ויזו הפיק, כתב, ביים ואף שיחק ב"החדר" - סרט אמריקאי עצמאי שיצא בשנת 2003 וזכה לכינוי המפוקפק “הסרט הגרוע ביותר אי פעם". כצפוי במקרים כאלה, הסרט הנורא הפך לקאלט, אך היוצר שלו נותר בגדר תעלומה.
נועד לקרות
בניגוד לסרט ביוגרפי טיפוסי, "חי בסרט" אינו מתעמק במניעים או בטרגדיה של האיש הלכוד באילוזיות כוכבות. פרנקו, שגם עיבד את התסריט וביים, בחר למעשה ליצור סרט קאלט נוסף, אומנם מצחיק וכיפי, על חשבונו של ויזו חסר המודעות העצמית. “לא עשיתי את הסרט במטרה שהקהל יצחק עליו, אלא להפך", מצהיר פרנקו לרגל יציאת הסרט השבוע בישראל. "אני מאוד אוהב סיפורי הוליווד, וחשבתי שזה סיפור שונה מכל האחרים כי זה מטורף. כל מי שיש לו חלום יכול להבין כמה קשה לבוא מבחוץ ולהיות אאוטסיידר".
הכרת אותו קודם לכן?
"לא הייתי אחד המעריצים השרופים של 'החדר'. תפסה אותי מודעה לסרט שראיתי במקרה בלוס אנג'לס, שבה מצולמות פניו של טומי שפופות, עם העפעף העצל ומספר הטלפון שמתחתיו. זה היה דבר מוזר מאוד, כי על איזו פרסומת לסרט מופיע לעזאזל מספר הטלפון של הבמאי?"
מדוע בחרת לספר את סיפורו?
"קראתי את הספר 'אמן האסונות' שכתב גרג ססטרו, מי שהיה חברו ושחקן ראשי ב'החדר'. זה היה פסיכי, אבל ססטרו לקח את הטירוף והפך אותו לסיפור אוניברסלי, אנושי. על פני השטח, זה נראה כמו גרסה עכשווית של סיפור אד ווד, אבל טומי היה מטורף יותר. על הסט הוא היה מאוד לא מעשי, כולל צילום HD ו־35 מילימטר באותו זמן. הוא גם אדם אקסצנטרי שעשה את ההחלטות המוזרות ביותר שנעשו אי־פעם בהוליווד, אבל מצד שני הוא דמות מדהימה. כמעריץ ענקי של ג'יימס דין, הוא אפילו לקח אחת מן השורות המפורסמות של דין: 'אתה קורע אותי לגזרים!', וראה, פעמים רבות, סרט טלוויזיה שבו שיחקתי אני את ג'יימס דין - ושקל שאגלם אותו בסרט עליו. אז אני מניח שזה פשוט נועד לקרות".
חיצונית, אתה מגלם אותו בצורה מדויקת. עבדת איתו על הדמות?
"לא פגשתי את טומי פנים אל פנים עד שהתחלנו לצלם. דיברתי איתו בטלפון בשלב מוקדם, כדי לקבל את הזכויות לסרט. עם זאת, לא רציתי שהוא ידע, לפני שהיה לנו חוזה, שאני שוקל לשחק את הדמות שלו, ושאחי (דייב פרנקו – ע"א) ישחק את גרג ססטרו (אחד השחקנים הראשיים ב"החדר" – ע"א). מובן שטומי שאל מיד 'אז מי ישחק אותי?'. אמרתי שאני לא יודע ושאלתי אם יש לו רעיונות, אז הוא הציע את ג'וני דפ. צחקתי והסברתי לו שג'וני הוא אחד הכוכבים הגדולים ביותר בסביבה. גרג, תודה לאל, הציע לי לשחק את טומי, ואמרתי לו: 'טוב, זה רעיון'. טומי, שכבר ראה כמה מהסרטים שלי, אמר לי בסגנון האופייני שלו: 'אתה עושה כמה דברים טובים, וכמה דברים רעים'".
החלום ושברו
הדברים הטובים שפרנקו חתום עליהם הם 14 סרטים שביים, קריירה מרשימה כשחקן קומי ודרמטי מוערך וכמורה למשחק. לאחרונה הוא גילה עניין מחודש ביהדותו, ולפני כשנתיים החליט לחגוג לעצמו בר מצווה, שלא נחגגה לו בזמנו.
בסיוטיו הגרועים ביותר כנראה לא חשב שרגע לאחר זכייתו כשחקן הטוב ביותר בקומדיה בגלובוס הזהב, בעודו עונד את סיכת הסולידריות נגד תקיפות מיניות של נשים, יצייצו כמה שחקניות בטוויטר שהוא לא טלית שכולה תכלת. פרנקו הכחיש, אך זה לא עזר לו. המגזין "ואניטי פייר" מיהר להסיר את דמותו משער הכוכבים, הבאזז לסרט שקע, ומהחלומות על האוסקר נותרה רק מועמדות בקטגוריה אחת - התסריט המעובד.
“גרג ססטרו, שמכיר את טומי יותר מ־20 שנה, סיפר לי כל מה שרציתי לדעת עליו, אפילו דברים שלא היו בספר", מספר פרנקו על העבודה המאתגרת על הסרט. "הוא נתן לי קלטות אודיו שלו שעזרו לי ללכוד את המבטא המיוחד שלו, הקול שלו, דפוסי הדיבור, השאיפות, הבדידות. זה אפילו טוב יותר מאשר יומן, כי זה תפס את כל הרגש מאחורי המחשבות. הבנתי שטומי הוא חולם. זה הזכיר לי שלפעמים כשאתה רוצה ליצור משהו ואתה שומע 'לא', אתה צריך או לשחרר או להבין איך לעשות את זה, וזה מה שהוא עשה. כי מאות אלפים אם לא מיליונים מגיעים ללוס אנג'לס ולא מצליחים. מצד שני, הוא עשה כמה החלטות יצירתיות גרועות, ולמרות זאת, הכל הסתדר לו למרבה האירוניה עם 'החדר', שהוא הצלחה מרתקת שערכה לא דוהה עם השנים".
הוא הגיע לסט הצילומים של "חי בסרט"?
"הוא לא היה בסביבה רוב ההפקה, אבל בחוזה הייתי מחויב להכניס גם אותו לסרט, אז כתבנו סצינה חד־פעמית שתכננו לחתוך. הוא הגיע בשיער אסוף ועם שפם מזויף כדי שלא יזהו אותו. הוא היה מתוק. כולנו התאהבנו בו, בעיקר סת' רוגן, שגם משחק בסרט. שלושה חודשים אחר כך, מובן שחתכנו את הסצינה החוצה. הוא גילה את זה והתנה את השימוש בקטעים המקוריים מ'החדר' שאנו מקרינים בכותרות הסיום, רק אם הסצינה איתו תיכנס. שמנו גם אותה, אבל תוכלו לראות את זה רק בכותרות הסיום".