"לעולם לא אזנח את הילד הפנימי שבי"

אנטוניו בנדרס הוא לא האיש שנמצא במרכז תשומת הלב בימים אלה בהוליווד. מי שתופסת את הנתח העיקרי היא דווקא בתו החורגת, דקוטה ג׳ונסון, שמשחקת עכשיו בסרט קטן שייתכן ששמעתם עליו - ״חמישים גוונים של אפור״. בעוד אמה של ג׳רנסון והאקסית הטרייה של בנדרס, מלאני גריפית, הודתה בטקס האוסקר האחרון שטרם צפתה בסרט, ושגם אין לה כוונה לצפות בו (מה שכמובן הפך לבדיחה כמה ימים אחר כך, כשג׳ונסון הנחתה את ״סאטרדיי נייט לייב״), בנדרס כנראה מרגיש נינוח יותר מול האימג׳ים העירומים והמוצלפים של בתו החורגת.

בנדרס וגריפית התחתנו כשג׳ונסון הייתה בת 7, והיו נשואים במשך 18 שנה, עד לגירושים שהיממו את הוליווד ב-2014. ״אני חושב שעומדת להיות לה קריירה פנטסטית״, אמר בנדרס על ג׳ונסון בחודש שעבר, ״היא יכולה לשחק הרבה סוגים של תפקידים. היא שחקנית קומית נהדרת. ראו את זה גם כשעשתה תפקידים קטנים בטלוויזיה, ומצד שני היא גם שחקנית דרמטית מצוינת כמו שרואים בסרט. זו הזדמנות נהדרת בשבילה, ואני יודע שהיא תאחז בה בשתי ידיים״.

"תהיה לה קריירה פנטסטית". דקוטה ג'ונסון. צילום: רויטרס

בנדרס, שכיכב בלמעלה ממאה סרטים והוכתר לסמל סקס כבר לפני 30 שנה, מכיר מקרוב את ז'אנר התפקידים הסקסיים. אלא שבזמן שבתו החורגת כובשת את הכותרות עם עניבות כרוכות מסביב לפרק היד, גם לו יוצא סרט חדש, שנמצא בצד ההפוך של הסקאלה. בנדרס, תאמינו או לא, הוא כוכב הסרט החדש מסדרת ״בובספוג מכנסמרובע״, להיט הילדים העולמי שמגיע כעת בפעם הרביעית למסך (הסרט האחרון יצא ב-2009). בסרט, שזכה בעברית לשם הפשוט ״בובספוג מכנסמרובע: הסרט״ (או בתרגום חופשי יותר מאנגלית: בובספוג - מחוץ למים) ועלה לאקרנים בשבוע שעבר, בנדרס מגלם את דמותו של הפיראט בורגר בירד.

העלילה הדרמטית: בורגר בירד גונב מבובספוג וחבריו את המתכון לקציצת הסרטנים המפורסמת שלהם, וגורם להם לעלות אל מעל פני הים ולצאת להרפתקה בעולם האמיתי. לא מדובר בסרט אנימציה טיפו־ סי, אלא בשילוב של הנפשה ממוחשבת עם לייב אקשן - כלומר, גם דמויות אנושיות יש בסרט, ובנדרס ביניהן. ״באחד הימים היו צריכים לגרד ממני את כל הדבק של התלבושת ממהלך השבוע, זה הדבר הכי כואב שחוויתי״, סיפר ל״ניו יורק דיילי ניוז״. ״עשיתי הרבה דברים בקריירה: רכבתי על סוסים, ביצעתי פעלולים. שום דבר לא כאב ככה״.

בראיון בלעדי למוסף, בנדרס מודה שעד לפני ההצעה להשתתף בסרט, לא ממש היה לו מושג מי הוא בובספוג. ״לא ידעתי עליו יותר מדי, אבל זה דווקא היה בסדר״, הוא אומר. ״רציתי להתמקד בסרט, כי הוא קצת שונה מסדרת הטלוויזיה. במיוחד הדמות שלי, שהיא למעשה שלוש דמויות בתוך דמות אחת - הוא המספר של הסיפור, ואז הופך לרשע, ובהמשך נעשה בכלל טבח. הרגשתי שאני עושה ג׳אגלינג בין שלושה תפקידים, ופשוט ניסיתי לזרום עם זה ולעשות כיף, תוך שאני מקשיב להוראות הבמאי״.

איך היית מתאר את עולמו של בובספוג?

״זה כמו ציור סוריאליסטי עם רעיונות יוצאי דופן ומאוד שונים מכל דבר אחר. זה גם מה שהסרט הזה - הוא מאוד שונה מכל סרט משפחה אחר שיוצא מהוליווד. עד היום אני מופתע מהממדים האדירים של בובספוג. הוא הרבה יותר מתוכנית טלוויזיה״.

איך הרגשת כשחקן בסרט ילדים?

״יצא לי לעשות כבר כמה, כמו 'החתול של שרק', 'ספיי קידס', 'שרק'. לילדים יש עולם של פנטזיה, שבו יש מקום להרבה דברים שלא מורשים להתקיים בעולם האמיתי. כשחקן, זה נותן לך חופש פעולה מסוג אחר. אתה נכנס לעולם חדש ומגלה הרבה דברים חדשים, גם על עצמך. נהניתי מאוד מהאפשרות לגלם דמות גדולה מהחיים ומו־ גזמת לגמרי. אני שחקן שלא מפסיק להציע הצעות על הסט, אני לא שחקן פסיבי, אלא מאוד אקטיבי. לפעמים הם מקבלים את ההצעות שלי, לפעמים לא, אבל אני גם מאוד ממושמע. אם הבמאי רוצה משהו ספציפי, אני אתן לו את זה״.

אתה לא מרגיש לפעמים שסרטי ילדים הם סוג של חלטורה?

״אחד הרגעים הכי מספקים שחוויתי בקריירה שלי כשחקן היה לפני כמה שנים, כשהלכתי ברחוב בניו יורק, חלפתי על פני בית קולנוע שהקרין את 'החתול של שרק' באולם אחד ואת 'העור בו אני חי' באולם אחר. הרבה אנשים שואלים אותי אם אני עושה את הסרטים האלה בשביל הילדים שלי, והתשובה נשארת זהה תמיד: 'לא, אני עושה את זה בשביל עצמי'. פיקאסו נהג לומר שאף על פי שהוא עבר הרבה דברים, הוא נשאר ילד, ואני מרגיש אותו הדבר. לעולם לא אזנח את הילד הפנימי שבי״.

אייקון של מאצ׳ואיזם

אבל בנדרס בן ה-54 כבר רחוק מאוד משנות ילדותו בספרד, כבנם של מורה בבית ספר ושוטר. הוא חלם להיות שחקן פוטבול מקצועי, אבל פציעה קטעה את הפוטנציאל הספורטיבי והוא פנה לאמנויות הבמה שגם בהן, הסתבר, היה מוכשר למדי. את ההצלחה הבינלאומית שלו הוא חב לבמאי הספרדי המהולל, פדרו אלמודובר, שגילה אותו בתחילת שנות ה-80 וליהק אותו לסרטו ״מבוך התשוקות״, ולאחר מכן כמעט לכל הסרטים שביים במהלך העשור ההוא, ביניהם גם ״נשים על סף התמוטטות עצבים״, שזכה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, ו״קשור אותי, אהוב אותי״ שיצא ב-1990 והיה פורץ דרך מבחינת בנדרס.

באותה השנה, עדיין חמוש באנגלית מינימלית, הוא עזב את ספרד לטובת הוליווד. מדונה ליהקה אותו לסרט שלה, ״Truth or Dare״, וב-92' נבחר לשחק בסרט הדרמה האמריקאי הראשון שלו, ״ממבו קינגס״, ממנו המשיך ל״פילדלפיה״, שבו גילם את המאהב של טום הנקס, והשאר היסטוריה. בנדרס חתום על כמה מהסרטים הגדולים של 20 השנים האחרונות: ״ראיון עם הערפד״, ״דספרדו״, ״אוויטה״ (שבו שוב איחד כוחות עם מדונה), ״המסיכה של זורו״ ועשרות אחרים. ב-96', על סט הסרט ״זוגות בהחלפה״, הכיר את גריפית והשניים הפכו לפאוור קאפל המוביל בהוליווד, בימי טרום בראנג'לינה. יש לו ילדה אחת, סטלה, מנישואיו לגריפית, אבל תמיד טען שהוא רואה בילדיה מנישואים קודמים, ובהם דקוטה ג׳רנסון, כילדיו. ב-99' ניסה את מזלו כבמאי, עם הסרט ״משוגעים באלבמה״. ב-2011 שוב איחד כוחות עם אלמודובר, בסרט המוערך ״העור בו אני חי״.

בנדרס ללא ספק הגשים את החלום ההוליוודי, ועם הון שמוערך ב-45 מיליון דולר, הוא גם לא חייב לקבל על עצמו כל תפקיד שמונח על סף דלתו. בהוליווד הוא נתפס כשחקן ורסטילי שדגם את כל הז'אנרים -דרמה, קומדיה, אקשן, מחזות זמר, וכאמור, סרטי ילדים. בקיצור, שחקן שמזגזג כל הזמן בין תפקידים קלילים לתפקידים קלילים קצת פחות. לא ממש החומר שממנו עשוי האוסקר, אבל הוא בהחלט מוערך מאוד כאייקון של מאצ׳ואיזם מהסוג שבהוליווד אוהבים לאהוב. בקהילה הלטינית, לעומת זאת, הוא מוערך גם בזכות כישוריו האחרים, ורק לפני שלושה שבועות הוענק לו פרס מפעל החיים בטקס פרסי הגויה, הגרסה הספרדית של האוסקר. ״מבחינתי, זו ההבנה שלי את המקב צוע", אמר במסיבת עיתונאים בחודש שעבר. ״המשמעות של להיות שחקן עבורי היא לבדוק סוגים שונים של ז׳אנרים ודמויות שונות מאוד. אני מאוד אוהב את האפשרות של גיוון ושינוי. מאז שהגעתי לארצות הברית, גילמתי את כל סוגי הדמויות״.

ביוני 2014, בנדרס וגריפית, שנחשבו לאחד הזוגות היציבים ביותר בתעשייה, היממו את הוליווד כשהכריזו על פרידה. השניים שמרו על שתיקה בנוגע לפירוק החבילה, אבל בתחילת 2015 יצא לאקרנים סרט המדע הבדיוני ״Automata״ (אוטומט) של הבמאי הספרדי גייב איבנז, בכיכובו של בנדרס ובהשתתפותה של גריפית. בנדרס היה חייב לשבור את השתיקה ובראיון לתוכנית הספרדית ״El Hormiguero״ אמר שתמיד יאהב את אשתו לשעבר. ״אני מעריץ ומכבד את מלאני, קודם כל בתור שחקנית נהדרת. תמיד אמרתי את זה, וזו הסיבה לכך שהיא משתתפת בסרט שלי. היא גם האדם שאהבתי, שאני אוהב ושאמשיך לאהוב תמיד״. בנדרס כבר הספיק להמשיך הלאה ולהתאהב מחדש ביועצת השקעות בשם ניקול קימבל, שצעירה ממנו ב-20 שנה.

אבל אין טעם לנסות לחלץ ממנו ציטוטים על החיים הרומנטיים שלו, או על ההזדקנות בהוליווד כסמל סקס, בעידן שבו ג׳ורג׳ קלוני נחשב ללוהט יותר מכל צ׳אנינג טאטום. עכשיו בנדרס מאייש את תקן כוכב סרט הילדים, והוא מדקלם את כל המשפטים שהולמים את התפקיד. ״אני חושב שסרטים לכל המשפחה צריכים להיות מבדרים, אבל גם בעלי ערך חינוכי כלשהו״, הוא אומר. ״הם צריכים שיהיו להם ערכים אוניברסליים שיבלטו מתוכם. בסרט הזה אנחנו מדגישים חשיבות של מושגים כמו חברות, עבודת צוות ונאמנות, למרות שזה סיפור כיפי, ואפילו סוריאליטי לעתים, בזכות העובדה שהגיבור הראשי שלו הוא ספוג״.

ספוג גאה

לא סתם ספוג, אלא ספוג שהוא תופעה עולמית ותרבותית, שכבשה אפילו את נשיא ארצות הברית ברק אובמה, עם הומור וסרקזם שלא מעט מבוגרים מתחברים אליהם (למעשה, 40% מכלל צופי הסדרה הם מבוגרים בני 34-18). ״בובספוג מכנסמרובע: הסרט״ יצא לאקרנים באמריקה כבר בתחילת פברואר (לישראל הוא הגיע ביום רביעי האחרון), ובתוך שבוע וחצי בלבד הכניס 140 מיליון דולר לקופות - סך כל ההכנסות מהסרט הקודם, שיצא ב-2009. בעוד את קולו המפורסם של בובספוג מספק המדבב האמריקאי טום קני, ברשימת המדבבים בעברית אפשר למצוא את עידו מוסרי (בובספוג), לירון ברנס, גלעד קלטר ועמי מנדלמן. יורם יוספסברג הופקד על דיבוב דמותו של בנדרס.

האנימטור והביולוג הימי סטיבן הילנבורג יצר את בובספוג עבור רשת ניקלודיאון לפני 16 שנה. הסדרה מגוללת את עלילותיו של ספוג ים צהבהב (יש הטוענים שהוא בכלל ספוג סטנדרטי לשטיפת כלים שהושלך אל קרקעית האוקיינוס), המתגורר בעיר התת-ימית ״ביקיני בוטום״ (שמבוססת באופן רופף על סיאטל), בתוך בית עשוי מאננס. יש לו חיית מחמד, גארי החילזון, דיונון עצבני בשם סקווידוויד על תקן שכן, וגם שני חברים טובים - פטריק סטאר, כוכב הים הוורוד, וסנדי צ׳יקס הסנאית. בובספוג עובד במסעדת ״הסרטן הפריך״ של מיסטר קראב.

בובספוג מכוון באופן עקרוני לילדים, יש בו הומור פשוט וישיר שקולע לטעמם, אבל הוא מכיל גם לא מעט רבדים אחרים, שהופכים אותו למורכב ומעניין עבור קהל המבוגרים. אפשר למצוא אצלו הרבה ציניות ובדיחות שישעשעו במקביל ילדים ומבוגרים, מסיבות שונות לגמרי, מה שעורר לא מעט שערוריות מסביב, כמו דיונים על נטיותיו המיניות של בובספוג, שלרגעים הצטייר לחלק מהצופים כהומוסקסואל, הודות לחברות הצפופה עם פטריק ודיאלוג על הורות משותפת. בובספוג נחשב במחוזות מסוימים בארצות הברית ליקיר הקהילה הגאה, מה שכמובן הופך אותו לשנוא הקהילה הנוצרית השמרנית.

אבל בזמן שבני האנוש מתקוטטים ביניהם לגבי משמעויות נסתרות, התוכנית נבחרה לאחת ממאה הסדרות הטובות ביותר של מגזין ״טיים״, וכיאה לסדרה מצליחה מאוד, גם המותג עצמו הפך למצרך מבוקש. כך צמחה סביב בובספוג תעשיית מרצ׳נדייז, שמגיעה למחזור מכירות של שמונה מיליארד דולר בשנה, מסביב לעולם. הסרט החדש לא רק שובר את שיאי המכירות, אלא גם מוצא חן בעיני המבקרים, שהתייחסו אליו ברצינות תהומית. במגזין ״וראייטי״ טענו שהוא סרט שמיועד למעריצים האדוקים של הסדרה, ואלה ירגישו שהם נסחפים מחדש להרפתקה מאנית וכיפית בעולמו של בובספוג.

״בובספוג הוא סיפור הצלחה מסחרר, משום שלילדים יש דמיון נהדר כל כך״, מפרשן בנדרס את ההצלחה הפנומנלית של הקולגה הצהבהב. ״הראש שלהם הרבה יותר פתוח ומשוחרר משלנו, וזה מה שמאפשר להם להתחבר ולהזדהות גם עם דמויות לא שגרתיות. לילדים יש דרך מיוחדת לראות דברים, ובובספוג מכופף את כל החוקים. הוא לא איזו חיה קטנה וחמודה, הוא ספוג. וחוץ מזה שהומור משחק חלק חשוב בסדרה וגם בסרט, והומור מתאים לכולם. כולם אוהבים הומור״.

בנדרס הוא לא שחקן שנח, ולכן הוא כבר שקוע עמוק בשלב הבא - גילום דמותו של פבלו פיקאסו בסרט ״33 ימים״ של הבמאי קרלוס סוארה (״התסריט עדיין במשא ומתן״), לצד בימוי סרט שיעסוק בנער פליט שנמלט מאפריקה לספרד. גם הפעם הוא שומר לאקסית תפקיד מרכזי. ״זה סרט שיספק נקודת מבט שונה על הגירה, דרך עיניו של נער והיחסים שהוא מנהל עם אישה אמריקאית שחיה בספרד. כתבתי את התסריט ועכשיו אני מנסה לקדם אותו. כבר דיברתי עם מלאני על זה. כשיגיע הרגע, היא תצטרך להחליט אם היא רוצה את התפקיד. כתבתי אותו בשבילה״.