קובי פרג' בתפקיד חדש: "לעולם לא אוכל להבין מה זה לאבד חבר בקרב"

"אני אדם נוסטלגי”, קובי פרג’ מעיד על עצמו. “פטריוט? כן, אולי. אני חושב בעברית, חולם בעברית, הכי מושפע משייקה אופיר ומעדיף אותו על פני לואי סי. קיי. עד כמה שבשנים האחרונות אנחנו נראים כחברה מדממת, אני מנסה לעשות לגיטימציה למה שקורה פה וקרה. לא נראה לי שהכל אבוד”.

השנה האחרונה העניקה לקובי פרג’ לא מעט סיבות להיות אופטימי, לפחות בתחום המקצועי. בגיל 36 פרג’ הצליח למצב את עצמו כאחד השחקנים העסוקים בתעשייה וגם כיוצר מבטיח בזכות סרטו הדוקומנטרי "פוטו פרג'", שיצא בקיץ האחרון, ובו הוא מגולל את הסיפור של משפחתו, שעלתה מעיראק ובנתה אימפריית צילום בישראל. השם פרג' אומנם הפך לסמל למהפכת הצילום בצבע ולפיתוח מהיר, אולם דווקא בשיא ההצלחה, בעיצומה של התקופה הזוהרת ביותר של הצילום, התגלע סכסוך משפחתי שהוביל להתפוררות האימפריה ולניתוק הקשר בין האח הבכור ומייסד העסק, פרג׳, לבין אחיו, בהם אביו של קובי. כזכור, הסרט היה מועמד לפרס אופיר עבור הסרט התיעודי באורך מלא לשנת 2016.

בימים אלה פרג’ מככב בסרט "הכל שבור ורוקד", שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע. הסרט מגולל את סיפורו של נוני גפן, בן 30, שנקרא על שמו של דודו, אמנון, אשר נהרג במלחמת יום הכיפורים והיה מוזיקאי שלא זכה להכרה מעולם. גפן לוקה בהלם קרב עקב לחימה בעזה, ואחרי טיפול פסיכיאטרי ארוך הוא יוצא מזה, אבל הוא משוכנע שהוא "אמנון" אף שאינו זמר ואפילו אינו יודע לנגן. הסרט בוים בידי נוני גפן, שמגלם את הדמות הראשית שקרויה על שמו, ואילו פרג' מגלם את גלעד, חברו הטוב ביותר ושותפו לדירה, שהוא גם מוזיקאי שמנסה לפרוץ בתל אביב.

"אני לא מכיר הלומי קרב באופן אישי", מודה כעת פרג'. "לתחושתי, כל מי שגדל כאן חושב שהוא מכיר את צה"ל עוד לפני שהוא עולה על מדים. אני לא. שירתתי בתיאטרון צה"ל ונסעתי לבדר לוחמים. גם 17 שנה אחרי שפגשתי אותם, להילחם, להיפצע, לאבד חבר - אלו סיטואציות שלא אוכל להבין באמת לעולם; מבוגרים־צעירים שחוזרים עם צלקות בנפש שלא עוזבות. כילד, הלום הקרב הראשון שאני זוכר היה בסרט 'לא שם זין', שהתבסס על ספרו של דן בן אמוץ".

איך הגעת דווקא לתפקיד הזה?
"נוני גפן, במאי ויוצר הסרט, ביסס את דמויותיהם של רותם וגלעד בסרט על שני חברים ותיקים שלו. הגעתי לאודישן כדי להיבחן לתפקיד של חבר ותיק ויצאתי משם חבר חדש. לא יודע מה גרם לו להזמין אותי בכלל. אני מאוד שמח על ההזדמנות להכיר אותו ולעבוד איתו".

"חוויה מעצימה"

פרג' נולד בפתח תקווה. "הצילום באופן טבעי תמיד היה בבית אבל גם הקשר לבמה", הוא מספר כעת. "אחי הבכור בן הוא האיש הכי מצחיק שפגשתי. יש לו חוש הומור אדיר ויכולת אלתור שיש רק לקומיקאים הטובים באמת. כבר חמש שנים שאנחנו מגישים יחד תוכנית בגלי צה"ל, ואני נהנה מהעשייה הזאת הכי בעולם. החיבור שלנו נשמע מאוד טבעי. אנחנו מייצרים רדיו אחר, מצחיק, חם, ביזארי ולפעמים אפילו ממלכתי".

במהלך שירותו הצבאי בתיאטרון צה"ל הכיר פרג' את אילן רוזנפלד ועודד פז, שאיתם יצר את הסדרה המצליחה "הפיג'מות", ששודרה בערוץ הילדים. לאורך השנים השתתף פרג' בתוכנית "שבוע סוף!", שיחק בתפקידי אורח ב"החברים של נאור" ו"סברי מרנן", בסרט "פעם הייתי", וגם בסדרות "חצויה", "אנחנו במפה", "ילדי בית העץ", "האחיות המוצלחות שלי" ועוד. ב־2016 שיחק בסדרה "תאג"ד" בתפקיד נסים, רס"ר גדוד 33.

כמו כן, הוא דיבב דמויות בסרטים רבים. אך הוא מודה שהסרט הדוקומנטרי שלו פתח בפניו עולם חדש של אפשרויות. "העשייה הדוקומנטרית עשתה לי תיאבון", הוא אומר. "בזכות 'פוטו פרג'' יש סביבי קבוצה שאני מאוד רוצה להמשיך ליצור איתה, ויש לנו כמה חלומות משותפים. יש שינויים שממשיכים לקרות כל הזמן בעקבות הפרויקט הזה, ברור שהיה כאן תהליך תרפויטי, שמבינים את גודלו רק בסופו, כמו הרבה סרטי ביכורים תיעודיים. בהרבה מובנים זה היה הכרח עבורי לספר את זה. זאת חוויה מעצימה ומחברת לשורשים. אני מודה שוב למשפחה שלי על האומץ לשתף, לפתוח בפני את הלב ולעמוד מאחורי".

איזו מין תרפיה עשה הסרט לך ולסובבים אותך?
"בתחילת שנות ה־60 אבי התקבל ללהקת הנח"ל, ומסיבה בריאותיות לא התגייס בסוף. לאורך כל השנים הוא שמר את טופס הזימון. במהלך עשיית הסרט מצאתי אותו בארכיונים, עומד ושר לפני כולם בכל האירועים המשפחתיים. אולי בחרתי בדרכי כדי להשלים לו חלום ישן. הסרט הצליח להשפיע כמעט על כולם. הרי סכסוכים קיימים בכל בית שני, קרבות אגו, קצרים בתקשורת”.

האם רצונך להיות שחקן קשור להיותך בן למשפחת צלמים?
“יש לי חוויות של ילד מצטלם, בוודאי שזה יכול להיות. אבל ברמה פסיכולוגית, כילד, כמו כולם רציתי להתחבב, להיות מקובל. העמידו אותי מול המצלמה. במלחמת המפרץ, כשהייתי בן 11, אבי צילם אותי עירום ותלה את זה בחלון ראווה בפתח תקווה. כילד לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל בדיעבד אנשים אומרים לי כמה המעשה הזה היה מופרע. בשבילי זה היה אמן שעושה את האמנות שלו”.

אתה משתף את אביך בעבודה היצירתית שלך?
“אין מאושר ממני כשהוא מגיע לבכורות. הוא חבר, הוא לא דמות אבהית סמכותית, אנחנו מרשים לעצמנו להיות אבא אחד של השני. אבא שלי הוא חוכמה שקטה. המילים שלו הן גם השקט שלו. הוא צריך להגיד משפט אחד כדי להבהיר את עמדתו, מה שלוקח לאנשים אין ספור מילים”.

לא קשה להיות שחקן כשאתה בתוכך גם במאי וגם תסריטאי?
"אני קודם כל שחקן, אני עוד מתרגל את עניין חלוקת ההוראות. לא יצא לי להעיר לבמאי, אני מאמין בהקשבה וביצירה קבוצתית. יש הבדל גדול בין להעיר, לתת עצה או לנהל דיאלוג. אני מאמין שמי שנמצא בכיסא הבמאי הוא לא פטריארך יודע כל. במאי טוב הוא במאי קשוב, שמצליח להניע את הצוות המוכשר שסביבו ולגרום להם להוציא את המיטב מעצמם".

אתה מרגיש שאתה זקוק לדרכי ביטוי חדשות?
"אצטט את יוסי בנאי: 'אין כזה דבר שחקן רציני או לא רציני, יש שחקן מגוון ושחקן מוגבל'. אני לא מחפש צורת ביטוי אחת למה שאני רוצה להגיד. אני נהנה ליצור בכל המישורים, ממה שממלא יותר וממה שפחות".

השנה האחרונה הייתה מאוד דרמטית עבורך, כשיצירות רבות שיצרת ושהשתתפת בהן ראו אור.
"אני שמח על שנה פורייה במיוחד. מדובר במעין צירוף מקרים, וזה מרגיש לי פומפוזי מדי עבורי. שש וחצי שנים הייתי עסוק בנבכי היצירה הדוקומנטרית, בתיאטרון וברדיו. כמה פרויקטים התנקזו ויצאו בשנה הזאת".

“נישאר מאוחדים"

"תהליך יצירה ממושך מביא איתו גם לא מעט רגעים מייסרים, ועל אחת כמה כשאתה בוחר לגעת בנימיך", מודה פרג'. לכינוי "ילד טוב ירושלים" הוא לא מסכים להתחייב. "יש לי, כמו רבים, צורך להתפרק, אבל אני לא ממש יודע ורוצה ללכת לאיבוד", הוא מודה.

בינתיים לפרג’, כאמור בתור בן למשפחה של יוצאי עיראק, יש גם הרבה מה לומר על השיח המזרחי החדש. “כילד, לא הרגשתי מופלה או משהו כזה”, הוא מעיד. “למדתי את הנרטיב המזרחי רק דרך העשייה שלי, לא חוויתי את העניין העדתי עד הסוף. סטטיסטית אני יודע שיש בעיות, יש חוסר איזון, אבל אנשים עובדים לשפר את זה”.

אתה חושב שוועדת ביטון תצליח לעשות שינוי?
“אני מאמין ומקווה שהיא תעשה תיקון. אני באופן אישי מכיר את ארז ביטון, ואני יודע כמה הכוונות שלו טובות ונכונות. צריך שילדים ילמדו על הנרטיב של יוצאי מדינות ערב, שתהיה חוויה מתקנת בכנסת, בבית המשפט העליון. כמה שהשיח כיום בנושא רדוד, המעורבות שלנו תשנה אותו. כמה שמנסים לקרוע אותנו, אנחנו נישאר מאוחדים. הדור שאחרי כבר לא יקיים את מה שהדור המבוגר עשה, כשהרשה לעצמו לשאול אם מישהו ‘עיראקי’ או ‘אשכנזי’. ועדת ביטון היא יציאה לפעולה”.

איפה תהיה עוד עשר שנים?
"אני מקווה שבריא ושלם, עם שני ילדים, אוסף תקליטים, שלושה כלבים ובית קיט בליכטנשטיין, ספר מתכונים חובק המטבח העיראקי, קוטל יתושות, מסך פלזמה מציטופלזמה וארבעה דונמים בחבל לכיש".