לופו אברמוביץ' ב"לופו" (1970)
דמותו של העגלון המזדקן, התחמן וטוב הלב לופו אברמוביץ' פתחה ליהודה בארקן את הדלת לקריירה קולנועית מזהירה אחרי שורת תפקידים קטנים. “לכבוד הופעה בסיום קורס מ"כים יצרתי דמות המבוססת על טיפוס נתנייתי מזדקן שישב בבית הקפה של הוריי, אדם לא משכיל אבל עם חוכמת חיים. כך יצרתי את המערכון על לופו, שמגיע למשרד הרישוי", סיפר בארקן בעבר. “מהופעה להופעה המערכון השתדרג וזכה להצלחה. בשלב מסוים דן אלמגור, שעבד איתנו, החליט שלופו יהפוך לעגלון".
הדמות של לופו ליוותה את בארקן גם עם הצטרפותו ללהקת פיקוד דיזנגוף. מנחם גולן, שנכח באחת ההופעות, נשבה בקסמה. “מנחם הציע להפוך את הדמות לסרט", סיפר בארקן. “בהתחלה חשבתי שהוא ירד מהפסים, כי מי ייקח בחור בן 24 לתפקיד ראשי בסרט, ועוד לגלם אדם בן 60 פלוס? אבל הוא האמין בי, ואחרי לא מעט שעות איפור הפכתי ללופו".
“לופו" זכה בשנת 1976 לסרט המשך בבימויו של בועז דוידזון בשם “לופו בניו יורק". “אבא שלי תמיד אמר ש'לופו בניו יורק' זה הסרט הכי אהוב עליו, וגם הדמות של לופו הייתה הכי מאתגרת ואהובה בעיניו מכל הדברים הנהדרים שעשה", מציין רועי בארקן, בנו של יהודה.
יוסף “אוסי" קרסו ב"כץ וקרסו" (1971)
דמותו של יוסף (“אוסי") קרסו, בנו השרמנטי והחתיך של בעל סוכנות ביטוח בסרטו של מנחם גולן, עשתה את בארקן למעין ברט ריינולדס הישראלי. בארקן מגלם בליין תל־אביבי שכדי לרצות את אביו מנסה להחתים מיליונר ישראלי על ביטוח חיים. העניינים מסתבכים כשהבליין מתאהב בבתו היפה של אויבו המקצועי של אביו, שגם היא מנסה להחתים את המיליונר על ביטוח. “לגלם את אהובתו של יהודה בארקן, השחקן המוכשר והנאה, הייתה זכות גדולה", מספרת השחקנית אפרת לביא, שגילמה בסרט את נעמי כץ, אהובתו של אוסי. “הייתי שחקנית בתחילת דרכה ולתפקיד הייתה משמעות חברתית שעדיין אקטואלית היום. קל היה להיות שותפה ליהודה בארקן יפה התואר. הכישרון שלו סחף גם אותי. היינו ברגע, יחד, משתפים פעולה ורגישים אחד לשנייה. במציאות, כמו בדמות שגילם, הוא היה ג'נטלמן, עדין ורגיש, ובנוסף צחקנו המון כי הוא אהב להפתיע ולהצחיק".
אריק ב"מלכת הכביש" (1971)
בלהיט הקולנועי הבא של מנחם גולן גילם בארקן את אריק, קיבוצניק נשוי, אב לשני ילדים, שנוהג במשאית של “תנובה" ונמצא בקשר קבוע עם מרגלית חסון (גילה אלמגור), זונת צמרת. הקשר בין השניים מתהדק והופך לרומן. “את יהודה הכרתי עוד בנעורינו בתזמורת נתניה, ועם שחרורי מלהקת פיקוד הצפון הוא המליץ למנחם לתת לי תפקיד בסרט", מספר דובי גל, שהשתתף בסרט. “בשבילי, בצילומים הכל היה חדש. יהודה היה מאוד רציני. מרוכז, עמוק בעניין, ללא צחוקים ושטויות. מהר מאוד הבנתי את המקצועיות שלו. התפקיד שלו היה רציני וחשוב לו. הסצינות שלנו יחד בסרט היו עבורי שיעור נהדר".
יאשה בארזוב ב"הבריחה של השמש" (1972)
הסרט הבינלאומי הראשון שבו השתתף בארקן היה קופרודוקציה ישראלית, צרפתית וגרמנית בבימויו של מנחם גולן. הוא גילם את יאשה בארזוב, סטודנט יהודי לרפואה שחווה אנטישמיות באוניברסיטה ומבקש להימלט לארצות הברית במבצע מתוכנן. בסרט כיכבו שמות בינלאומיים כג'וזפין צ'פלין ולורנס הארווי.
“הייתי בסרט סוג של יפיוף בלי איזשהו ערך מוסף", אמר בארקן בעבר בריאיון למעריב. “דיברתי באנגלית, שזו לא השפה שלי, והקהל בארץ לא היה מוכן לקבל אותי בשפה אחרת מלבד עברית".
צ'רלי בן חנניה ב"צ'רלי וחצי" (1974)
בארקן מגלם ב"צ'רלי וחצי", אחד מסרטיו הידועים ביותר, את צ'רלי, בן עדות המזרח, נוכל רגיש משכונת מצוקה שמתפרנס מניהול הימורים בלתי חוקיים עם מיקו (דוד שושן), ילד חסר מסגרת. חייו מקבלים תפנית כשהוא מתאהב בגילה זהר (חיה קציר), בת עשירים אשכנזייה שגם היא מתאהבת בו, למורת רוחם של הוריה שמנסים לשדך לה גבר עשיר.
“מפיקי הסרט ביקשו ממני לכתוב על פי רעיון שלהם תסריט שבמרכזו ישחק יהודה בארקן צעיר בן עדות המזרח", מספר תסריטאי הסרט, אלי תבור. “למעשה, הם קבעו שבארקן, שהיה אז כוכב עולה בקולנוע הישראלי, ישתתף בסרט עוד לפני שהיה תסריט ועוד לפני שבועז דוידזון נבחר לביים. הסכמתו של בארקן להופיע בסרט שימשה דבק להפקה כולה. בארקן וזאב רווח יצרו את הדמויות דרך אלתורים על המקום עם דוידזון".
התאומים גבריאל ועזריאל לוי ב"חגיגה בסנוקר" (1975)
“חגיגה בסנוקר", עוד להיט על־זמני של בארקן, הוא הסרט היחיד שבו הוא מגלם דמות כפולה, של תאומים: גבריאל, פושטק שמתפרנס מרמאויות ומבלה רוב הזמן במועדון סנוקר, ועזריאל, בחור ביישן וישר, חנון שעובד בחנות ירקות ויודע את התנ"ך על בוריו. לאחר שנקלע לחוב שמן אצל מאפיונר, גבריאל צריך למכור את דירתו, וכדי לעשות זאת – על פי הנאמר בצוואת אביו – עליו לחתן את אחיו, שלא מדבר איתו מאז יצא לתרבות רעה.
“כמי שהייתה הכי צעירה על הסט יכולתי לראות מהרגע הראשון את השחקן שביהודה, כי הוא באמת גילם בכישרון אדיר שתי דמויות שונות לגמרי, ועבר מאחת לשנייה בנונשלנטיות", מספרת ניצה שאול, שגילמה בסרט את יונה, אהובתו של עזריאל. “יהודה הוא קודם כל שחקן קולנוע אולטימטיבי כי לא ראית אותו בהצגות תיאטרון. הייתה לו שפה קולנועית למשחק, כשלאחרים עדיין לא הייתה. הוא ידע למנן את העוצמות של ההתנהלות בתוך הפריים הקולנועי בלי להגזים, ועם זאת לשמור על האינטגריטי שלו, על שלמות העבודה שלו. זה השפיע מאוד על מי שהיה איתו על הסט. בצד זה, הוא ידע להיות שטותניק, מצחיק וחבר יקר. הוא השתתף בכל השטויות שעשה זאביק רווח (גילם את חברו התחמן של גבריאל, חנוכה – ד"פ) על הסט. היה משהו שייקספירי במשחק ובדמויות שלו בסרט הזה".
צ'יקו בן דוד בטרילוגיית “אבא גנוב" (1987, 1989 ו־1991)
הדייג ומפעיל ספינת התיירים הטברייני, פרי מוחו של יהודה בארקן, כיכב בטרילוגיית סרטי “אבא גנוב" וריגש מיליוני צופים בזכות מערכת היחסים המיוחדת שלו עם בנו, שעליה הוא נאבק מול ניסיונות ההפרדה של גרושתו. “כתבתי את הדמות של צ'יקו במסורת הדמויות של סרטי הבורקס", מציין התסריטאי חיים מרין. “צ'יקו נתפס כדמות עממית, אדם טוב לב ושופע נדיבות, שיעשה הכל למען הבן שלו, לעומת הדמויות האחרות, המרושעות והקרות. זו אחת הסיבות שאנשים אוהבים את הדמות הזו, הקומוניקטיביות שלה נגעה בליבם".
אריק שוורצמן ב"נשיקה במצ"ח" (1990)
בארקן בדמות נהג המשאית הקומבינטור אריק שוורצמן שמגויס למילואים וחובר לחיילת צעירה כדי ללכוד אנס, אבל נאלץ להתמודד עם המפקד שמעוניין להכניסו לכלא הצבאי. בהמשך הוא מגלה שהחיילת (מיכל ינאי בת ה־17) היא בתו מרומן עבר עם אהבת חייו שנעלמה לו. “בסרט הזה יש מן המציאות", מספר רועי בארקן. “לאבא שלי יש בת בברזיל, שהוא פגש לראשונה רק כשהייתה בת 17 כי אמה עזבה את הארץ בהיריון ואבא לא הצליח לאתר אותה עד אז. ככה שהוא לקח את הסיפור האישי והכניס אותו לדמות".
בנו רזניק ב"אהבה בשלייקס" (2019)
הדמות הקולנועית האחרונה שגילם בארקן בחייו הייתה של בנו רזניק, אלמן בן 70 שמתאהב בתמי האלמנה (ניצה שאול), לאחר שזו דורסת אותו בטעות ופוגעת קלות ברגלו. “הסרט היה מסע אחר לגמרי מהסרטים שעשינו בשנות ה־70 כי יהודה כבר היה אחרי החזרה בתשובה", מספרת ניצה שאול. “זה סרט אהבה שמבוסס על מגע ופתיחות, אז בתחילת הצילומים ניגשתי אל יהודה ושאלתי אותו: ‘מה מותר לי לעשות? מה אסור?'. הוא אמר: ‘הלכתי לרב שלי והוא אמר לי שכמו שרופא או מנתח עושים את התפקיד בדרך הטובה ביותר, ככה גם אני, כשחקן, צריך לעשות את התפקיד בדרך הטובה ביותר, אז תעשי הכל'. הוא היה מקסים. על הבוקר, כשהגיע לסט, הוא היה שואל את נערת המים האחרונה לשלומה. כשחקן הוא ביצע את הדמות שלו בצורה שחודרת ללב עם עומק והומור. לא היה רגע אחד של מבוכה בסצינות שלנו, הכל קלח וזרם, וזה לזכותו. הוא גילם את הדמות באינטליגנציה הרגשית הגבוהה והאופיינית לו".
יהודה בארקן בתפקיד עצמו
דמות נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה היא דמותו של יהודה בארקן עצמו, זה שהצחיק מדינה שלמה בשנות ה־70, ה־80 וה־90 בסרטי מתיחות ונעשה שם נרדף לז'אנר המצלמה הנסתרת.
“כבר מילדות בערה בי התשוקה למתיחות", סיפר לי בארקן בריאיון עבר למעריב. “בגיל 15 התחזיתי לסוחר ארנקים. צלצלתי לאמא שלי ואמרתי לה: ‘שלום גברת ברקוביץ' (שם ילדותו של בארקן – ד"פ), שמי אדון דוידוביץ', ואני יצרן ארנקים מעורות של זבובים. זה מעניין אותך?', והיא אמרה לי: ‘כן, תבוא ונראה את הסחורה'. באותו הרגע הבנתי שאם הצלחתי לעבוד עליה, אצליח לעבוד על כל עם ישראל". והוא עשה זאת, תחילה בפינה בתוכניתו של גדי לבנה “חמים וטעים" בגלי צה"ל, ובהמשך בשבעה סרטי מתיחות שכבשו את בתי הקולנוע (מ"חייך, אכלת אותה!" ועד “גברת תפתחי, זה אני") וכן בתוכנית הטלוויזיה “לא דופקים חשבון" בערוץ 2.
“אבא שלי היה אדם מצחיק, ואהב תמיד למתוח", מציין רועי בארקן. “אבל בגבול הטעם הטוב, כדי לשמח את עם ישראל. זו הייתה השליחות שלו. בתקופת השיא של המתיחות הוא היה כל כך מזוהה עם הז'אנר, שפעם אחת האוטו שלו נתקע והוא ניסה לעצור אנשים בכביש שיעזרו לו להניע, אבל הם היו בטוחים שמדובר במתיחה ואף אחד לא עזר לו. הוא לקח את זה ברוח טובה, כמובן".
ב־24 באפריל יתקיים בסינמה סיטי גלילות אירוע לכבוד 50 שנה לסרט “סנוקר" בהשתתפות ניצה שאול וטוביה צפיר
