לוויה של חבר נעורים שהתאבד משמשת לארבעה גברים צעירים כפגישת מחזור מאולתרת, זכר לימי הגימנסיה שעשו ביחד. במהלכה של פגישה זו מסכמים הארבעה על השקעה כספית משותפת בחברת סטארט־אפ שעתידה עוד לפניה. כמה חודשים מאוחר יותר קורסת החברה הזאת, והחבר’ה מוצאים עצמם חייבים סכום עצום לכריש של השוק האפור. אותו מאפיונר (ג’ון טרבולטה) מוכן למחול לארבעה על חובם הכבד, בתנאי שיחטפו איזה בורג חשוב בחבורת פשע מקומית ויחזיקו בו כבן ערובה עד שהוא, תותח בעיני עצמו, יסיים את העניינים שלו מול הבוס האכזר של אותו חטוף מיועד.
זו נקודת הפתיחה למה שאמורה הייתה להיות מעין הצדעה מאוחרת לקוונטין טרנטינו ולשני סרטיו הנודעים – "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה". בפועל מתפתחת על הבד עלילה שמתקשה להחליט אם היא סרט מתח, פרודיה שנונה על הז’אנר הזה או סתם סרט עוקץ. שהרי חלק מהדברים הנראים והנאמרים בסרט אינם בדיוק כאלה, וכל מי שמכיר את סרטי העבודה בעיניים של דיוויד מאמט למשל ("שם המשחק", "הזבוב הספרדי") מוזמן לגלות את המלכוד שבסיפור, המבצבץ מתוך הסרט כבר עשר דקות לאחר סצנת הפתיחה.
ג’קי ארל היילי, שחקן משנה בעל ותק רב (גילם בשעתו את השכן המניאק ב”ילדים קטנים”), עושה כאן את צעדיו הראשונים בתחום הבימוי, אך לא מוותר גם על גילום אחד התפקידים המרכזיים בסיפור – דמות העוזר הראשי של המאפיונר טרבולטה. כשחקן הוא דווקא בסדר אפילו בסרט לקוי זה, אבל כבמאי הוא פחות. ניכר שהוא מאבד שליטה על אופן גלגול העלילה, ושהדילוג התכוף בין סגנונות ההגשה הפילמאית עוד לא נהיר לו עד הסוף. מובן שתסריט ממוקד יותר יכול היה לסייע לטירון הבימוי הזה, אבל חומר הגלם הכתוב שהיילי קיבל לידיו אינו עומד בסטנדרטים מתקבלים על הדעת.
עניין עקרוני זה מקבל חיזוק והבלטה בחמש הדקות החותמות את “הקרימינלים”, ובהן מפרש הסרט את עצמו באמצעות תקציר מצולם של הדברים כפי שאירעו “באמת”, ולא כפי שהחבר’ה החוטפים חושבים שקרו. הו, נרטיב חובבני המזלזל גם בצופים, ומניח מראש שאין ביניהם בעלי דמיון מינימלי, המסוגלים לאתר ולהרכיב בעצמם את התשבץ העלילתי על סמך הרמזים העבים־עבים שמפוזרים לאור הסיפור כולו.
כסרט מתח, “הקרימינלים” כושל; כקומדיה מקברית הוא מקרטע; כסרט עוקץ הוא עלוב. ומה נשאר? לא הרבה, בעיקר משום שארבעת החוטפים (מייקל פיט, דן סטיבנס, כריסטופר אבוט ורוב בראון) אינם זוהרים על הבד, והיחיד שמשתדל לעשות משהו ראוי אל מול המצלמה הוא אדי גאטגי - קומיקאי שחור עור שמרגיש נהדר כפושע שנחטף, ולאורך מרבית דקות הסרט כבול לכיסא ומאוים באקדח. וטרבולטה, מה איתו? ובכן, הוא עדיין תקוע בתפקיד השנון ההוא שגילם אצל טרנטינו ב”ספרות זולה”, וכידוע עברו מאז כבר 21 שנים ארוכות־ארוכות.