות אחרות, והוא בדיוק התערב, כשהוא שיכור כלוט, מול חצי מהקיבוץ שהוא יכול לנהוג על טרקטור כל הדרך לאילת.
כך יוצאים השניים למסע איטי, הזוי ובלתי צפוי דרך הפריפריה המוזנחת והנשכחת של ישראל, במהלכו יגלה הבן מחדש את אביו המרתק, את הסיבה האמיתית מאחורי היציאה למסע וייתן לאלברט הזדמנות אחרונה לגאולה. זהו סיפור התבגרות מאוחר, מצחיק ומרגש על אב שמעולם לא ידע להיות אחר ועל הבן שניסה כל חייו לברוח מצילו.
הרגשת שזה ה-תפקיד של החיים שלך עד כה?
"אומרים שאתה טוב כמו הדבר האחרון שעשית. כנראה שעשיתי משהו טוב. כל המהות שלי כשחקן וכאדם וכיוצר באו לידי ביטוי בתפקיד הזה של אלברט בסרט המופלא הזה, 'הדרך לאילת' שהוא סרט מסע, שיר אהבה לאדם באשר הוא, ובעיקר למערכת היחסים בין אבות ובנים".
איך לומדים את האיש הזה?
"קודם כל זה איש מקסים. איש שהתאהבתי בו. זו לא הייתה עוד המצאה של תסריטאי או מחזאי לצורך העניין של תיאטרון, שאתה ממציא איזו דמות בדיונית ואתה צריך לגלם אותה, ולתפור לה חליפה ושתרקום עור וגידים, זו פשוט דמות אמיתית, שחיה, שהייתה קיימת, שהכירו אותה. אני, באופן אינטואטיבי, התאהבתי באותו אלברט, איש גדול מהחיים שהיה באירועים ההיסטוריים של המדינה הזאת, אבל היה בשוליים של הדברים. אחת הגאוות שלו, שהוא מתפאר בזה שהוא היה על הפוסטר של 'הפנתרים השחורים'. האיש עם המשקפיים בפוסטר של 'הפנתרים השחורים' זה היה הוא. מבחינתי, הדמות הזאת היא פאר היצירה של עצמי בקולנוע".
מה שראיתי בטריילר, זה ישראל, שאנחנו כאן שיושבים במרכז - פחות מכירים. נדמה אפילו שזה מן חו"ל כזה, נכון?
"אוסיף עוד משהו על אלברט. הוא גם פוסט טראומתי ממלחמת יום כיפור שזה עוד נדבך חשוב בדמות הזאת. המסע מתחיל מיחיעם בגליל וחוצה את ישראל בשוליים, לא בדרך הראשית, עד הדרך לאילת. המסע מתחיל כשהסביבה היא די מכוערת, די מנוכרת, די לא נקייה. לאט לאט, ככל שמדרימים, הנוף נהיה יותר יפה, יותר פתוח. מהבחינה הזאת, גם הצילום הנפלא של עודד אשכנזי נותן את הממד הזה של הנוף הייחודי. זו הייתה חוויה נפלאה, חודש ימים מרתקים. אם לא הייתי עושה קולנוע, לא הייתי זוכה לעשות את זה. הזדמנות פז לצאת מהשגרה".
הסרט כבר נמצא בבתי הקולנוע.
"חשוב שהקהל יראה אותו. אלה מערכות יחסים שלכל אחד מאיתנו יש עם ההורים. פה זה במיוחד שיר הלל לאבות ובנים".