בעיצומו של משפט נתניהו, שנפתח במרץ 2020 והפך לאחד המשפטים הארוכים והמתוקשרים בתולדות ישראל, מופץ ברשתות החברתיות בימים אלה סרטה הדוקומנטרי של אלכסיס בלום "תיקי ביבי" כתזכורת צורבת לשורשי המשבר הפוליטי העמוק בו שרויה המדינה. הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל טורונטו, מציג לציבור הקלטות שלא נחשפו קודם מחקירותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו שרה ובנו יאיר. ההקלטות, שהגיעו לידי צוות ההפקה, הן חומרים שנתניהו ניסה למנוע את הצגתם בבתי המשפט בישראל.
לצופה הישראלי, "תיקי ביבי" כמעט ולא יחדש דבר, אך כוחו טמון במקום אחר. בלום, שביימה בעבר סרטים על אניטה פאלנברג ורוג'ר איילס, מצליחה לארוג נרטיב מורכב המשרטט את הקשר ההדוק בין האישי לפוליטי. היא מראה כיצד החקירות הפליליות בתיקי 1000, 2000 ו-4000, שעניינם קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, הפכו למנוע היחיד שמניע את החלטותיו הפוליטיות של נתניהו, ובמיוחד את בחירתו בשותפים הקיצוניים ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל - השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ‘.
דמותו של נתניהו מוצגת בסרט באופן מורכב ורב-ממדי. מחד, אנו רואים את הפוליטיקאי המבריק והרהוט, השולט בתקשורת ובשפה האנגלית, שהחליט (והצליח) להפוך את עצמו לדמות בינלאומית משפיעה מרגע נפילתו של אחיו, יוני נתניהו, ב“מבצע יונתן“. מאידך, הסרט חושף תיעודים של נתניהו מאבד עשתונות בחדר החקירות, חובט בשולחן באלימות וצועק "שקרן! שקרן!" כשהוא מעומת עם עדויותיו של ניר חפץ. מעניין במיוחד לראות כיצד נתניהו משתמש בטקטיקה הנוחה של "אינני זוכר" בכ-95% מהשאלות של חוקרי המשטרה.
אולם הסרט אינו נקי מחסרונות. הוא משתהה יתר על המידה בהצגת פרטים ביוגרפיים בסיסיים על נתניהו ("נולד ב-", "גדל ב-"), על חשבון מה שהצופים באמת מצפים לראות - קטעים מהחקירות עצמן. זאת, למרות אורכו הנדיב של הסרט - קרוב לשעתיים.
המרואיינים בסרט, ביניהם העיתונאי רביב דרוקר וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מציירים תמונה מטרידה של מנהיג, שלכאורה הפך את המדינה לבת ערובה של הישרדותו הפוליטית. "תיקי ביבי" מתעד כיצד נתניהו, במקום להתפטר ב-2019 כפי שייעץ לו עורך דינו, בחר להילחם במערכת המשפט ולחבור לגורמים הקיצוניים ביותר בפוליטיקה הישראלית, פוליטיקאים שבעבר סירב אפילו להצטלם איתם.
הקטעים שחושפים את התנהלותה של שרה נתניהו מרתקים. העדויות על דרישותיה לשמפניה יקרה ותכשיטים מאנשי עסקים המבקשים טובות מבעלה מציירות תמונה של זוג שאיבד כל קשר למציאות הישראלית. דמותו של יאיר נתניהו מצטיירת כקיצונית יותר מזו של אביו, בהתבטאויותיו הנחרצות מימין ובשימושו המתוחכם ברשתות החברתיות, שם יצר את מה שמכונה לכאורה "מכונת הרעל".
הסרט מקדיש תשומת לב מיוחדת לפרשת ארנון מילצ'ן, המפיק ההוליוודי הישראלי שהעניק לזוג נתניהו מתנות בשווי מאות אלפי שקלים. הקשר בין מילצ'ן לנתניהו מוצג כמקרה מבחן קלאסי של יחסי הון-שלטון, כאשר המתנות לכאורה הובילו להתערבות של נתניהו בענייני מס ואשרות לטובת המפיק.
נקודת המפנה בסרט מגיעה עם רגעי המחאות ההמוניות נגד הרפורמה המשפטית, שכזכור נתפסה בעיני רבים כניסיון של נתניהו להימלט מהעמדה לדין. "תיקי ביבי" מגיע לשיאו הטראגי עם אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. בלום טוענת, כי המשך המלחמה ללא פתרון נראה לעין, משרת את האינטרס האישי של נתניהו להישאר בשלטון ולהימנע מהעמדה לדין.
עדות מרגשת של ניצולה מקיבוץ בארי מספקת נקודת מבט אנושית וכואבת על המחיר שמשלמת החברה הישראלית. דבריה על הצורך באמירת אמת ופיוס, מהדהדים לאורך כל הסרט ומזכירים לצופים, שמעבר לדרמה המשפטית והפוליטית, מדובר בסיפור אנושי עלינו - חברה שנקרעת מבפנים.
"תיקי ביבי" הוא סרט חשוב לא רק בגלל תיעודי החקירות שהוא חושף, אלא בעיקר בגלל יכולתו לקשור בין הפרטי לציבורי, בין השחיתות האישית להרס המרקם הדמוקרטי. הסרט מצליח להראות כיצד פרשיות שחיתות לכאורה "קטנות" של סיגרים ושמפניה הובילו בסופו של דבר למשבר חוקתי עמוק ולשינוי דרמטי בפני החברה הישראלית. זהו סרט שמזכיר לנו שהסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה מגיעה משחיתות שלטונית, וכי המחיר אינו נמדד רק בשקלים, אלא גם באיתנות החברה והמדינה ובחיי אדם. כמובן שנתניהו חף מפשע עד שיוכח אחרת.