מה שהיה טוב לפני הרבה שנים עבור אנה מאניאני ואינגריד ברגמן (וגם גילה אלמגור), מתאים עתה גם לסופיה לורן, כיום בת 80. מאניאני, ברגמן ואלמגור הן חלק קטן ממכלול רחב של שחקניות שהעבירו לקולנוע ולטלוויזיה את "הקול האנושי", שהצרפתי ז׳אן קוקטו חיבר עבור הבמה עוד ב־1930.
דורות של שחקניות תיאטרון התחנכו על המערכון הזה, שבו אישה נפרדת בשיחת טלפון מכאיבה מאהובה העומד לשאת אחרת במקומה. בדידות, חרדות נטישה, עלבון ופחדי הזדקנות הם המזינים את הטקסט של קוקטו, שנועד לשחקנית יחידה, המופיעה בדרך כלל כשהיא חמושה במכשיר טלפון בלבד.
הגרסה הקולנועית החדשה של לורן, שהוצגה לראשונה בפסטיבל קאן האחרון, מתהדרת בשני מאפיינים ייחודיים: א. הגיל המתקדם מאוד של השחקנית, שכמו יוצק משמעות חדשה לגיל ההתאהבויות והפרידות; ב. העובדה שאדוארדו פונטי, בנה של לורן, הוא שמביים פה את אמו. פונטי שינה את מיקום העלילה מפריז לנאפולי ושילב ברקע שיחת הטלפון מראות של שווקי העיר והנמל, ואותם הוא אורז בהבזקים חזותיים מהעבר החולפים מעת לעת מול עיניה הדומעות של המשוחחת בטלפון.
"הקול האנושי" הוא אחד מ-50 סרטים המרכיבים את פסטיבל "אפוס" שיתחיל מחר באולמות מוזיאון תל אביב. "אפוס", פסטיבל ייעודי לסרטי תרבות ואמנות הנערך זו הפעם השישית, מתיימר להשקיף על תופעות וחידושים בתחומי המוזיקה, מחול, ספרות, תיאטרון, קולנוע, אדריכלות, קומיקס ואופנה. בין היתר משולב ב"אפוס" סרט התעודה "סם פולר, אוטר", הסוקר את חייו ויצירתו של סמואל פולר (1997-1912), אחד היוצרים החריגים בהוליווד של שנות ה-50 וה-60 ומראשוני הקולנוע העצמאי באמריקה. קודם לקריירה שלו כבמאי שימש פולר ככתב לענייני פשע, ובימי מלחמת העולם השנייה לחם בשדות הקטל באיטליה. חוויות אלה הזינו במשך שנים את עלילות סרטיו המרובים, שהיו נערצים בעיקר על ידי הביקורת הצרפתית.
בתו סמנתה היא שביימה את הסרט, שעיקרו הוא הקראה של פרקים וקוריוזים שנדלו מתוך האוטוביוגרפיה שפרסם אביה. עשרות פיגורות נחשבות, וביניהם וים ונדרס, ויליאם פרידקין, ג׳ימס פרנקו, טים רות' וג׳ו דנטה מקריאים את הטקסטים של פולר, ובתוך כך משולבים קליפים מסרטיו השונים (מ"קסדת הפלדה", דרך "איסוף בסאות' סטריט" ועד "מסדרון ההלם" ו"האדומה הגדולה האחת"), וכן מחומרים מצולמים שהוא צבר בארכיונו הפרטי. סרט תיעודי ברוח דומה, "אלטמן", על אודות היוצר רב ההשפעה רוברט אלטמן, יגיע אף הוא ל"אפוס".
שילוב מפתיע בין מוזיקה קלאסית לסרטים מצוירים מוצע ב"מסע החורף - דואט לשלושה", שיעקוב אחר תהליכי ההכנה לקונצרט המוזיקלי המלווה בווידיאו-ארט. בתוכנית: "מסע חורף" - מחזור בן 24 שירים מאת פרנץ שוברט למילים של וילהלם מילר, המבוצע על ידי הבריטון הגרמני רב התהילה מתיאס גרנה והפסנתרן מרקוס הינטרהאוזר. אל יצירה זו, שהיא משיאי ההבעה של המוזיקה האירופית במאה ה-19, מוסיף ויליאם קנטרידג', אחד מיוצרי הווידיאו-ארט הגדולים של זמננו, סרטונים מצוירים המשקפים את המלנכוליה השורה על המילים והמוזיקה.
קנטרידג', יליד דרום אפריקה, מספר במהלך הסרט שהוא ניסה להתאים למחזור השירים סרטים שאותם הכין במיוחד עבור הפרויקט המשותף; אלא שהעסק, לדבריו, לא עבד כהלכה. כמוצא אחרון שלף קנטרידג' חומרים ישנים שלו, שכלל לא נוצרו מתוך כוונה ללוות מוזיקה קלאסית, ודווקא הם אלה שהתלבשו היטב על הקונספט האמנותי המענג הזה.
במסגרת הפסטיבל תיערך גם תחרות המיועדת לסרטי אמנות מתוצרת הארץ, ובה ישתתפו שישה סרטים חדשים, וביניהם "בשוליים" של תור בן מיור. זהו סרט תעודה המתמקד בינון צפריר, איש תיאטרון ופרפורמנס, ובלהקתו "אורתו-דה" הנודדת באירופה עם המופע "אבנים". עיקר המופע הוא בחינה מחודשת של התכנים והצורה של האנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה, שהוקמה בבירת פולין על ידי הפסל נתן רפפורט. פרובוקטיבי ומעניין.