אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לעוצמה של נטפליקס, הוא קיבל אותה בשבועיים האחרונים. דווקא בעונה הכי חמה של הוליווד, הסרט הכי מדובר כרגע לא נמצא על המסך הגדול. מדובר ב"להשאיר את העולם מאחור", שעלה ישירות בנטפליקס ברוב העולם וגם אצלנו, אחרי סיבוב קצרצר בכמה בתי קולנוע בארצות הברית. מככבים בו ג'וליה רוברטס, אית'ן הוק ומהרשלה עלי, זוכה האוסקר על "אור ירח".

הכוכבת הישראלית בצרפת: "ב־7 באוקטובר שחקן מהקאסט קרא לי טרוריסטית"
לאחר שהימם את דרוקר בשידור חי, הגיעה התגובה של צביקה יחזקאלי

המותחן טיפס בקלילות למקום הראשון בטבלת הסרטים הנצפים של נטפליקס. מעבר לכך, הרי שלפי לטרבוקס, הרשת החברתית המובילה שמאגדת שוחרי קולנוע מרחבי העולם, זה הסרט שעורר הכי הרבה שיח בימים האחרונים. גם בישראל הוא להיט, ובכל זאת נזכיר את עלילתו למקרה שלא ראיתם: רוברטס והוק מגלמים זוג נשוי. היא עובדת בפרסום, שונאת אנשים ושונאת את העבודה שלה, והוא מרצה באוניברסיטה, וניכר שסובל מתסכולים מיניים. לזוג יש שני ילדים - ארצ'י ורוז, שמכורה לצפייה ב"חברים", מה שמתגלה כמוטיב מרכזי בעלילה.

החופשה מתערערת כשבדלת דופק גבר שחור, בגילומו של עלי. יש לאדון בקשה משונה: מתברר כי הוא השכיר להם את הבית, אבל כעת מבקש לישון בו עם הבת שלו, כיוון שהפסקת חשמל השביתה את העיר. האישה הלבנה לא מסתירה את הרתיעה שלה מצבע העור שלו, אבל עם הזמן היא תלמד לשלב איתו כוחות. לא תהיה לה ברירה, שכן הדפיקה בדלת הייתה רק האות הראשון לשרשרת אירועים אפוקליפטיים. ברור שמישהו מנסה לזרוע תוהו ובוהו בעולם, רק לא ברור מי זה ומה מטרת מעשיו.

המותחן האפוקליפטי הזה נרשם כסרט העלילתי הראשון מבית היוצר של חברת ההפקה של ברק ומישל אובמה, שלפני שלוש שנים זכו באוסקר לסרט התיעודי הארוך עם "מפעל אמריקאי" בהפקתם, דוקו בינוני מינוס שזכה בפסלון רק בגלל השמות שעמדו מאחוריו. גם "להשאיר את העולם מאחור" עושה כותרות בגלל מפיקיו. טרנד אחד הוא גולשים שכותבים כי הזוג הנשיאותי יודע משהו שאנחנו לא יודעים, והפיק סרט על אפוקליפסה קרבה כדי להזהיר אותנו ממשהו. זה מופרך כמובן, אבל בהחלט ראוי לציון שחתן פרס נובל לשלום הפיק יצירה כל כך פסימית.

טרנד אחר קשור בסצנה שבה בתו של הגבר השחור מביעה את אי־האמון שלה ב"אנשים לבנים". פוקס ניוז, וגם השחקן והצייצן ג'יימס וודס, זעמו על הדיאלוג הזה ואמרו כי אובמה משתמש בסרט כדי לקדם גזענות אנטי־לבנה. בהקשר אחר לגמרי, אילון מאסק לא אהב את הצורה השלילית שבה המותחן מציג מכוניות טסלה, וכמובן שבמקרה שלו, כמו בכל המקרים האחרים, הרשת התמלאה גם בתגובות לתגובה, ובתגובות לתגובה לתגובה, וכך השיח על הסרט רק הלך והתנפח.

ומעל כל זה, קשה לצפות בסרט המתאר כיצד הטרור פולש לחצר של משפחה במקום פסטורלי, מבלי לחשוב על אירועי ה־7 באוקטובר. קשה גם להבין איך הקהל ברחבי העולם מסוגל לצפות במותחן הזוועות הזה, ועדיין להישאר כל כך קהה חושים למה שעבר ועובר על ישראל. מעניין גם להיווכח שהסרט הוא להיט גדול גם אצלנו - כנראה שהציבור פה לא מחפש אסקפיזם בלבד, אלא גם להתעמת עם המציאות המחרידה.

ג’וליה תמיד נשארת

בתוך כל השיח הזה, יש נקודה אחת שלא מדברים עליה מספיק: ג'וליה רוברטס. קודם כל, השחקנית הפגינה כאן אומץ לא מבוטל, כי הסכימה לגלם דמות של אישה די מיזנתרופית וקצת גזענית. מעבר לכך, פשוט מדהים איך השחקנית מצליחה להתאים את עצמה ולהישאר רלוונטית כל כך הרבה שנים: בין סוף שנות ה־80 לשלהי הניינטיז היא כיכבה בכמה מהלהיטים הקולנועיים הגדולים של התקופה. עכשיו, כשנטפליקס היא מי שמאחסנת את הלהיטים הכי גדולים, הקהל יכול למצוא אותה שם. אופנות באות והולכות, אבל ג'וליה רוברטס תמיד נשארת.

ואחרי כל ההקדמה הזו, עדיין לא אמרנו מילה על האיכות של התוצר הזה. ובכן, אם "להשאיר את העולם מאחור" מוכיח משהו, זה שכיום איכות היא מרכיב שולי בהצלחה של סרט. כל מה שצריך היום הוא נושא פרובוקטיבי או רלוונטי, כמה שחקנים אטרקטיביים, אלגוריתמים שפועלים לטובתך והכי חשוב - להיות בנטפליקס. אם הסרט הזה היה במקום אחר, חלילה למשל בקולנוע, האימפקט שלו היה מזערי. האמת, די מתסכל שיצירה כל כך בינונית יכולה לזכות בכזו תהודה.

הבעיה המרכזית היא כזו: כמעט כל סצנה כאן נראית כמו משהו שכבר ראינו, בסרט שעשה את זה טוב יותר. גם מבחינת הסיטואציה, גם מבחינת הדימויים, וגם בכל הקשור לדיאלוגים ולתפניות העלילתיות. סצנה על חוף הים מזכירה את "מלתעות" ואת "כוח עליון", סצנות אחרות את "משחקי שעשוע", "הערפל" ו"הציפורים", והרבה מהסצנות מהדהדות את המותחנים של שאמאלאן, שאפילו החלשים שבהם, והיו כאלה, היו מיומנים יותר.

את המותחן ביים סם איסמעיל, שזכה להצלחה טלוויזיונית עם "מר רובוט" ועם "הומקאמינג", שבה כבר עבד עם ג'וליה רוברטס. לפני כעשור ביים את הסרט הארוך הראשון שלו, "Comet", שלא הותיר חותם, וגם הפעם הוא לא מגלה שום ברק ושאר רוח, ומתפקד יותר כבמאי להשכיר מאשר כיד מכוונת.

לא ברור גם למה הסרט כל כך ארוך - שעתיים ועשרים. אין לכך שום הצדקה, ונראה שהמטרה היחידה היא לנפח את הכמות המצטברת של דקות צפייה בנטפליקס. זה לא מועיל מבחינה אמנותית, אבל זה טוב לדוחות האקסל שמציגים בסיכומים השנתיים.

ובכל זאת, כמה מילים לטובת הסרט: הוא מצליח לשמור על מתח עד הרגע האחרון, ובסופו של דבר הולך ומשתפר ומגיע לשיאו בנקודה הכי חשובה, המערכה האחרונה. הסיומת שלו מבריקה, מפליאה להשתמש בפרט עלילתי שקודם לכן נראה שולי, ומשאירה אותנו עם טעם טוב בפה. במשך 140 דקות נראה היה שזו יצירה נטולת פואנטה, אבל הדימוי האחרון שלה מנסח היטב את מה שהיא רוצה להגיד - בהשאלה מהאמירה המפורסמת לגבי קפיטליזם, "להשאיר את העולם מאחור" מוכיח שקל יותר כיום לדמיין את סוף העולם מאשר את סופה של צפיית הבינג'. 

אבנר שביט הוא מבקר הקולנוע של 'וואלה!'