"אור בקצה המגף", סרט תיעודי מאלף שיוקרן מחר בפסטיבל דוקאביב 2015, נולד בכלל במכללת בית ברל. כששתיים מהמרצות במכללה, אסתר הרצוג ושוני ליפשיץ, הציעו לחברתן, יעל קציר, מרצה לקולנוע ולהיסטוריה, להצטרף אליהן ולחברתן, רבקה כהן, ולתעד את מסען למקום שבו נולדו בדרום איטליה, חשבה קציר לתומה שמדובר בעוד מסע שורשים מהמניין – ויצאה עם מסמך קולנועי בעל חשיבות היסטורית.
הסרט מביא את סיפורם הלא ידוע של אלפי ניצולי שואה, שהתגלגלו מיד אחרי השואה לאיזור פוליה בקצה המגף האיטלקי; ובניגוד למציאות העגומה בחלק ממדינות אירופה, שם נתקלו הניצולים בקבלת פנים עוינת ופוגענית, האיטלקים פשוטי ההליכות קלטו בחום את אלה שהגיעו אליהם מהמחנות והכבשנים והעניקו להם, לראשונה אחרי שנות אימה, הרגשה של בית.
שלוש גיבורות הסרט, בנות ה-69, נצפות בו כשהן חוזרות אל סנטה-מאריה-די לאוקה, שם נולדו ב-46' ונפגשות עם האיטלקים שפתחו את לבבותיהם בפני הוריהן. הן שלוש מתוך מאות ילדים, בני העקורים, אלה שבהקמת משפחה והבאת ילדים לעולם, ביקשו למלא את החלל שנוצר בשואה.
לצלילי המוזיקה הנוסטלגית של המלחין אלברטו שוורץ, נראות שלושת ה"באמבינות" דאז עם מייטיביהן האיטלקים, הנזכרים בערגה בימים ההם. אחד מהם צובט במיוחד את הלב, כשעם דמעות בעיניו הוא משחזר את שירת "הבאנו שלום עליכם", ששמע מה"ג'ודאה" (יהודיה), שהגיעו לעיירתו.
הפן האנושי עובר כחוט השני בין סרטיה של קציר, שזכו לתהודה ולהערכה רבה. ביניהם: "קול באשה תפילה" - על מאבקן של נשות הכותל; "כנרת מחלונה של רחל (המשוררת)"; "פלוגת יסמין" - על קורס קצינות שדה; "נס חנוכה" - על תיאטרון יידיש גוסס בניו יורק; "שבעה על אמא" ועוד.
"הסרט הנוכחי מתחבר לסרטים קודמים שעשיתי, בכך שהוא לא עוסק בצדדים הרעים והביקורתיים, אלא ההפך מכך, כשהוא מביא מודל חיובי שניתן ללמוד ממנו ומראה איך ניצולי שואה התחברו מחדש לחיים", מציינת קציר. "בסרט, הכולל קטעים מסרטים תיעודיים מהתקופה, וקטעים מיומנו של שליח מארץ ישראל, עולה ההווי שהיה במפגש ההוא בקצה המגף, כשהניצולים שוכנו בווילות-קיץ והיו מעורבים בתוך האוכלוסייה המקומית. זו זוכה, אחר כמעט 70 שנה, לתודה לה היא ראויה".
לקציר הצברית, שמצד אמה מחוברת למייסדי תל אביב, ומצד אביה ל"יקים" שהצליחו להגיע לפלסטינה לפני השואה, זאת לא הפעם הראשונה שהיא מנהלת מערכת יחסים עם השואה. ביניהם: "עכשיו אני מדברת" - סרט על הפרטיזנית ויטקה קובנר וסרט על יהודים במדים במלחמת העולם השנייה. "'אור בקצה המגף' מתקשר לדברי אבי, הגניקולוג פרופ' ארווין רבאו, שהגיע בזמן מ'שם'. "כל ילד שילדתי בארץ, היה תשובתי להיטלר", כך נהג לומר.
"הסרט 'אור בקצה המגף' לא היה יוצא לפועל בלי שתי דמויות שחברו לעשייתו", מספרת קציר. "בהפקתו הצטרף אלי המפיק המנוסה גדי קסטל, בן למשפחה איטלקית ותיקה, שקשריו באיטליה פתחו שם בפנינו דלתות רבות, לצד שני היסטוריונים מקומיים, שעזרו לנו בשטח. זה לא היה מספיק אלמלא ברונו לנדסברג, הבעלים של 'סנו', הסכים תוך כדי גילוי נדיבות לב ראויה לציון, לקחת על עצמו את מימון הסרט, מעבר לסיוע מהקרנות השונות".
לנדסברג ידוע בקשריו עם התרבות בארץ, אבל מה פתאום הוא לקח על עצמו, בגילו המתקדם (95) להיות מה שקראת לו "מפיק העל" של הסרט?
"איך אומרים? – הכל קשרים. אבא שלי היה בעבר חבר של ברונו בשחיות הבוקר שלהם בבריכת 'גורדון'. כשהגעתי אליו, הוא אמר – 'באת לאדם הנכון בזמן הנכון'. כשברונו קרא את תמצית התסריט, הוא התלהב מהנושא, ואמר שהוא שם את כל הכסף. בדף התודות כתוב: 'הסרט מוקדש לברונו לנדסברג, מגדל אור בנוף הישראלי".
"אור בקצה המגף". 15.5, שישי, 10:30, סינמטק תל אביב