בשבוע האחרון השחקן רועי וינברג מרחף על ענן. הסרט "בית" בו הוא משחק יצא לאקרנים והביקורת משבחות.
עם מחווה למוטי קירשנבאום: פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע חוגג 4
"ישראל מבצעת רצח עם": התגובה לליהוק היהודי של ג'יימס בונד
התסריט נכתב על ידי הבמאי בני פרדמן ודרור קרן שגם מככב בסרט, מבוסס על סיפור אמיתי מחייו של פרדמן. יאיר (רועי ניק), צעיר חרדי שאך התחתן מגשים את חלומו ופותח חנות מחשבים, נגני מוסיקה ושאר חידושים טכנולוגיים, בליבה של שכונת גאולה בירושלים, אבל חלומו הופך למאבק מול הממסד החרדי בשכונה הרואה בו ובחנותו איום קיומי. המאבק הופך להיות אלים ומעמיד למבחן גם את יחסיו של יאיר עם אשתו נאוה ומשפחתה ומטלטל את עולמו של הגיבור.
"אם בעשרים הדקות הראשונות של הסרט נדמה שזהו סרט על חרדים, עד מהרה הסיפור מתגלגל למקומות קשים ואלימים והופך לדרמת מתח ופשע שהיא קצה הקרחון למה שקרה לו במציאות", אומר וינברג.
יוסי גרייזמן, הדמות שמגלם רועי וינברג בסרט, הוא שותפו של יאיר לחנות המחשבים. "אני משחק את אחת הדמיות השונות בסרט. גרייזמן המשתייך לזרם הליטאי ועל אף שיש לו חזות חרדית הוא שבבניק שחי ברחובות גאולה, מתחיל עם בנות גם חרדיות, והשפה שלו היא חילונית. הוא מין חיית רחוב, מאכר שעזב את הישיבה. הוא בולט בנוף הסרט כמביא משהו אחר ומקפיץ את הסיפור גם ברמה הקומית", מפרט וינברג.
צילומי הסרט "בית" ויציאתו לאקרנים התבררה כרלוונטית מאד מבחינתו של רועי וינברג, מעין סגירת מעגל בחייו האישיים. "צילומי הסרט החלו בתקופה טראומתית בחיי. עברתי תהליך פרידה קשה מבת הזוג לאחר עשר שנים של חיים משותפים. הקשר נגמר באופן מפתיע וכואב ונאלצתי ללמוד לחיות לבד", הוא אומר.
כשהוא מתבודד עם עצמו וכאבו שיכן עצמו בדירה שכורה בקומה העשירית, ממנה יצא בבקרים לחזרות ושב עם לילה לכדורי הרגעה ושינה. "זו פוזיציה שלא הייתי בה קודם לכן", הוא משתף.
סמלי?
"המצב היה סמלי ומעשי כאחד. הבית שלי התפרק ונחרב. הייתי מגיע לחזרות לסרט 'בית' כשאני שבור וגמור. ובסיומו של יום הצילום הייתי חוזר לדירה להתכרבל בדיכאון שלי. על הסט ניהלתי שיחות עם הקולגות, השחקנים רועי ניק ושרי גבעתי. נאחזתי בכל מילה ומשפט שאמרו לי כשהבטיחו שיהיה בסדר וכי בסופו של דבר יוצאים מזה. אבל לא ידעתי איך. לפני כן לא חוויתי פרידות".
באחת השיחות עם אמא שלי היא אמרה משפט שנחרת בי: 'אתה לא יודע מאיפה ומתי יגיע השינוי. לעיתים יום אחד בחיים עושה מה ששנה שלמה לא עושה. ביום אחד אתה יכול לפגוש את אהבת חייך או לקבל את תפקיד חייך'".
המילים של אמא התגשמו?
"השתתפתי בהרמת כוסית להפקה אחרת שהייתי שותף לה, כשלידי התיישבה בחורה בלונדינית יפהפייה והתחיל בינינו דיבור. זו היתה שלי. היות שהיא מאפרת במקצועה, שלחתי לה תמונות מסט הצילומים מתוך סצנה שבה אני נראה מכוסה דם לאחר שאבן שהושלכה פגעה בראשי. כך התחיל הקשר בינינו. שלי היא היום אשתי ואם בני הבכור דילן בן העשרה חודשים. זה היה מטורף והגיע ממקום לא צפוי. שלי בן אדם מופלא שגם עברה גירושים. היא בוגרת ממני בשש שנים ואם לבת מתבגרת, יובל, בת 16.
התחלתי את צילומי הסרט כשהבית הפרטי שלי התפרק, וכשהסרט יצא לאקרנים אני ושלי בנינו בית חדש. לא דמיינתי שכך זה יקרה. אני בהתרגשות גדולה. ממש מרחף על ענן".
הסרט "בית" מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בישראל בדיוק בתקופה בה החברה הישראלית מצויה בשיאו של קרע מול החברה החרדית עם חוק הגיוס שעולה בעיצומה של מלחמה קשה. "הסרט אמור היה לצאת בזמן ההפיכה המשפטית כשהרחובות בערו, אבל אז הגיעה המלחמה והשביתה את עולם התרבות", מספר וינברג.
באופן אירוני נשמעות ונראות מכל עבר הסיסמאות 'ביחד ננצח', אבל בכל בוקר כשאתה מתעורר להודעה 'הותר לפרסום' על נפילתם של חיילים בעזה ומנגד מתקיימות הפגנות של חרדים המתריסים עם הסיסמה 'נמות, ולא נתגייס', או 'אם יגייסו אתנו ניסע לחו"ל' - מהו הביחד שעליו מדברים?"
אתה פסימי?
"אני מאד פסימי. לא היינו ביחד ולא נהיה ביחד. אנחנו שני עמים. יש פה ציבור שלם שחי על גבו של האחר, זה שעובד, משלם מיסים ומשרת בצבא. הסרט הוא דוגמא בועטת שגם בחברה החרדית יש מי שרוצים לצאת לשוק העבודה לפרנס את משפחותיהם או להתגייס לצבא. הם רואים מה קורה מסביבם אבל יש מי שמשתיק אותם.
לצערי לא יהיה פה הביחד הזה שמדברים עליו, ומאידך, הביחד חייב להיות. החברה החרדית, סליחה על הקלישאה, חייבת להיכנס גם היא מתחת לאלונקה. הסרט מוכיח שיש מי שרוצה לעבוד לתרום לקחת אחריות. הדת לא סותרת עבודה. וודאי שבשנת 2024 קשה להאמין שאפשר לעצום עין מול הפיתויים הטכנולוגיים והקדמה. אנחנו כבר לא מדברים על טלוויזיה המוחבאת בארון בבית חרדי".
את הקריירה המשחקית שלו החל רועי וינברג 33, על מסך הטלוויזיה בסדרת הנוער "ראש גדול" ששודרה בערוץ הילדים של "יס" בה הוא שיחק לאורך שש העונות מגיל 14-19, כולל עונת האיחוד ב-2017 שהוסיפה קהל נוסף של צופים כולל אלה הצופים בסדרה בשידורים חוזרים.
"צילמנו 50 פרקים לעונה וביחד 300 פרקים. באותה תקופה בקטגוריה של סדרות הנוער היו 'השמינייה' ואנחנו, 'ראש גדול'. לפעמים אני מרגיש כמו חני נחמיאס, או 'רגע' מדוד לי, זה קורה לי כשצעירה בת 20 אומרת לי 'ואוו, גדלתי עליך'. אנשים מבקשים ממני לצלם סלפי או ברכות יום הולדת. זה כיף ונעים ויש לי הרבה הוקרה לתקופה הזאת. אבל בא לי עכשיו שאנשים יעצרו אותי ברחוב ויגידו 'וואו אתה מעולה בסרט 'בית'".
לדבריו, הוא הקלישאה של ילד שידע מגיל צעיר שנועד למשחק. כילד הוא עשה הצגות בפני בני הבית, כשהיה בן 9 הכריח את אביו לקחת אותו לפסטיגל. "ההורים לא דחפו אותי לשום דבר. לאבי היה אז משרד פרסום והוא ידע לאיזו בריכה אני קופץ. משם המסלול היה ברור לפרסומות ובגיל 13 כבר הגעתי לתיאטרון הקאמרי".
וינברג הוא בוגר בית הספר תלמה ילין ובשנים 2008-2011 שירת בגלי צה"ל ככתב תרבות. "לאחר הקילומטראז' בסדרת הנוער 'ראש גדול' ושירות בגל"צ, הייתי בטוח שכל העולם פרוש לרגלי והאודישנים יבואו. אבל פתאום יש שבר כי אתה מגלה שלא מחכים לך בחוץ, שאתה צריך להוכיח את עצמך כל הזמן. בזמן הזה הלכתי ללמוד בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין וכשסיימתי את לימודי התחלתי לשחק בבית ליסין" הוא משתף.
בימים אלה הוא משחק במסגרת התיאטרון הארצי והתיאטרון העברי בארבע הצגות: "סאלח שבתי", "סוף העולם שמאלה", "מרי לו" ו"כנר על הגג". "מה שעצוב בתעשייה, שאם אתה לא בטלוויזיה אתה לא קיים. אנשים שואלים אותי למה אני לא משחק? אבל אני שר ומשחק המון, 15-17 פעמים בחודש אני על במה. זו העבודה האמיתית",
ולא רק קולנוע ותיאטרון ופרסומות. רועי וינברג הוא בעל עסק לבימוי צילום ועריכה לסרטוני פרסומת ותדמית ולדיגיטל. בנוסף הוא גם מקריין בקולו פרסומות לרדיו ולדיגיטל בהן פרסומות ל'דינמיקה' לצדו של אלי פיניש, ויזה קל בנק יהב מיצובישי ועוד. "חשוב לי לשלוט בדברים ברמה הכלכלית שלא יחסר שום דבר בבית. כשאתה אבא זה הופך להיות התפקיד הראשי שלך".
ואיך מסתדרים בבית. יוצא לך להשכיב לישון את דילן?
"כמעט ולא. במקום זאת אני משתדל מאד להיות נוכח עבורו בבקרים. מזה עשרה חודשים אני לא מפעיל את השעון המעורר בטלפון, אני יודע שיש מישהו שידאג לכך שאקום".