אוונטי פופולו: כוכב הסרט המהפכני מספר על מאחורי הקלעים

"לסרט, שהיה התחנה הראשונה והכי גדולה בדרך שלי כשחקן, הגעתי במקרה", מציין דאו, ומתחיל לשחרר את כל סודות "אוונטי פופולו". הוא היה אז בן 36: "זה קרה בסוף חופשת מולדת שלי בארץ מתיאטרון 'השמש' של אריאן מנושקין, שבו שיחקתי בצרפת. כשהבמאי המנוח רפי בוקאי רצה את חברי, סוהיל חדאד, לאחד משני התפקידים הראשיים בסרט, הוא התנה זאת שאני אשחק בתפקיד הראשי השני, וכך היה".
 

בלילה גשום וסוער, שעתיים לפני שהמריא לנתב"ג, בדרכו חזרה לפריז, תפס אותו בוקאי לפגישה גורלית. הקליק ביניהם היה מיידי. כשהגיע אחרי שבועיים לצרפת, קיבל את התסריט - בינתיים לסרט קצר - של בוקאי, והמילים נעתקו מפיו. "יש פה סרט מהמם", היה משוכנע מהרגע הראשון. "כשקראתי את התסריט בנשימה עצורה, כמעט בלי למצמץ, ראיתי על המקום את עצמי כחאלד אל־אסמאר בכל שנייה בסרט".

כשהודיע למנושקין הנחשבת על עזיבת להקתה, לטובת שובו לישראל כדי להשתתף בסרט של בוקאי, היא לא האמינה למשמע אוזניה. כשאמר לה שלא תהיה לו עוד הזדמנות כזאת, היא איחלה לו הצלחה. כיום הוא מודה שהייתה לו עוד סיבה, לא פחות חשובה, לעזוב את התיאטרון היוקרתי בצרפת, לטובת הבלתי נודע בישראל. מתברר שבאותה חופשת מולדת קצרה פגש את סוהאד, ש"על המקום הרגשתי שתהיה אשתי".
 

כשחזר לארץ, החל באלתורים עם חדאד, שהפכו את הסרט הקצר לפיצ'ר של ממש. "רפי אמר שאין לו כסף לשלם לנו", נזכר דאו. "לא היה לי אכפת. התסריט כל כך קסם לי, שהייתי מוכן לשחק שם חינם, אם כי בסוף רפי שילם לכולם. לא פחות מעשרה סאונדמנים התחלפו בהסרטה, כאלה היו התנאים. רק כשהיה לו קצת חומר מצולם, יצא רפי לחפש מפיק שיביא כסף ומצא את מיכה שגריר, שהתאהב בחומר ונרתם לעניין".
 

חולות מדבר סיני, שם התרחש המפגש בסרט בין חיילים ישראלים ומצרים, צולם בתחילה בחולות תל ברוך ובהמשך – בדיונות בחוף ראשון לציון. "סוהיל ואני השתגענו שם לגמרי באימפרוביזציות ובצילומים", מעיד דאו. "נכנסתי עד העצם לדמות של חאלד, חייל שהוא שחקן ביומיום, נמושה אמיתית, חסרת כל ידע במלחמות. הראינו מצב סוריאליסטי של אנשים, המוצאים את עצמם בלי סיבה במלחמה מטומטמת, ובסוף כמעט כולם מתים".

 

"מה שקרה לנו שם היה אבסורדי לחלוטין", מוסיף דאו. "סוהאד ואני בילינו את ירח הדבש שלנו בחולות ראשון לציון וליד מאגר מים, אי שם בין לטרון לנחשון, שבו, משום מה, החליטו לצלם את קטע המים של תעלת סואץ שיש בסרט. המים נראו לי מעופשים ואני, בן אדם שנשוי בקושי שבוע, הודעתי לרפי שאני לא נכנס למים האלה. 'אתה רוצה שאטבע בבוץ מול העיניים של האישה המקסימה שלי?', שאלתי אותו. 'רק התחתנה ואתה רוצה לעשות אותה אלמנה?!'".

"כמו בובה, אחרי שרפי המסכן נכנס אליהם לפני, להראות לי שהם לא עמוקים ולא טובעים. בסוף הצילום בלטרון, כשרפי צעק 'קאט!', לא זזתי. ככה כמה פעמים, כשהרגשתי את המתח באוויר. אשתי המתוקה כמעט חטפה שם דום לב. ואז, כשקפצתי בבת אחת מהמים, רפי צעק לי: 'מטומטם, איך אתה עושה לי כזה דבר?'".

"איפה! אני יכול למלא ספר בסיפורים מהסרט. למשל, כשרואים אותי מרביץ מונולוג אחרי שאנחנו לוקחים בקבוק ויסקי מחייל או"ם שוודי מת, כביכול שתוי לגמרי, אני אמור ליפול למטה ממרומי הג'יפ. איך אפול? הרי אשבור את הראש. רפי הבטיח לצלם את זה במקום עם חול עמוק, וזה צולם על אדמה סלעית. אז הביאו שני מזרנים מצ'וקמקים מהקיבוץ הסמוך. בנפילה לתוכם הרגשתי שהמעיים שלי כמעט יצאו החוצה. אבל צלם הסרט, יואב קוש, דרש לחזור על הקטע עוד פעם. אל תשאל מה הלך שם. זאת הייתה הסרטה מלאה צחוקים. לפעמים לא שמעו את הקריאה 'קאט!' מרוב צחוקים, והמצלמה לא הפסיקה לצלם. אם אפשר היה לשקול חום ואהבה, אני לא יודע להגיד כמה טונות מזה היו בסט של צילומי הסרט הזה".

"רפי הספיק לביים בחייו הקצרים רק עוד סרט ארוך אחד – 'מרקו פולו'', וזה יצא עשר שנים אחרי 'אוונטי פופולו'. בתפקיד מרקו פולו שיחק שולי רנד, והדמות השנייה יועדה לי. כאן משהו השתבש בינינו ובסוף אלון אבוטבול נכנס במקומי לדמות של סלים".

"ה'שיבוש' לא יכול היה לבטל את החברות בינינו. כששמעתי שרפי מת, חטפתי מכה קשה. עד היום כשאני מדבר עליו, עצוב לי. כשהוא הזמין אותי כדי לתת לי את הקלטת של 'מרקו פולו', הוא התוודה בפני שהוא לא נהנה אפילו דקה בצילומי הסרט על מרקו פולו. מתברר שהייתי חסר לו".
 

דמותו של סלים דאו בצבצה בשורה של סרטים נוספים, בהם "חמסין" (שביים דניאל וקסמן); "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" (מיכל בת־אדם); "המחצבה" (רוני ניני); "גמר גביע" (ערן ריקליס); "הגמל המעופף" (רוני נעמן); "מקס ומוריס" (יענקול גולדווסר); "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (רענן אלכסנדרוביץ'), "כידון" (עמנואל נקש) ועוד. באף סרט לא גירד את תהילת "אוונטי פופולו". אפילו לא כאביו של אמג'ד בסדרה "עבודה ערבית".
 

"זה גורלו של שחקן", אומר דאו, שנמצא בימים אלה בחופשה מתיאטרון חיפה ומנהל שוב את תיאטרון בית הגפן. "כשהוא מתחיל כל כך גבוה, כמו שאני התחלתי ב'אוונטי פופולו', לאן ילך אחר כך?".

אז מה עושים?

"אחרי שסרט שרציתי לביים בעצמי לא הצליח להתרומם, אני הולך על הצגת יחיד אוטוביוגרפית. אם בערבית זה שעתיים ורבע בלי הפסקה, בפסח אגיש מהדורה מקוצרת ממנה בתיאטרונטו. הרי ליהודים אין סבלנות רבה מדי".