אחרי שנים בשוליים, הכוכבים האפרו-אמריקאים מתבלטים באוסקר 2017

2016 הייתה השנה השנייה ברציפות שכל 20 המועמדים בקטגוריות המרכזיות היו לבנים. כששריל בון אייזקס, נשיאת האקדמיה האמריקאית לקולנוע – האפרו־אמריקאית הראשונה לכהן בתפקיד – נשאלה ב־2015 אם לדעתה יש בעיה, היא אמרה, “בכלל לא”. כעבור שנה היא כבר שינתה את דעתה ואמרה שהיא “שבורת לב ומתוסכלת” מהמצב. גיל רוברטסון ה־4, נשיא איגוד מבקרי הקולנוע האפרו־אמריקאים, אמר ב־2016 כי העובדה שהאקדמיה מתעלמת מיוצרים לא לבנים היא פוגענית, והוא תוהה אם עומדת מאחורי זה אפליה גזעית מודעת או לא מודעת. 

התסכול של הוליווד השחורה ניכר מאוד בטקס של שנה שעברה. צורמת במיוחד הייתה העובדה שאף אחד מהשחקנים השחורים שהיה צפוי שיקבלו מועמדות – אידריס אלבה על “Beasts of No Nation”, וויל סמית על “בלתי הפיך” וסמואל ל' ג’קסון על “שמונת השנואים” של טרנטינו – לא היה מועמד. הקומיקאי השחור כריס רוק, שהנחה את הטקס, הקדיש את נאום הפתיחה העצבני שלו לנושא; הטקס הוחרם בידי הבמאי ספייק לי (שלא הגיע אף שקיבל באותה שנה אוסקר על מפעל חיים), השחקנית ג’אדה פינקט־סמית (אשתו של וויל סמית המאוכזב) ואחרים; ובמדיה החברתית נולד ההאשטאג המחאתי OscarSoWhite# (“האוסקר כל כך לבן”).

כאמור, אחרי שנתיים של טקסי אוסקר לבנים, פורסם כי האקדמיה האמריקאית לקולנוע כינסה ישיבת חירום ושינתה את חוקי החברות וההצבעה שלה כדי לענות למבקריה ולהרחיב את הגיוון האתני שלה. היות שבאופן לא מפתיע, האקדמיה מורכבת בעיקר מגברים לבנים, המטרה מאחורי השינויים הללו, לטענת בון אייזקס, היא להכפיל את מספר הנשים והחברים ה”מגוונים” שלה עד שנת 2020. בעצם מדובר במטרה כפולה: להגדיל את הגיוון המגדרי והאתני גם ברשימות המועמדים לטקס האוסקר וגם באקדמיה עצמה. אחד החוקים שהוחלט לשנות הוא הגבלת יכולת ההצבעה וההשפעה של חברי אקדמיה שלא היו פעילים בקולנוע במשך יותר מעשר שנים. ההנחה היא שהגיל המבוגר של חברי האקדמיה כיום – ממוצע הגילים הוא מעל 60 – הוא אחד הגורמים לשמרנות. בון אייזקס הצהירה שהאקדמיה מתכוונת לערוך שינויים למען הגדלת הגיוון האתני, גם אם תעשיית הקולנוע של הוליווד בכללותה עוד לא שם, והוסיפה שהיא מאמינה שהאימפקט של שינוי החוקים הללו יהיה מיידי. ביוני 2016 הזמינה האקדמיה קרוב ל־700 חברים חדשים להצטרף אליה, עם התמקדות בנשים ובני מיעוטים אתניים. כיום מונה האקדמיה קרוב ל־6,000 חברים. 

כשזה מגיע לטקס האוסקר, האימפקט אכן מיידי. הטקס השנה יכלול הכי הרבה מועמדים שחורים שהוא כלל אי פעם, בעיקר בקטגוריות המשחק. הקהילה השחורה לא שוכחת איך ב־1940 עשתה השחקנית האטי מקדניאל היסטוריה כשהפכה לאדם האפרו־אמריקאי הראשון שזכה בפרס האוסקר. היא זכתה באוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בתור המשרתת ב”חלף עם הרוח” וקיבלה את הפרס במלון ששמר על סגרגציה. רק בפרוטקציה הורשה לה להיכנס למלון, והשולחן שלה הוצב בפינה מרוחקת של האולם שבו התקיים בטקס. השנה, לעומת זאת, אפשר לספור בקטגוריות המשחק לא פחות מאשר שבעה מועמדים לא לבנים: דנזל וושינגטון, שכבר מחזיק שני פסלונים מוזהבים על המדף בבית, מועמד בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על “גדרות”; רות נגה האתיופית־אירית מועמדת לשחקנית הטובה ביותר על “לאבינג”; מהרשלה עלי, השחקן האפרו־אמריקאי שהתאסלם, מועמד בקטגוריית שחקני המשנה על “אור ירח” והשחקן הבריטי ממוצא הודי דב פאטל, שהתפרסם אחרי ששיחק את התפקיד הראשי ב”נער החידות ממומבאי”, מועמד גם הוא באותה הקטגוריה על “סארו – הדרך הביתה”. 

בקטגוריית שחקנית המשנה מתחרות השנה שלוש שחקניות שאינן לבנות: ויולה דייוויס, שזאת המועמדות השלישית שלה, על “גדרות”; נעמי האריס האנגלייה ממוצא ג’מייקני־טרינידדי על “אור ירח”; ואוקטביה ספנסר, שכבר זכתה באוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה בסרט “העזרה”, על “מאחורי המספרים”. כדאי לציין שעד כה, האלי ברי היא השחקנית השחורה היחידה שזכתה אי פעם בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.

אולם, בעוד יותר שחקנים שחורים זכו השנה למועמדות מבדרך כלל, הייצוג של שחקנים היספנים, אסיאתים ולא לבנים אחרים הוא עדיין מזערי. 

שלושה מתשעת הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב של השנה – “גדרות”, “אור ירח” ו”מאחורי המספרים” – מורכבים מקאסט שרובו שחור, מה שאומר שגם הנושאים שבהם הסרטים עוסקים הם, מן הסתם, שחורים. ב”גדרות”, המבוסס על מחזה מאת אוגוסט וילסון, מגלם דנזל וושינגטון אב אפרו־אמריקאי ממעמד הפועלים, המנסה לגדל את משפחתו בשנות ה־50 בארצות הברית על המתיחויות הגזעיות שבה. “מאחורי המספרים” מספר את סיפורן האמיתי של שלוש מתמטיקאיות שעבדו בנאס”א בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת, ובתקופה של הפרדה גזעית וטרום שחרור האישה תרמו תרומה ענקית לצד האמריקאי במרוץ לחלל. ו”אור ירח”, המבוסס גם הוא על מחזה, מלווה גבר שחור והומוסקסואל בשכונה ענייה של מיאמי, מילדות ועד בגרות. 

הבמאי של “אור ירח”, בארי ג’נקינס, הוא הבמאי השחור הרביעי בסך הכל שקיבל מועמדות לאוסקר. עד כה, אף במאי שחור לא זכה באוסקר, אם כי “12 שנים של עבדות”, סרטו של הבמאי/ מפיק האנגלי השחור סטיב מקווין, זכה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ב־2013. השנה מועמדים גם ארבעה במאים שחורים בקטגוריית הסרט התיעודי באורך מלא, סרטיהם של שלושה מתוכם עוסקים בגזענות ויחסי לבנים־שחורים בארצות הברית, בהם המיני סדרה “או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה”, על או. ג’יי סימפסון, שעל אף אורכה (קרוב לשמונה שעות) קיבלה מועמדות כפיצ’ר דוקומנטרי. 

כעת נשאלת השאלה: האם המחאה של השנתיים האחרונות והשינויים שהאקדמיה הנהיגה אחראיים למספר המועמדויות השחורות בטקס של השנה? מומחה האוסקרים של המגזין “הוליווד ריפורטר” חושב שלא. לדעתו, כל הסרטים והשחקנים השחורים המועמדים השנה היו זוכים למועמדות גם לפני שנה או שנתיים או בכל שנה אחרת, אם הם היו מתחרים באותם סרטים וקטגוריות. את הבמאי ספייק לי, אגב, יותר מועמדויות שחורות בטקס האוסקר כנראה לא יספקו. הוא מאמין שהבעיה הרבה יותר עמוקה. “אנחנו אולי זוכים באוסקר פה ושם, אבל פרס אוסקר לא ישנה מן היסוד את הדרך שבה הוליווד עושה עסקים”, אמר. “אני לא מדבר על כוכבי קולנוע. אני מדבר על מנהלים. אנחנו לא בחדר”.

 ולא רק מצב השחורים בהוליווד לא להיט. ב־89 שנות אוסקרים, בסך הכל ארבע נשים היו מועמדות אי פעם בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר, ורק אישה אחת זכתה בה – קתרין ביגלו, שזכתה ב־2008 על סרטה “מטען הכאב”. בכלל, מעט מאוד נשים מועמדות לאוסקר בקטגוריות שאינן משחק, וזה משהו שלא השתנה השנה. טקס האוסקר של השנה הוקדש באופן ספציפי להכללת יותר מועמדים שחורים. נשים, היספנים, אסיאתים, להט”בים, נכים וכל יתר המיעוטים יצטרכו כנראה לחכות לתורם.