הסרט "דרקון" (Enter the Dragon), שיצא לאקרנים בשנת 1973, הוא ללא ספק אחת מפסגות הקריירה של אמן אומנויות הלחימה האגדי ברוס לי. זהו הסרט האחרון שהושלם בכיכובו של לי לפני מותו הטרגי בגיל 32, והוא מהווה עדות מרשימה ליכולותיו הפיזיות והכריזמטיות יוצאות הדופן. הודות לפסטיבל ”סאונדטראק“ בסינמטק תל אביב, קיבלנו תזכורת לאחד מסרטי האקשן המשפיעים ביותר בכל הזמנים ולהשפעתו הכבירה על הראפ עד היום.
העלילה מתמקדת בלי, לוחם אמנויות לחימה מיומן, המגויס על ידי סוכנות ממשלתית בריטית להשתתף בטורניר לחימה מסתורי באי פרטי. מטרתו האמיתית היא לחשוף את הפעילות הפלילית של בעל האי, האן. העלילה משלבת אלמנטים של סרטי ריגול עם אקשן מהיר ובועט שמספקת את הרקע האידיאלי ביותר להצגת כישוריו של לי.
שי לי עטרי על הזכייה בפרס אופיר: "הרגשתי שיהב נמצא בתוך החדר"
הישג מרשים: היוצר הישראלי קטף את הפרס הגדול בפסטיבל בוושינגטון
לפני תחילת הסרט, מתן שרון העביר הרצאה מרתקת על האופן בו ראפרים אפרו-אמריקאים הושפעו במידה רבה מסרטי קונג פו בסבנטיז. שרון הציג בדיוק רב את הדימוי של הסמוראי ואת הקו הישיר שנמתח בין לוחם אומנויות לחימה לבין הראפר. מדובר בהשוואה מייצגת לאיך שראפרים (בד“כ הטובים ביותר) תופסים את עצמם - כסוג של תלמידים שמתאמנים כדי להפוך ללוחם הטוב ביותר בניסיון להגיע לשלמות.
הסרט גם מציג את תרבות הקונג פו בצורה אמינה, תוך שהוא משלב אלמנטים פילוסופיים של אמנויות הלחימה לצד הפעולה הפיזית - אלמנט שמעניק לסרט עומק נוסף וטומן בחובו את ההשפעות העתידיות לראפרים כמו קנדריק לאמאר הידוע גם בכינויו ”קונג פו קני“.
הכוריאוגרפיה של הקרבות בסרט היא לא פחות מעוצרת נשימה. לי מציג שליטה מוחלטת בגופו, עם תנועות מהירות ומדויקות שקשה להאמין שהן אפשריות (גם בסטנדרטים של סרטי אקשן עכשוויים). סצנת הקרב המפורסמת בחדר המראות היא שיא אמנותי ואקשני שמכילה אסתטיקה ויזואלית מרהיבה.
סצנה זו מדגימה היטב גם את האיכות הגבוהה של עבודת הסאונד. השילוב בין הדי הקולות, צליל שבירת הזכוכיות והמוזיקה המתגברת יוצר מתח וריגוש שמעצימים את החוויה הוויזואלית, אך על נושא זה נרחיב בהמשך. מעבר ליכולותיו הפיזיות, לי מפגין נוכחות מסך כובשת. הוא מצליח להעביר עוצמה וכריזמה גם ברגעים השקטים יותר, ומעניק לדמותו עומק שחורג מעבר לסטריאוטיפ של גיבור האקשן התבניתי שסרטים רבים בז‘אנר חוטאים בו.
עם זאת, יש לציין כי העלילה עצמה לעתים פשטנית, והדמויות המשניות לא תמיד מפותחות באופן מלא. אך חסרונות אלה מתגמדים לנוכח הכריזמה של לי והמטרה שלשמה הסרט נעשה. הסרט ידוע בעיקר בזכות הכוריאוגרפיה של הקרבות וכריזמת הכוכב ברוס לי. אך מאחורי הקלעים של יצירת מופת זו מסתתרת עבודת סאונד מרשימה לא פחות, אשר תורמת רבות לחוויה הקולנועית הכוללת.
פס הקול, שהולחן על ידי לאלו שיפרין, משלב בצורה מבריקה בין מוזיקה מערבית לבין צלילים מזרחיים. השימוש בכלי הקשה מסורתיים לצד תזמורת מערבית, המנגנת ג׳אז ופאנק, יוצר אווירה ייחודית שמשקפת את המפגש בין מזרח למערב המתקיים בסרט - הדמויות וויליאמס ורופר שחוברים ללי במאבקו נגד האן.
אך לא רק המוזיקה ראויה לציון. הקפדה יתרה ניתנה לאפקטים הקוליים של תנועות הלחימה. כל אגרוף, בעיטה או תנועת יד מלווים באפקט קולי מדויק היוצר תחושה של עוצמה ומהירות שעומדת במבחן הזמן גם היום.
אחד האלמנטים המרשימים ביותר הוא השימוש בשקט. ברגעים מסוימים, במיוחד לפני פרצי אלימות, יש שימוש מכוון בהשתקה כמעט מוחלטת של פס הקול, מה שיוצר מתח ומגביר את האימפקט של הפעולה שמגיעה מיד אחר כך. עבודת הסאונד ב“דרקון" היא דוגמה מצוינת לאופן שבו אלמנטים קוליים יכולים להעצים את החוויה הקולנועית. היא תורמת רבות ליצירת האווירה, המתח והאנרגיה שהפכו את הסרט לקלאסיקה בז'אנר שלו.
”דרקון" הוא לא רק אקשן משובח, אלא גם מסמך תרבותי חשוב עבור כמה מהראפרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים כמו ההרכב האגדי ”וו טאנג קלאן“. הוא ממשיך להשפיע על סרטי אמנויות לחימה עד היום ונותר צפייה מהנה גם כיותר מ-50 שנה אחרי יציאתו. למי שטרם צפה ביצירת מופת זו, זו הזדמנות מצוינת להיכנס לעולמו המרתק של אחד מגדולי אמני הלחימה בכל הזמנים.