לא בטוח שאני הכתובת לכך, אבל אם הייתי - אז גם הייתי מכריזה: "ז'אנר חדש נולד". מהו? תצטרכו לראות את "מעבר לגיהינום" של הבמאי הצרפתי קווארקס בשביל לצאת עם התשובה. מעט מבולבלים? גם אני. לשם כך, אסתפק בתקציר קצרצר של קורות הסרט. אחרי שנתן בן ה-45 התהפך עם רכבו בכביש, הוא מוצא את עצמו באורח פלא בריא ושלם. לצידו מופיע דניאל, שמהר מאוד מגלה לו ששניהם בכלל מתים, ומציג בפניו את גופותיהם של שניהם מתחת למכונית ההרוסה. כאן המסע של נתן, שכבר מחזיק ברקורד לא מחמיא של עוד דברים שמצדיקים עונש בגיהינום - רק מתחיל. ומסתבר שהסיפור שלו הוא הגרסה העדינה יותר של מה שאפשר לקרוא "תופת". 

מבחינת הסיווג היבש, "מעבר לגיהינום" אכן נכנס לסוגת סרטי האימה. בפועל, הוא מעניק חוויה של משהו אחר לגמרי; יצור כלאיים ביזארי שמוליד מעין ז'אנר חדש בפני עצמו, והכל בצרפתית שגורמת להכל להישמע קצת יותר מפחיד. מצד אחד, הסרט משחק עם אלמנטים קלאסיים שיהיה ניתן למצוא גם בסרטי אימה מהסוג הרך יותר, אך בד בבד משנה את כל כללי המשחק ומותח אותם לקיצון לא ברור.

בתקציר הסרט, בחרו להגדיר אותו כ"אגדה מקברית", אך גם זאת נחשבת עבורי כהגדרה לא שלמה, ושספק אם עושה עימו חסד. יש ב"מעבר לגיהינום" משהו מפלצתי, שהוא כמובן פנטזיונרי ודמיוני, אך אנושי לא פחות. הוא מכיל דמויות, חציין אנושיות וחציין ממש לא, שלרגע הצלחתי להבין אותן ולפתח חמלה כלפיהן, אך כעבור שניות גם לקלל על הטירוף הפסיכוטי שלהן. 

משנה את כל כללי המשחק. ''מעבר לגיהנום'' (צילום: באדיבות קולנוע חדש)
משנה את כל כללי המשחק. ''מעבר לגיהנום'' (צילום: באדיבות קולנוע חדש)


מבחינה תפיסתית-רעיונית, אפשר לכתוב הרבה אודות "מעבר לגיהינום", שהרי לא מדובר פה רק במסע אל המוות ומעבר לו. יש פה מניפה שנפרשת למושגים רבים בסקאלה של החיים והמוות, ביניהם "גלגול נשמות" ו"העולם הבא". היריעה הרחבה הזאת לקחה אותי למחוזות מעט דתיים, והעלתה בי אסוציאציות מושגיות של כפרה, כפירה, חטא, עונש ומחילה. זאת, ראוי לציין, על אף שהסרט לא מכיל שביב של משהו דתי באמת.

על אף כל הכאוס והטרלול שיש בו, "מעבר לגיהינום" עושה גם הרבה סדר בראש. אם עד עכשיו נדבקתי למחשבה הילדותית וחשבתי שגיהינום הוא בטח מקום חם, לא תיארתי לעצמי עד כמה הוא יכול להיות לוהט. לא עסקינן רק בשינויי מזג האוויר או בסף הרתיחה הפיסקלי, אלא בסיפוריהם ההרסניים של שוכני הגיהינום שבסרט הזה. ויש שם לפחות שניים כאלה שטרחו לפרט לנו היטב, אז תתכוננו. עבור הבמאי קווארקס, גיהינום הוא בכלל רק ההתחלה, ולא התחנה הסופית. לא מדובר כאן בעוד מגרש עינויים שתולשים בו את העיניים או הרגליים, אלא בעינוי "דה-לוקס" שמותיר את הנשמה רק עם סבל וייאוש. תודו שלא דמיינתם את זה ככה. 
על אף הכאוס והטרלול, הוא עושה הרבה סדר בראש. ''מעבר לגיהנום'' (צילום: באדיבות קולנוע חדש)
על אף הכאוס והטרלול, הוא עושה הרבה סדר בראש. ''מעבר לגיהנום'' (צילום: באדיבות קולנוע חדש)


אז להבטיח שתאהבו את "מעבר לגיהינום"? קשה לי להתחייב. אני בעצמי לא בטוחה עד כמה אהבתי אותו, אך אין ספק שהוא הפעיל לי איזה שריר במוח, סובב לי את הגלגלים והתאים האפורים או פשוט גרם לי לחשוב. וסרטים שגורמים לי לחשוב מקבלים ביג לייק. הסרט הזה לא יעזוב אתכם אחרי הצפייה, לא יענה לכם על כל השאלות, ואין לי שום ערובה לתת לכם שאתם תבינו מה בכלל קרה בו או שתצאו עם איזו שורה תחתונה. "מעבר לגיהינום" יתעקש להישאר איתכם עוד קצת, יעשה לכם איזה קווץ' בלב ויטריד מעט את מנוחתכם. בפעם הבאה שאעשה משהו, כנראה שהסרט הזה יספק לי תזכורת מתוקה על ההשלכות האפשריות של המעשה. עבורכם - עדיין עומדת האפשרות אם לקפוץ למים (או לאש, יותר נכון) ולנסות להגדיר את הז'אנר הבלתי מפוענח. 

"מעבר לגיהינום" יוצא בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מה-30.1.25.