בסיומו של סופ"ש מרגש בו הוקרן בבכורה סרטו "פרויד, האאוטסיידר" בפסטיבל הסרטים בחיפה הבמאי, התסריטאי והמפיק יאיר קדר המריא בדרכו לווינה לאירוע הקרנה מרגש לא פחות שהתקיים בביתו של מושא הסרט זיגמונד פרויד. ועוד נשוב בהמשך לאירוע הזה בביתו של אבי הפסיכואנליזה.
לפני שנים, בערב הקרנת הבכורה של סרט אחר של קדר, "הפרק האחרון של א.ב. יהושע" עלה הסופר לנאום ואמר בהומור האופייני לו: "תודה ליאיר. עכשיו הוא גמר עם הגמדים" נזכר קדר. "בעבודה על פרויד, הרגשתי שאני עושה סרט על אחד הענקים של התרבות המערבית. זה האיש שכתבו עליו הכי הרבה בעולם. שכן, החשיבות בדיבור על פרויד היא כמו וירוס, אבל במובן החיובי של המילה".
המלאכה בוודאי הייתה מרגשת, אבל כלל לא קלה לא מהירה ולעתים מתסכלת. חמש שנים וכמה וכמה שלבים נדרשו ליוצר והמפיק של "סדרת העבריים" עד שהחליט ויצר את הסרט הייחודי שבימים אלה יוצא לעולם.
"כדי לדבר על פרויד, לא צריך אותי, יש אנשים שזו המומחיות שלהם. אני רציתי להביא חתיכה אותנטית של האדם שהיה" הוא אומר.
בשלב הראשוני חשב קדר להתבסס בסרטו על הרעיון במלאת מאה שנה לחיבור על האגו, המושג אותו טבע לראשונה פרויד. אבל ככל שעבר הזמן הוא הבין שלא מדובר ברעיון אמיתי לבסס עליו את הסרט.
לא מעט לחץ ופניקה אפפו את היוצר המתוסכל דאז, שדווקא לאחר שנתיים שנדרשו לו כדי לשכנע קרנות וטלוויזיות לתמוך בסרט, הוא מגלה לפתע שאין לו רעיון לסרט. לכן, כדי להבין מה ומי זה פרויד החליט היוצר, כמה הגיוני, להיעזר בפרויד ותורתו. וכך ארבע פעמים בשבוע ולאורך כמה חודשים התמסר התסריטאי והבמאי לטיפול בפסיכואנליזה. "מצאתי את הסרט שאני רוצה לעשות".
"פרויד, האאוטסיידר" הוא הסרט ה-19 במיזם "העבריים" המופלא. 66 הדקות בארבע שפות עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית מאירות באור חדש בארבע מערכות את חייו ויצירתו של זיגמונד פרויד אחד היהודים המשפיעים של המאה ה-20, תוך שהוא עושה זאת באמצעות מכתבים אישיים שכתב פרויד, בשילוב אנימציות, דרך שחזור חדר העבודה שלו, חלומות לא ידועים וארכיונים נדירים של סרטים ביתיים שלא נחשפו עד כה. כמו גם במילותיהם של פסיכואנליטיקנים מומחים מהעולם שמובילים את הצופה במסע אינטימי מעורר מחשבה על החלומות, היהדות, המיניות, החרדות והחרטות של הפסיכואנליטיקאי הווינאי.
הסרט נפתח בזיכרון של פרויד עם אביו בווינה, כשאדם אנטישמי מעיף את כובעו של האב. ובעוד זה מבליג על המעשה האלים מרים את כובעו וממשיך בדרך, בנו הצעיר מאוכזב מהיעדר תגובה של האב.
"היו לפרויד יחסים מיוחדים עם היהדות אבל הוא לא היה מודע למידת האנטישמיות שמסביבו, ודווקא בווינה העיר האנטישמית ביותר. פרויד היה מאוד מחובר לזהות היהודית שלו אבל במובן החילוני שלה". אפרופו דמות האב. קדר נדרש לאביו הפרטי שלדבריו היה "תרבותי יותר ממני" ומשווה את עיסוקו כאספן עתיקות כחלק מהעיסוק בהתמודדותו של פרויד עם האובדן והמוות ובהם אובדנים בשנה אחת של בתו סופי נכדו ואמו.
"אנשים נוטים לחשוב שאספנות היא דרך להתמודד עם היש, בעוד שהיא דרך להתמודד עם האין. גם אבי שהיה אספן איבד את אביו בשואה" הוא מדגיש "ארכיאולוגים מרכיבים חתיכות חרס ובונים כד ובכך הם מתקנים את העבר. בפסיכואנליזה אנחנו משווים לעבר, לארכיאולוגיה שלנו, בונים את הסיפור של עצמנו כדי לרפא ולהבין משהו" אומר קדר.
חצי מהסרט הוא יצר באוסטריה, כחלק ממחויבותו בגלל הקופרודוקציה, כמו כן הוא בחר והחליט לאפשר למומחים לדבר כל אחד בשפתו: עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. "לא רציתי שכולם ידברו באותה השפה אנגלית, רציתי שכל אחד מהם ישמור על שפתו המקורית כקוסמופוליטיות של פרויד".
נדרש הסבר לשם הסרט "פרויד, האאוטסיידר".
"שם הסרט הוא פרדוקסלי שכן פרויד היה אינסיידר, מלב הממסד. ומכיוון שלא רציתי לעשות משהו שחוק, חשבתי על פרויד כאאוטסיידר והסרט מתאר את פרויד גם מהשוליים כמי שעוסק בקוויריות ועוד. בנוסף ניסיתי לחשוב על החיבור של הסרט למציאות חיינו שלאחר ה-7 באוקטובר ומה פרויד היה אומר על כך. בעיני הקטע היהודי אנטישמי מתחזק אחרי ה-7.10 כשכל חברי היהודים בחו"ל קיבלו מכה אדירה של האאוטסיידריות".
לאורך התחקיר והעבודה על הסרט הרבה קדר לנסוע בעולם להיפגש בהמלצת ערן רולניק היועץ המדעי של הסרט ודניאלה פינצי ממוזיאון פרויד בווינה, עם מומחים המדברים בסרט לשיחות מקדימות ובניית התסריט צילומים ועוד.
אחת הנסיעות המרגשות מבחינתו שמשולבת באופן מפעים בסרט היא הנסיעה לספריית הקונגרס בוושינגטון כאן צפה באוסף הסרטים הגדול ביותר של פרויד המתעדים אותו בחיי היומיום שאת מרביתם צילמה חברתו הנסיכה מארי בונפרטה. "האישה שהצילה אותו מהנאצים והעבירה אותו זמן קצר לפני מותו ללונדון, וגם הצליחה להבריח את כל האוספים שלו.
לאורך הסרט מוקראים חלק מ-20 אלף המכתבים שכתב פרויד בחייו. בגרסת הסרט שתוקרן באביב הקרוב בתאגיד כאן, קורא מהמכתבים השחקן איתי טיראן, ואילו בגרסה הפסטיבלית שתוקרן ברחבי העולם מקריין את המכתבים השחקן האוסטרי קארל מרקוביץ' ("הזייפנים"). בסוף השבוע בבואו להקרנה בווינה בביתו של זיגמונד פרויד היה קדר עד להתרגשות הגדולה שאחזה בעמיתיו הצופים, וכמובן גם בו.
"הגעתי לווינה יומיים לפני ההקרנה לעשות טסט. עליתי לספריית פרויד עם הצוות - מוניקה טסלר המנהלת המיתולוגית ודניאלה פינצי מנהלת המחקר. בתחילת הסרט מופיע על המסך החדר המשוחזר של פרויד - באנימציה מלאה ובצבעים עזים. הן היו בהלם. ביקשו ממני - עצור, תקרין שוב. עצור, תקרין שוב.
מסתבר שהחדר הזה - שהוא ערש הפסיכואנליזה העולמית - מתועד רק בשחור לבן בצילומים של צלם בשם אנגלמן שמת ב-1938. הוא מעולם לא נראה בצבע. וכך יצא שהן ראו אותו בפעם הראשונה בצבע, והתרגשו. והיו גם קצת דמעות של כולם. הזכרתי לדניאלה פינצי שכששחזרתי את החדר, לא ידעתי מהו הצבע המקורי.
באתי לווינה, והיא לקחה אותי לחדר, והיה שם טיח מתפורר בפינה, ומאחוריו ראינו את הצבע האמיתי של החדר של פרויד - ובו השתמשנו לשחזר את החדר" מתרגש קדר. היום קדר כבר שוב בישראל מתכונן לקראת הקרנת בכורה ירושלמית לסרטו שתתקיים בספרייה הלאומית, מחר (יום שני 13.1. בשעה 20:30) בהשתתפות יאיר קדר ויוסי טריאסט.
בימים אלה נהנה קדר "לנמנם על הספה של פרויד" בטרם ייצא או ימשיך במסע ההיכרות של הסרט עם העולם. בעוד ימים אחדים הוא ינחת בהודו בה זכה הסרט בפרס. "בימים אלה של חרם תרבותי על ישראל נחמד לדעת שקיימות דרכים לתקשר עם קהילות ותרבויות. חשוב ומסקרן לדעת כיצד ייראה פרויד במקומות האלה. ולמצוא עוד מקומות שאינם מחרימים עם דלתות שנפתחות בפני יצירה אמנותית".
