מורה צעירה בתיכון עומדת אל מול כיתה מלאה בתלמידים תוך שהיא ממוסגרת על ידי לוח שהושחת בידיהם. היא מצידה לא נוזפת או מחפשת אשמים, במקום זאת היא מבקשת מכולם לעמוד יחד איתה ובספירה לאחור התלמידים והמורה משחררים צעקה משותפת שנמשכת לכדי כמעט דקה. אותה זעקה שבוקעת מגרונם הן של התלמידים והן של המורה מזקקת בתוכה את אחד מהרגעים הקולנועיים המרשימים שנעשו בתקופה האחרונה.
נציג גרמניה לפרס האוסקר ״חדר מורים״, עליו אמון הבמאי והתסריטאי הגרמני אילקר צ'אטק, כולא אותנו בתוך כותלי בית הספר ונוגע ברגישויות שנוצרות במערכת הזו, בגבולות האפורים שמוצבים בפנינו ובעיקר מאפשר לנו לחוות את התסכול שנולד ממאבקי כוח. הסרט עוקב אחר קרלה נובאק – בגילומה של השחקנית העולה לאוני בנש (״הסרט הלבן״) - אישה צעירה שמתחילה עבודה חדשה בתיכון כמורה למתמטיקה וספורט שמתבלטת מיד במחויבותה לתפקיד. ברגע בו מתרחשת סדרת גניבות בבית הספר ואחד התלמידים שלה חשוד במעשה, קרלה מחליטה לרדת לשורש העניין. אך ככל שהיא מנסה לעשות את הדבר הנכון, כך היא הולכת ומסתבכת.
בתצוגת משחק מדויקת ומפעימה מצליחה בנש להביא לידי ביטוי את המרדף שלה לפעול בצורה ערכית אל מול תלמידיה. ההתנגשות בין המסגרת בה היא נמצאת אל מול הדחפים של תלמידיה מובילה אותה למעין התמוטטות רגשית. אך אותה התמוטטות נמתחת ונפרסת לאורך הסרט באופן איטי, מורט עצבים ובעיקר שקט. פניה המאופקות של בנש מצליחות להעביר את הסערה שמתחוללת בנפשה אל מול ההתלבטות המוסרית שעומדת לנגד עיניה. תחושת המחנק מביאה אותה לקצה ומניעה אותה לחשוב מחדש על מהות תפקידה במרחב בו היא נמצאת ומבטאת את מקומה כחוט מקשר בין עומס הפרוטוקולים שמונחתים עליה מצד הנהלת בית הספר לבין הדחפים האנושיים של התלמידים.
אך למרות שמדובר במרחב רווי הורמונים, נדמה כי ״חדר מורים״ דווקא לא פועל באופן ישיר במישור הרגשי על הצופה. במקום זאת, הוא כמו מזמין אותנו, הצופות והצופים, לדיאלוג על המשמעויות שנוצרות במגרש החינוכי, הגבולות הדמיוניים שמשרטטת החברה, המשחק עם שאלת המוסר ובעיקר גודל האחראיות שקורס על כתפיה של המורה. הבחירה האסתטית בפריים מרובע כמו מביאה לידי ביטוי את האופן בו הדמויות פועלות בתוך עולם ממוסגר וקלסטרופובי עם גבולות ״ברורים״ שמציבה אותה מערכת מדומיינת. השימוש הזה מייצר משחק מעניין בין מה שנראה לעין בתוך הפריים לבין העולם שמחוצה לו, ומבטאת את הדחף לדעת מה מתרחש מעבר לקיר, לצאת משער בית הספר ולהביט אל החוץ מחלון הכיתה.
״חדר מורים״ מזכיר במידה רבה את הסרט העל-זמני "אלפנט" של גאס ואן סנט שגם הוא מתרחש בכותלי בית הספר ומצליח דרך שפה מינמליסטית לשרטט מעין דיוקן של מיקרוקוסמוס של חברה, הלחץ שמופעל עליה על ידי המערכת והמצבים הקיצוניים שנוצרים בתוכה. ״חדר מורים״ לא רק מביט על המסגרת הזו כמקרה בוחן, הוא צולל לתוכה ומצליח גם כן להביא לידי ביטוי את נקודת המבט המורכבת של התלמידים עצמם, את הבגרות, התחכום והחשיבה החריפה של חלקם. הוא מסתכל לכל המעורבים ישירות בעיניים ולא מנקודת מבט שיפוטית או מרוחקת. הוא נכנס לתוך המשוואה ולמעשה מאתגר עוד יותר את הסיטואציה אליה נקלעה המורה. הפסקול העוצמתי שהולחן על ידי מרוין מילר מצליח ללכוד את התחושות העצורות והמבעבעות בגופה של המורה הצעירה נובאק, שמרחפות כל הזמן מעל הסרט ומגיעות לקיצון שיוצא בשאגה משותפת שלה ושל הילדים יחד.
בשעה ששנת הלימודים נפתחה בזמנים המורכבים האלה, ״חדר מורים״ מעמת אותנו עם שאלות לא פשוטות והכרחיות ביותר.