הספירה לאחור: מי יהיו הזוכים הגדולים באוסקר ומי יחזור הביתה בידיים ריקות?

"התבגרות", "סלמה" או אולי "בירדמן"? לרגל הטקס הנוצץ שייערך ביום ראשון הקרוב, שניצר לובש את החליפה של ההימורים ומנבא אילו שבעה סרטים ייכשלו בדרך לפרס הסרט הטוב ביותר

העקביות שמגלה האקדמיה ההוליוודית לקולנוע, היא בהחלט נושא הראוי להערכה. אשתקד, למשל, לא נכלל סרטם של האחים ג׳ואל ואיתן כהן, ״בתוך לואין דיוויס״, ברשימת המועמדים לפרס האוסקר, אף על פי שהיה זה הסרט האמריקאי הטוב של אותה השנה. והנה כל זה חוזר על עצמו גם הפעם. ״פוקס קצ׳ר״, ללא ספק המעמיק והמוצלח בסרטים מתוצרת ארצות הברית שהופקו במהלך 2014, כלל אינו מצוי ברשימת המועמדים לפרס הראשי שניתן לסרט המצטיין. למה? מן הסתם, משום שהוא ניצב מעל אותו סף אינטליגנציה בלתי נראה שמפריד בין סרטי מיינסטרים לבין מה שאנשי תעשיית הסרטים מכנים לעתים בבוז ״סרט ארט־האוס״. כלומר, מוצר פילמאי שיש לו שיג ושיח גם עם המונח ״אמנות״.

ולא שמישהו בהוליווד מפקפק באיכויותיו של ״פוקס קצ׳ר״ המורכב והמתוחכם. שהרי במאי הסרט, השחקן הראשי, וגם התסריט המקורי - כולם מועמדים לאוסקר בקטגוריות השיפוט שלהם, אבל לכדי הכרה כללית הסרט עצמו לא השכיל לנסוק. אולי משום שהוא לא מתיישב היטב בתוך אחת משלוש הנישות שאליהן תחבו את הסרטים המתהדרים במועמדות המרכזית.

תת־קבוצה ראשונה - סרטי חניכה - מכילה שלושה סרטים, שהם בעצם אותו הסרט בגרסאות שונות. ״מלון גרנד בודפשט״, ״התבגרות״, ״וויפלאש״. שלושתם עוקבים אחר ילד או נער צעיר, שעל פי צו העלילה מחויב לצלוח שלבי חניכה בדרך להתקבלות מלאה אל החברה הגברית. ב״התבגרות״ מדובר בילד שגילו נע בין 6 ל־18, ושלבי הצמיחה הפיזית שלו הם גם אופני ההתקדמות שלו לקראת נשיאה בעול המעיק של המאצ׳ו. ב״מלון גרנד בודפשט״ זהו מין שוליית קוסם שנדרש להפנים את הטריקים והתעלולים המתחכמים להבטחת הקיום האנושי. ׳׳וויפלאש״, שהוא המעצבן בחבורה, מציג את אותה הסיטואציה תוך כינון מערכת איזונים בין־גברית המטולטלת בין שלושה קטבים: אב (שהוא גם מורה), מורה (שהוא מעין אב מאמץ) ונער־תלמיד שחייב לבחור ביניהם.

תת־קבוצה שנייה - סרטי החריגים - מכילה שני סרטים, שלגמרי במקרה (ואולי לא) הם בריטיים: ״משחק החיקוי״ ו״התיאוריה של הכל״. שני גאונים בתחומי המדע, שהוטבע בהם חותם של מחלה. האחד, הפיזיקאי סטיבן הוקינג, לוקה בניוון שרירים. האחר, אלן טיורינג הוא הומוסקסואל החי בשנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת, כשההעדפה המינית הזאת נתפסה כמחלה מסוכנת לחברה.

מעל תת־הקבוצה השלישית פרוש מעטה ההיסטוריה האמריקאית. הסרט הראשון בתת־קבוצה זו הוא ״סלמה״, המשחזר את האירועים בחודש מרץ של שנת 1965, כאשר מרטין לותר קינג ניסה לארגן מצעד מחאה בנתיב שבין העיר סלמה לעיר מונטגומרי, שתיהן באלבמה הגזענית. הסרט הנוסף הוא ״צלף אמריקאי״, שבוחן את חייו ופועלו של כריס קייל, שלחם לפני עשור בעיראק ונחשב לצלף שקיפד את חייהם של הכי הרבה אויבים של הצבא האמריקאי.

ויש כמובן סרט נוסף, חוצה הגדרות, המו־ עמד אף הוא לאוסקר. זהו ״בירדמן״, המשלב דיון בחריג עם עיון במורשת האמריקאית, תוך דילוג בין דמות של גבר בוגר לבין מי שעושה כעת צעדים ראשונים ומהוססים, מעין מתבגר, בטריטוריה שהייתה מרוחקת ממנו עד כה. זהו הסיפור על אודות שחקן הוליוודי שהתפרסם בזכות גילום דמות של גיבור־על, ועתה הוא נוחת לדרגת טירון, שלראשונה מגשש דרכו בעולם התיאטרון, שהיה זר לו לגמרי.

מתוך הסרט "בידרמן". צילום: יח"צ 
 

תמונת הסיכויים: ל״סלמה״ הליברלי אין שום סיכוי, מהטעם הפשוט שהאקדמיה כבר שילמה אשתקד את החוב הצדקני שלה למיעוט השחור באמריקה, כשהאוסקר הלך ל-״12 שנים של עבדות״. דומה שגם ״צלף אמריקאי״, הטובל במטענים עודפים של פטריוטיזם פשטני, אינו פייבוריט של ממש. הבמאי הבריטי ניק ברומפילד, למשל, הגדיר את ״צלף אמריקאי״ כ״סרט שאדולף (היטלר) היה גאה לעשותו״. ואפילו אם ברומפילד הרחיק לכת בגינוי הסרט, דומה כי האקדמיה, שחלקים גדלים ממנה משייכים עצמם למח־ נה ״המתקדם״, תתקשה לעכל אוסקר למוצר פשיסטי ישיר.

גם לצמד סרטי המדענים הוקינג וטיורינג לא נשקף סיכוי רב בהתמודדות השאפתנית על הפרס הגדול, משום שסרטי חריגים נועדו בדרך כלל לשמש כמקפצה עבור הופעות וירטואוזיות של שחקנים. כך שמקומה של ההתמודדות בין אדי רדמיין, בתפקיד הוקינג, ובנדיקט קמברבאץ', טיורינג הקולנועי, היא בקטגוריית השחקן הטוב, שם מונחת התשואה למאמציהם, ולא תחת ההגדרה סרט מצטיין.

מותר להניח ששום אדם שפוי לא יהמר על "וויפלאש", סרט ירוד ממש, כעל הזוכה הגדול. גם "מלון גרנד בודפשט" הוא יותר בגדר של מהתלה פילמאית שעלתה בטוב, ופחות סרט בעל שלמות משל עצמו. שונים הדברים בקשר ל"התבגרות", שהתקבל על ידי הביקורת האמריקאית (וגם הבריטית) בצווחות גיל ובתרועות שדחפו את הכל להכתירו כיצירת מופת. בעצם, "התבגרות" הוא הסרט הזוכה השנה, אילו הקלפי הייתה מוגבלת למבקרי קולנוע בלבד. אך משום שחבר הבוחרים כולל כ־5,700 חברי אקדמיה, כולם עוסקים בתחומי העשייה הפילמאית ולאו דווקא נקרנים של ביקורת, הרי שהזוכה יהיה "בירדמן".

יותר מכל, "בירדמן" הוא סרט על אודות חברי האקדמיה עצמה - על שאיפותיהם, אכזבותיהם, חרדותיהם, וכמובן על החוגים החברתיים והמקצועיים שבקרבם הם פועלים ומסתופפים. לכן, קשה להאמין שהאקדמיה תצליח לעמוד איתן מול הפיתוי להעניק השנה לעצמה ולחבריה את הפרס הראשי.

בעצם הענקת האוסקר בקטגוריית הסרט המצטיין ל"בירדמן", נקבע גם פרס הבימוי. שהרי בטקסים האחרונים נהוג היה להתייחס לפרס זה כאל סוג של פיצוי עבור מי שהפסיד בהתמודדות הראשית. מכאן נובע שריצ׳רד לינקלייטר, הבמאי של "התבגרות", הוא שיחבק בסיום הטקס את פרס הבימוי. ארבעת מתחריו: בנט מילר ("פוקס קצ׳ר"), "מורטן טילדום ("משחק החיקוי"), ווס אנדרסון ("מלון גרנד בודפשט") ואלחנדרו גונזלס אינייריטו ("בירדמן") ייאלצו להסתפק בחיוך מנומס אל עבר מצלמות הטלוויזיה.

שני קומיקאים ושני בריטים ינסו לחסום לברדלי קופר ("צלף אמריקאי") את הגישה לאוסקר בקטגוריית השחקן הראשי. הקומיקאים הם סטיב קארל שעושה עבודה מדויקת ומאוד לא מצחיקה ב"פוקס קצ׳ר", ומייקל קיטון, הטובל בעודף של הלעגה עצמית ב"בירדמן". שני הבריטים, רדמיין וקמברבאץ', שאוזכרו כבר קודם לכן, מביאים אל הבד עבודה מקצועית ומלוטשת, שבכל שנה סבירה הייתה מניבה עבור אחד משניהם את הפסלון המוזהב. אבל השנה רץ גם קופר, המגלם במשוכנעות מרבית את אותה גאווה אמריקאית, שהעולם כולו נוטה לרמוס בשנים האחרונות. הוליווד לא תיתן לזה יד, ותעניק לו את התואר.

ההיצע הדל של התפקידים הנכתבים עבור נשים מניב השנה קריקטורה של תחרות בקטגוריית השחקנית המצטיינת. רוזמונד פייק, המועמדת עבור הופעתה ב"נעלמת", הייתה צריכה למעשה להשתתף בתחרות המקבילה לשחקניות גרועות, ולא לרשום לעצמה מועמדות לאוסקר. גם השחלתה פנימה של מריון קוטיאר הצרפתייה אל רשימת המועמדות מצביעה על מצוקת מארגני התחרות. קוטיאר, שעושה תפקיד צפוי בסרטם של האחים דארדן, "יומיים ולילה", אינה הצד החזק בסרט בלגי דובר צרפתית זה, ובוודאי שזו איננה סיבה מסעירה מספיק לדילוג הטרנס־אטלנטי שהיא מבצעת כאן. גם פליסיטי ג׳ונס ("התיאוריה של הכל"), בדמות אשתו של סטיבן הוקינג, אינה מגדירה מחדש את איכויות המשחק מול המצלמה, אם להשתמש בלשון מאופקת.

נותרו אם כך שתיים: ריס וויתרספון וג׳וליאן מור. וויתרספון, שכבר זכתה לפני עשור בפרס האוסקר, עושה תפקיד מדי חבוט, מדי אמריקאי, ב"הולכת רחוק". בשנים רגילות די היה לה בכך כדי לחבוק פעם נוספת את הפסלון. אלא שהפעם מתייצבת מולה מור, המועמדת זו הפעם החמישית לפרס, והפעם עבור תפקידה ב"עדיין אליס" (יוצג בארץ החל מהשבוע הבא). אם בקטגוריה המקבילה לגברים אמורים להיכשל מאמציהם של קמברבאץ' ורדמיין לקטוף את התואר בזכות מחלותיהם השונות על הבד, נראה שמור, המגלמת חולת אלצהיימר, תצלח את המשימה הזאת.

בשנים ובטקסים קודמים נהוג היה לפזר הפתעות בזמן הענקת פרסי האוסקר בקטגוריית שחקני ושחקניות המשנה. הפעם, כך נראה, העסק הזה נסגר מראש כבר לפני חודשים רבים. ג׳יי. קיי. סימונס, המגלם את המורה האכזר ב"וויפלאש", ופטרישיה ארקט בדמות האם ב"התבגרות", יכולים לישון בשקט כבר עתה. אין בסביבה מי שיגזול מהם את התואר. למעשה, הופעתו הנוסחתית -המוחצנת והצעקנית - של סימונס, שגדולה בכמה מספרים על "וויפלאש", כוונה מראש לזכייה באוסקר, ולאו דווקא להשתלבות וזרימה אינטגרלית בעלילת הסרט. ארקט, שב"התבגרות" נעשה לה עוול, שכן היא הד־ מות היותר מסקרנת בסרטו של לינקלייטר, תגבר על מריל סטריפ (מועמדות מספר 19), אמה סטון ("בירדמן") וקירה נייטלי ("משחק החיקוי"). המפליא בקטגוריית שיפוט זו הוא שגם לורה דרן, שאינה עושה דמות של ממש ב"הולכת רחוק", רושמת אף היא מועמדות לאוסקר, למרות שהיא לא עשתה כלום בסרט.

היו שנים, ואלה לא היו מזמן, שבהן קטגוריית השיפוט של הסרטים הדוברים שפות שאינן אנגלית, הייתה זו שסחטה את מלוא מנת המתח מהישראלים. אך כידוע, "גט" של האחים רונית ושלומי אלקבץ, לא העפיל לשלבי הגמר, והותיר את הקרב בין "אידה" הפולני ל"לוויתן" הרוסי (גם סרטים מא־ סטוניה, מאוריטניה וארגנטינה מועמדים). "לוויתן" מתהדר בעמדה אופוזיציונית למ־ שטרו של ולדימיר פוטין, ודומה כי די בפוזה מפוקפקת זו כדי לשכנע את חבר המצביעים להפקיד בידי הסרט הרוסי את הפסלון. 

מתוך הסרט "התיאוריה של הכל". צילום: יח"צ 
 

סרט: ״בירדמן״

במאי: ריצ׳רד לינקלייטר (״התבגרות״)

שחקן: בראדלי קופר (״צלף אמריקאי״)

שחקנית: ג׳וליאן מור (״עדיין אליס״) 

שחקן משנה: ג׳יי. קיי. סימונס (״וויפלאש״)

שחקנית משנה: פטרישיה ארקט (״התבגרות״)

תסריט מקורי: ״התבגרות״ 

תסריט מעובד: ״התיאוריה של הכל״ צילום: ״בירדמן״ עריכה: ״צלף אמריקאי״ 

סרט זר: ״לוויתן״