בעזרת טכנולוגיה מהפכנית שמשחררת את הזיכרונות הגנטיים, קאלם לינץ' (מייקל פסבנדר) חווה את ההרפתקאות של אבי אבותיו, אגילאר, בספרד של המאה ה־15 ומגלה שהוא נצר לחברה סודית ומסתורית בשם "המתנקשים", ושהוא נושא עמו ידע וכישורים. פסבנדר, מריון קוטיאר וג’רמי איירונס מככבים ב”אמונת המתנקש", העיבוד הקולנועי החדש לסדרת משחקי המחשב Assassin’s Creed, שמגיע היום (חמישי) לאקרנים בישראל, וכך מצטרפים למסורת ארוכת שנים של סרטים המבוססים על משחקי מחשב.
בהתחלה הרעיון לבסס סרט קולנוע שלם על משחק וידיאו בטח נשמע מופרך. “איך אפשר להפיק פיצ’ר באורך של שעה וחצי על משחק מטופש?!” בוודאי התעצבן מישהו בישיבת סיעור המוחות שהולידה את הקונספט. אבל כיום משחקי מחשב הם מקור השראה לגיטימי לסרט קולנוע לא פחות מספרי היסטוריה, ביוגרפיות של כוכבי עבר, ספרות יפה, קומיקס או סדרות טלוויזיה.
משחקי מחשב פותחו לשלל סרטי לייב־אקשן, כמו גם לסרטי אנימציה. ולמה לא בעצם? במשחק מחשב אולי אין עלילות פתלתלות או דמויות בעלות עומק פסיכולוגי, אבל היי, עם שם מוכר וקהל אוהדים בילט־אין, מה עוד צריך?
באייטיז יצאו כמה סרטים שעסקו במשחקי וידיאו, כמו סרט המדע הבדיוני הקאלטי “טרון”, שנוצר בהשראת משחק האטארי הקלאסי “פונג” והסרט “משחקי מלחמה”, בכיכובו של מתיו ברודריק הצעיר. אבל סרטים שהתבססו על משחקי מחשב ממש הגיעו רק בשנות ה־90. הסרט הראשון שאי פעם התבסס על משחק מחשב ככל הנראה היה קומדיית ההרפתקאות והמדע הבדיוני “האחים סופר מריו" בכיכובם של בוב הוסקינס, ג'ון לגוויזאמו ודניס הופר.
הסרט, שיצא ב־1993, התבסס על משחק הווידיאו האייטיזי “האחים סופר מריו” של חברת נינטנדו היפנית. על הנייר זה היה נשמע מושלם: סרט הרפתקאות עם שחקנים מעולים המבוסס על משחק חלוצי ופופולרי בטירוף. בפועל הסרט נכשל בקופות, הביקורות קטלו אותו והשחקנים התנערו ממנו. “זה הדבר הכי גרוע שעשיתי אי פעם”, אמר הוסקינס המנוח בדיעבד בראיון ל”גרדיאן”, “כל החוויה הייתה סיוט”. יתר הקאסט הביע סנטימנטים דומים.
אין מנוס מלהודות שמרבית הסרטים המבוססים על משחקי מחשב הם זבל מוחלט, ואין ספק שלא קל לייצר סרט שירצה את הגיימרים הפנטיים כמו גם את הקהל הרחב, שמעולם לא שיחק במשחק מחשב. אבל יש סרטים גרועים וגרועים יותר. הבמאי הגרמני אווה בול, המכונה בפי רבים “הבמאי הגרוע בעולם”, נחשב ליצרן של הגרועים ביותר. בול ביים במהלך הקריירה שלו שורה ארוכה של עיבודים קולנועיים נחותים למשחקי מחשב, מ"בית המתים" ועד “לבד בחושך” בכיכובו של כריסטיאן סלייטר (וגם סרטים פוליטיים בעלי יומרה, כמו “דארפור” ו”אושוויץ”, אבל זה כבר סיפור אחר).
אבל לא כל סרטי הסוגה הם סרטי אווה בול. יש גם הרבה סרטים חמודים. חובבי רטרו ודאי יתענגו על “The Wizard” מ־1989, בכיכובו של פרד סבאג’ מ”שנות הקסם” (זהו גם סרטו הראשון של טובי מגווייר, שמופיע בו כניצב), שהוא למעשה פרסומת באורך מלא לנינטנדו. העלילה לא מבוססת על משחק מחשב ספציפי, אלא עוקבת אחר שלושה ילדים במסע בארצות הברית, שאחד מהם סובל מבעיה נפשית, אך מצטיין במיוחד במשחקי מחשב. מדובר בחגיגה לחובבי משחקי 8־ביט.
בין הביקורות לקופות לצד סרטי קאלט שפונים לגיימרים מחד גיסא ולחובבי קולנוע טראשי מאידך גיסא, ישנם גם סרטי משחקי מחשב שפונים לכולם. הסרט המצליח הראשון שבוסס על משחק מחשב הוא "מורטל קומבט” מ־1995 – קלאסיקת ניינטיז המבוססת על סדרת משחקי הלחימה ולה פסקול טכנו מלהיב. הביקורות קטלו, אבל הקופות חגגו. בהמשך הופקו עוד שוברי קופות ענקיים המבוססים על משחקי מחשב, כמו “טומב ריידר”. אחרי שלארה קרופט, גיבורת המשחק, כיכבה בצורתה המקורית, המפוקסלת, על שעריהם של יותר מ־200 מגזינים ברחבי העולם, נבחרה לאחת הנשים הסקסיות בעולם במגזין Details ונכנסה לרשימת אליטת הסייבר האמריקאית לצד ביל גייטס, סטיב ג’ובס וג’ורג’ לוקאס, הגיעה קרופט ב־2001 למסכי הקולנוע בדמותה של אנג’לינה ג’ולי.
היות שקהל היעד המרכזי של סרטים המבוססים על משחקי מחשב הוא נערים מתבגרים, לא פלא שכוכבות מצודדות עוזרות למכור אותם. אף שנטען לא פעם שהדמיון בין סדרת סרטי “האויב שבפנים" למשחקים שעליה היא מבוססת הוא מקרי בלבד, נוכחותה הממגנטת של מילה יובוביץ' כנראה הספיקה כדי ליצור להיט.
ובחזרה לג'ולי. “טומב ריידר” היה הסרט המבוסס על משחק מחשב המצליח ביותר בזמנו, עד שב־2010 הגיע "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" בכיכובו של ג’ייק ג’ילנהול בתפקיד פרחח בפרס של המאה השישית. מבחינת ערך הפקה הוליוודי, "הנסיך הפרסי: חולות הזמן", המבוסס על משחק בעל אותו שם, הוא אולי המרשים בסרטי הז’אנר. ולשלוש הצלחות הלייב־אקשן הללו צריך כמובן להוסיף את ההצלחה הקופתית המטורפת של סרט האנימציה היפני הראשון בסדרת סרטי “פוקימון”, שיצא ב־1998.
מעבר ל”אמונת המתנקש", בהמשך השנה אנו צפויים לקבל סרטי משחקי מחשב אחרים, מסרטי המשך של סדרות קיימות (כמו הסרט השישי והאחרון, כנראה, בסדרת סרטי "האויב שבפנים") ועד סרטים חדשים לגמרי.