מזה כשנתיים איראן נמצאת במערבולת של מחאה חברתית צודקת: מותה של מהסה אמיני בת ה-22 בספטמבר 2022, לאחר שנעצרה על ידי "משטרת המוסר" בגלל "לבוש לא צנוע", הצית גל מחאה אדיר תחת הסיסמה "אישה, חיים, חופש". נשים צעירות הסירו את החיג'אב בפומבי, הפגנות המוניות התפשטו ברחבי המדינה, והמשטר הגיב באלימות קשה שגבתה את חייהם של מאות מפגינים. על רקע זה מגיע "זרע התאנה הקדושה", סרטו החדש של הבמאי האיראני מוחמד ראסולוף, שצולם בחשאי תחת איום מתמיד.
סיפור הפקת הסרט דרמטי כמעט כמו העלילה עצמה. ראסולוף צילם את הסרט בחשאי באיראן, וכשהוא נבחר לפסטיבל קאן, החל המשטר לחקור את צוות השחקנים והיוצרים. ימים ספורים לפני תחילת הפסטיבל, נגזרו על הבמאי שמונה שנות מאסר ועונש מלקות. בצעד נועז ומסוכן, ראסולוף נמלט מאיראן במסע שארך 28 ימים והגיע לאירופה, שם הושלמה עריכת הסרט. כיום הוא חי בגלות בגרמניה, בעוד רוב השחקנים מנועים מלצאת מאיראן. הסרט, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, ופתח בסוף השבוע את פסטיבל חיפה ה-40, הוא יצירה קולנועית מפעימה שחושפת את הקרעים העמוקים בחברה האיראנית.
במרכז העלילה עומד אימאן (מיסאג' זארה), עורך דין שמקבל קידום לתפקיד חוקר בבית המשפט המהפכני - אותו מוסד שדן את ראסולוף עצמו למאסר. אשתו נג'מה (סוהיילה גולסטאני) שמחה על הקידום והדירה החדשה שתבוא בעקבותיו, אך שתי בנותיהם המתבגרות מתקשות להשלים עם תפקידו של אביהן במערכת הדיכוי.
כאמור, הסרט מתרחש על רקע המחאות שפרצו באיראן בספטמבר 2022. ראסולוף משלב בתבונה קטעי ארכיון אמיתיים מההפגנות שהועלו לרשתות החברתיות, היוצרים דיסוננס חריף מול השידורים בטלוויזיה הממלכתית. כשאקדח השירות של אימאן נעלם באופן מסתורי, המתח המשפחתי מטפס לגבהים חדשים והופך למיקרוקוסמוס של המשבר הלאומי.
השחקנים, שרובם מנועים כעת מלצאת מאיראן, מגישים משחק מדויק ורגיש. במיוחד בולטת גולסטאני בתפקיד האם, שעוברת מסע נפשי מטלטל מאישה צייתנית למי שמתחילה להטיל ספק במערכת כולה. סצנת החקירה, בה אימאן חוקר את בנותיו כשעיניהן מכוסות, היא רגע קולנועי רב-עוצמה שממחיש את חדירת האלימות המשטרתית אל תוך התא המשפחתי.
למרות שהסרט נמשך כמעט שלוש שעות וחלקו האחרון נוטה למלודרמטיות, אלו פגמים קטנים מול העוצמה הכוללת. ראסולוף מצליח לספר סיפור אוניברסלי על התנגשות בין דורות ועל המחיר של שתיקה מול עוול, תוך שהוא מספק לצופה המערבי הצצה נדירה אל מאחורי הפרגוד האיראני.
שם הסרט, המתייחס לעץ תאנה שענפיו הצעירים חונקים את הגזע הישן, מסמל את המאבק בין כוחות השימור והשינוי באיראן. עבור הקהל הישראלי, זוהי תזכורת שמעבר לכותרות על תוכנית הגרעין והאיומים הביטחוניים, מתחולל באיראן מאבק אנושי עקוב מדם על עתידה של החברה.
שר התרבות מיקי זוהר, שהתקבל בקריאות בוז בפסטיבל, יצא מהאולם לפני תחילת הסרט ולא יכולתי שלא להרגיש פספוס - שאולי כבוד השר היה יכול ללמוד משהו על הקלות שבה אזרחים מאבדים את קולם. "זרע התאנה הקדושה" הוא לא רק סרט מצוין - הוא מסמך היסטורי חשוב המתעד חברה על סף שינוי.