השם 'דוד תדהר' כנראה לרובנו לא אומר הרבה. חרף העובדה שקרויים על שמו רחובות ביותר מעיר אחת, תדהר נדחק איפשהו במעמקי ההיסטוריה, בין דפי הארכיון של הספרייה הלאומית תחת תדמית אפלה, בלשית וסודית, שמאז שנות ה-20 וה-30 של היישוב היהודי הישן בארץ ישראל, הצטבר עליה שכבות רבות של אבק.
הסרט הדוקומנטרי "רצח במגדל המים" בבימויים של דניאל נחנסון ועודד פרבר מנסה להתחקות אחר שורשיו של תדהר, שהיה סופר בלשי ובלש בעצמו של ארץ ישראל הקטנה בימי המנדט הבריטי, דרך אחת מהפרשיות שחקר על מותו והיעלמותו הפתאומיים של המהנדס יעקב צוואנגר משנת 1937.
תחת שילוב מתוחכם של אנימציית בינה מלאכותית בכיכובם של שחקנים מהשורה הראשונה (ביניהם: טלי שרון, יחזקאל לזרוב, מיקי לאון ועמית אולמן) וראיונות עם מומחים, חוקרים והיסטוריונים בתחום משטרת המנדט הבריטי, היישוב העברי, גנאלוגיה ועוד, נחנסון יוצא באובססיביות ובאי מנוחה טורדנית לתור אחר פרשיית מותו של צוואנגר.
הפרשייה חושפת את הרוח התרבותית הצנזוריאלית של ישראל בעודה באיבה, וכן של אנשיה החל משופטים בית הדין המחוזי של ירושלים, בעלי האדמות ו"הבוסים" הגדולים והאמידים של התקופה ועד לבכירי ארגון "ההגנה" ותדהר עצמו.
"רצח במגדל המים", ממש כמו גיבוריו ודמויות הפרשייה המטלטלת, מגלה טפח ומכסה טפחיים. רשת סבוכה ומעורפלת של אינטרסים אישיים ולאומיים מכסים על פתרון התעלומה של צוואנגר. עד שהמניע נראה ברור וניתן להפנות את האצבע המאשימה לכיוונו של אחד, הראיות מתגלות כרופפות ולא מספיק יציבות, ודמות אחרת נוספת לפאזל החסר ומשנה את כל התמונה. ועדיין, סימני השאלה רבים מהתשובות או סימני הקריאה.
הצופה הסבלני והסקרן מלכתחילה ייצא מכאן בתחושת בלבול וספקנות, אך גם עם לא מעט חידוש ועין בוחנת על מיתוסים והילות מימי ארץ ישראל הישנה שנחנך עליהם. ניתן יהיה לומר שבפרשת הרצח האינסופית הזאת, שבה לרצח צוואנגר ניצבים לפחות ארבעה חשודים מרכזיים, כולם יצאו די נקיים, מלבד הנאשם שנכנס לכלא תחת מאסר של 15 שנים. עם זאת, "רצח במגדל המים" מראה כיצד השתיקה רבת השנים, ההיעלמות מעין הציבור, השיפוט והפסיקה החד ערכיים של כמה משחקני המפתח בפרשה, ובעיקר סגירת התיק על ידי הבלש והחוקר תדהר באבחה אחת - אימלל את המעורבים וגרם להם לשלם את המחיר. היחידה, על אף הצער הרב שנגרם לה, שהצליחה להקים ולגדל משפחה לתפארת ולהישאר בצד "השפוי" בתוך כל התגלגלות הדברים, היא נחמה צוואנגר, אישתו של יעקב המהנדס, כאמור מושא הפרשה.
כפי שאלתרמן כתב ב"הטור השביעי" של עיתון "דבר, וכפי שהזכיר חוקר ההיסטוריה שהשתתף בסרט, ד"ר גילי חסקין, לא בונים מולדת בכפפות של משי, ובניסוח מדויק יותר ונאמן למקור: "אין בונים מדינה בכפפות לבנות. לא תמיד המלאכה נקייה ויפת נפש". ואולי התיאור הזה, שמכתים וזורק רפש במדינת ישראל, מכתים במעט גם את כל שאר המעורבים בפרשה. אף על פי ששוב - עם פתרון חד משמעי לא תצאו מפה.
השימוש באנימציה והצגת המסמכים, העדויות והרשומות מארכיון הספרייה הלאומית במהלך הסרט מנציחים במקוריות את הסיפור הנשכח מלב ושופכים מעט אור על הדמויות האפלות והמורכבות שבו, אך גם הרבה מעבר לכך. לצד הדוקומנטציה והצורך להיצמד למקורות, מתקיים גם הצורך ב"החייאה" של מה שהתרחש בצורה אותנטית חסרת ליטושים ועיבודים אובר-מאולצים. ואולי זאת עוד הצלחה של הסרט הזה, שנראה כי היטיב לשמור על הקיים, אך גם לשחק איתו וליצוק לתוכו פרשנות דרך הבינה המלאכותית בצורה פרופורציונלית ומידתית.
אפשר לומר שנחנסון הנחוש וחסר המנוח, דמות בפני עצמה, חיפש אתונות ומצא מלוכה. הוא אמנם יצא במסע להסיר את הכסות והמסווה המטאפוריים שנערמו תחת דמותו הגדולה והדגולה של תדהר במהלך השנים, אך יצא עם גילויים ושאלות נוספות על רוח התקופה. אם אין תשובות, לפחות שנדע לשאול את השאלות כמו שצריך, נחפור איפה שאפשר ונניח למה שאין בנמצא. אין בזה שום סממן של חוסר וליקוי באיכות, אם כבר זה רק מוציא את הסרט הזה טוב יותר.
