אלמנתו של שייקה אופיר: "כולם דיברו עלינו, כמו יהודה ונינט"

הרומן ביניהם ניצת כמו בסרטים. תל אביב, ראשית 62'. קפה "קליפורניה" האופנתי בדיזנגוף פינת פרישמן. חבורת רעים צוהלת. מבטו של אחד מהם התלכסן ללא הרף לעבר בלונדינית נאה, שהסבה בפינה אחרת של הקפה עם בן לוויה לאחר בילוי בהופעת בלט. היא החזירה מבט סקרן לעבר הזר. כשהייתה בדרך החוצה עם בן לווייתה חשה צורך להתעכב ליד בעל המבט הממגנט. שלום, אמרה לו ונבלעה באפלולית הערב.

"זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", משוכנעת כעבור 56 שנה לידיה אופיר, שמאז פטירתו בטרם עת בקיץ 87' של בעלה, ענק התרבות שייקה אופיר, מקדישה את חייה להנצחתו. היום בצהריים ייערך ביוזמתה ובמעורבותה הפעילה בתיאטרון הקאמרי אירוע מחווה לציון (קצת באיחור) 30 שנה למותו, בעריכתו של אבי גז ובהנחיית אבי קושניר.

מחר, במוצ"ש, ייערך בסינמטק תל אביב מרתון סרטים בכיכובו. בבחירת הסרטים גילתה לידיה גישה אסרטיבית: "בחרתי את 'אבו אל בנאת' (בבימוי משה מזרחי, ששייקה כתב איתו את התסריט - יב"א) ואת 'הגן' בבימוי ויקטור נורד, שני סרטים שלא מרבים להקרין אותם וגם את 'השכונה שלנו', סרט שביים אורי זוהר עם דיאלוגים של שייקה".

כל הכרטיסים לאירוע המחווה בקאמרי, שבו יבוצעו מיטב הקטעים מהרפרטואר העשיר של אופיר, נחטפו זה מכבר. בין המשתתפים: עדנה גורן, עזרא דגן, שמואל וילוז'ני, אושיק לוי, מוני מושונוב, רבקה מיכאלי, ניצה שאול והשחקנית קארין אופיר, בתו האהובה. "רבים כל כך רצו להשתתף", נפעמת לידיה וחוזרת אל שחזור המפגש עם שייקה שלה. "הכל מהגורל", היא משוכנעת ונזכרת שכמי שחזרה זמן קצר קודם לכן משהייה ממושכת בחו"ל, היא לא זיהתה אותו והוא לא ידע שמולו בתו של גאון הבמה היידית, ישראל שומכר, שאותו הוקיר.

אחרי יומיים הם נפגשו באקראי ברחוב. אופיר לא שכח. "אני שייקה", כך הציג את עצמו. "מעניין איך הסתכלנו אחד על השני", הוסיף בנימה מבוישת. "רעדתי מהתרגשות", לא תשכח. אופיר שאל בנימוס אם יוכל להתקשר אליה. היא, כמובן, לא סירבה. את מספר הטלפון שלה השיג בעצמו.

"ככל שהייתי אז עם מלא מחזרים, חיכיתי למחרת לצלצול רק ממנו", היא מעידה. "כשהתקשר, הזמין אותי לנסוע איתו לעין הוד, שם עמד דן בן–אמוץ לערוך מסיבה גדולה לכבוד המשורר אלן גינסברג שבא לארץ. 'אמא לא תיתן לי לישון מחוץ לבית', אמרתי לו וזה דווקא מצא חן בעיניו. שייקה התגלה מהר מאוד כמחזר רומנטי. היה שולח פרחים ואומר לי להיות בבית כדי לקבל אותם. נהיינו הזוג שכולם דיברו עליו. משהו כמו יהודה לוי ונינט כעבור שנים".

לידיה מוצאת הסבר נוסף לקשר החם ביניהם: "אני בת מזל בתולה עם אופק עקרב חזק בעוד ששייקה היה בן מזל עקרב. בגלל זה, ולא רק, הקשר בינינו היה ממש סימביוזי. משהו שמעל ומעבר לנישואים. אם לא היינו נשואים, אולי יכולנו להיות תאומים. עד כדי כך היה בינינו דמיון רב".

האיש שלי
לרומן שהתלהט ביניהם היא הגיעה כרווקה. לידיה נולדה בפולין, ובתקופת השואה ברחה כילדה קטנה עם הוריה למעמקי ברית המועצות. לאחר מכן עברו לפריז, "שם למדתי בפנימייה של בנות טובות". אביה וכוכב הבמה היידית, שמעון דז'יגן, החליטו לחדש בישראל את הזוגיות התיאטרלית שלהם, אולם לידיה הספיקה לטעום מעט ממערכת החינוך הישראלית עד שנאלצה לעזוב את הארץ עם הוריה במפח נפש. "כשמשטר מפא"י של בן–גוריון לא אפשר לתיאטרון היידיש לפעול כאן, הרחקנו עד ארגנטינה", קובלת לידיה שסיימה תיכון בבואנוס איירס.

בהמשך חזרה לפריז, לשנתיים של לימודי תיאטרון. בין מוריה שם היה השחקן ז'ראר פיליפ, ש"בו הייתי מאוהבת מהסרטים". תחנתה הבאה הייתה ניו יורק, שם הייתה אמורה עם ידיעת השפות שלה (שבע!) לעבוד כמתורגמנית באו"ם. טלפון בהול מהארץ - שאליה חזרו הוריה זמן לא רב קודם לכן - בגין החמרה במצבו של אביה, החזיר אותה לישראל. לתמיד.

סיפורו של שייקה היה שונה לחלוטין. כשנישואיו עם רעייתו הראשונה, הזמרת אהלה הלוי חברתו מהצ'יזבטרון, עלו על שרטון, הוא עזב אותה בניו יורק וחזר ארצה. כשנפגש עם לידיה, סיפר לה לא רק על הקריירה בחו"ל, לרבות הופעה בסדרה של היצ'קוק, אלא גם על הידידות שהייתה לו עם מרלנה, כפי שכינה את השחקנית מרלן דיטריך, שהייתה מבוגרת ממנו בכמעט 30 שנה ואיתה הופיע במשך חודשים.

"שייקה, שהיה מקבל ממנה מכתבים, סיפר לי עליה כעל ידידה שאותה העריץ מאוד. לדבריו היא הצילה אותו בתקופה של משבר בנישואיו", מעידה לידיה. "היא פקחה לו את העיניים. הוא, ילד–טוב–ירושלים כזה, שלא היה לו מצפון לעזוב את אשתו שלא אהב, הבין מדיטריך שזה לא אסון להתגרש. כעבור כמה שנים גודיק הביא אותה להופעות בארץ, ושייקה הוזמן להנחות אותן".

כיצד היא נראתה לך אז?
"כמו סתם אישה מבוגרת (גילה של דיטריך נשק ל–70 כשבאה להופיע בישראל - יב"א) וקנאית. אותי היא לא הרשימה במיוחד. קיבלתי אותה כחלק מהעבר של שייקה, שבו בטחתי לאורך כל הדרך. ומדוע לא? לפני החתונה היו לו הופעות פנטומימה בדרום אפריקה עם ג'וקי ארקין. כמעט כל יום שלח אלי משם מכתב בתור מיסיס אופיר, כדי להיות בטוח שלא אעזוב אותו ואפילו קיצר את החוזה שלו שם. הייתי בטוחה שהוא האיש שלי".

נראה לה שהביטחון הזה סייע לה בקליטתה בארץ. "לא לכל החברים שלו היה קל לקבל אותי", סבורה לידיה שאז למדה ציור אופנה. "היו מהם שלא יכלו לעכל שלצד ההצלחה שלו כאומן מצא אשה כמוני. התייחסו אלי כמו שהתייחסו לעולים חדשים, אם כי ניסו לנחם אותי שאני לא כזאת גלותית כמו עולים אחרים. כאילו שזה ניחם".

משפחה שכזאת
בעת היכרותם הצהיר אופיר, ספק ברצינות ספק בצחוק, ש"בחיים אני לא מתחתן יותר". היא לא נבהלה. "הייתי מוכנה להיות עם שייקה גם בלי טבעת", אומרת לידיה, שכלל לא התרגשה מה"חבילה" שאיתה הגיע אליה. הוא היה כמעט גרוש ואב לעתליה ולאלעד, שעליו כתב אברהם זיגמן את השיר "אלעד ירד אל הירדן". אמה צלינה הייתה מאוד מסויגת כשבא לבקש ממנה את ידה של בתה יחידתה. "זהו זה, אין מה לעשות", העמידה את אמה בפני עובדה מוגמרת.

הם ניצבו מתחת לחופה בחתונה צנועה ברבנות בתל אביב. "אתם נראים לי מבוהלים כמו תלמידים בכיתה א', אמר לנו הרב", היא נזכרת. את מסיבת הכלולות ערכו בו בערב במועדון "המפתח", שהיה באופנה באותם ימים.

לדבריה, במקביל להתאהבותו בה, התאהב אופיר מחדש בארץ, לאחר קריירה של ארבע וחצי שנים בניכר. "שייקה היה שיכור מהאווירה כאן, מההופעות ומהסרטים, אבל קריירה בחוץ עדיין הייתה בראש שלו", היא מספרת. כשבנם בכורם, אלכסנדר, הנקרא גם ישראל על שם אביה ומכונה בקיצור גיגי, היה עדיין תינוק, הם ארזו אותו בסלקל ויצאו יחד למסע ההופעות הממושך האחרון של אופיר בחו"ל. מה להם ולשם אלכסנדר? "שייקה הוסיף את השם הזה מתוך הנחה שזה מצלצל טוב בעולם".

במסע הופעות זה, שהחל ב–66', היה אופיר הכוכב הזר בסיבוב הופעות של אדמו וקצר תשואות על במת "אולימפיה" בפריז. לדברי אלמנתו, התיידד עם ז'ק ברל במהלך הופעותיהם ברחבי צרפת עד שמלחמת ששת הימים החזירה אותו מיד לארץ, בעוד שליתר ביטחון השאיר את רעייתו ואת עוללם בעיר האורות.

מה קרה מאז לקריירה הבינלאומית שלו?
"חוץ מגיחות בעיקר לארצות הברית, היא לא נמשכה בגדול. כשהסרט 'השוטר אזולאי' זכה בגלובוס הזהב, כולם חיפשו את השוטר שבדיוק היה עסוק בהופעות בארץ. למרות זאת, אפרים קישון היה צריך לקחת אותו בכוח איתו. זה ששייקה נשאר כאן, היה ממש פספוס. הוא הפסיד קריירה בלתי רגילה שיכלה להיות לו בהוליווד. זה חזר על עצמו כעבור שנים אחדות, כששייקה לא ניצל את ההצלחה בחו"ל של 'הקוסם מלובלין', סרט שביים מנחם גולן. היינו כל המשפחה עם שייקה בהסרטה בברלין והיה כיף לילדים שלנו.

"סיפור לגמרי לא כיפי היה בפסטיבל קאן ב–74', לשם יצאנו עם 'אבו אל בנאת'. מכיוון שזה היה מיד לאחר התקפת המחבלים במעלות, אל תשאל איזו שמירה צמודה שמו עלינו, משהו באמת לא נעים. ממש הייתי בפחד אימים".

"באנדול", כך משום מה הם קראו זה לזה, ואין לה מושג מה מקור הכינוי המשותף. היא מספרת על בעל ועל אב שידע לפנק ואהב לבשל. "המומחיות שלו הייתה בהכנת סלט ויניגרט צרפתי, משהו שהוא לא נתן לי להתקרב אליו", היא מציינת. "וכשהיה מכין טשולנט לקראת שבת, כל הבית היה מתמלא בריחות התבשיל".

איזה אב הוא היה לילדיכם?
"כמו א–יידישע מאמע. לפעמים התנהג עם הילדים כמו אמא היסטרית. כשגיגי הבכור היה תינוק והשתעל באוכל, שייקה היה קופץ כמו נמר. לא פעם כשהיה חוזר מאוחר בלילה מהופעה ובשעה שניסיתי להירדם, הרוסה בין ההנקות, הוא היה מעיר אותי ואומר 'את חייבת לקום ולראות את היצור המקסים הזה!'. לא שינה לו שדקות לפני כן התינוק היה על הידיים שלי והנקתי אותו. כאבא, הפדנטיות שלו, כשהיה דורש מהילדים להיות לבושים טיפ–טופ, קצת הרגיזה אותם. בסך הכל היה להם אבא שעם התמימות שלו נשאר קצת ילד, כשהיה משתובב עם השניים בהברקות ילדותיות".

כיום גיגי עוסק בהפקת קדימונים לסדרות טלוויזיה, וקארין, שנטלה פסק זמן מהמשחק, עוסקת בהוראת דרמה. משניהם יש ללידיה שלוש נכדות.

לא אותו שייקה
"כאומן בנשמה הוא לא היה ביזנסמן, בוודאי לא איש יחסי ציבור של עצמו", לידיה מוסיפה פרט לגבי האיש שלה. "שייקה היה יותר מדי צנוע בעניינים האלה. ככל שאני אולי קצת מוחצנת כזאת, שייקה היה מופנם מטבעו, אפילו די ביישן בחיים הפרטיים, כשעל הבמה הוציא כל מה שהיה לו. אם בנוסף לכישרון העצום שלו הוא היה גם קצת 'פושר', הוא יכול היה להיות מלך העולם.

"היו בשייקה ניגודים כאלה. אם מצד אחד בחיי היומיום הוא היה איש רציני כזה, בחברה, לא רק על הבמה, הוא היה מצחיק מאוד. כשהיינו עושים אצלנו מסיבה, החבר'ה היו נשכבים מצחוק. ככל שהיה בעיני האיש הכי מצחיק בעולם, אני חייבת לציין שקשה היה לתפוס אותו צוחק בפה מלא".

מדבריה של לידיה עולה שהיא הייתה המעשית מביניהם, בשעה שהוא נטה להיות מעופף. "הראש שלו היה בעיקר באומנות", היא מציינת. זאת, לא רק באומנויות המזוהות עמו. אופיר אהב לצייר ואני זוכר שסיקרתי תערוכה שהוא קיים בסניף בנק לא הרחק מביתו, הגובל באיכילוב. "החלום של שייקה היה להיות פסל", מגלה לידיה.

היא הייתה מעורבת לא פעם בצד הניהולי והיחצני של פעילותו ופעם אחת שיתפה עמו פעולה במישור האומנותי. זה היה בהצגת "אלף הפרצופים", שבה הופיעה לצידו באופן חד־פעמי כפנטומימאית ו"אפילו השתתפתי שם בריקוד אחד". בשלב מסוים פרשה "כי כשהייתי בהצגה, הבית לא היה בית". אגב, זה אותו בית שבו היא מתגוררת 50 שנה.

אין לה עניין במצג שווא שלפיו הם היו זוג משמיים. "לא פעם היו בינינו ויכוחים, אפילו ריבים, כמו בין בני זוג", היא מעידה. "לרוב זה נגע לעבודה של שייקה, שבקשר אליה לא תמיד הסכמנו. למשל בזמן החזרות של 'שמחת קבצנים', הדבר האידיוטי שנסים אלוני כתב לו. כשאמרתי לשייקה שחבל לצאת עם קשקוש כזה, שאפילו לורנס אוליביה לא היה מצליח איתו, הוא נעלב. אפילו כעס. כשהסיפור נגמר אחרי ארבע הצגות בלבד, שייקה אמר 'באנדול, את תמיד צודקת".

מתברר שאופיר לא בדיוק שמר על בריאותו. "שייקה לקה ב–72' בדלקת קרום הלב ובמשך שנה היה מטופל בהמשכים באיכילוב", מספרת לידיה. "באותה תקופה הוא התנפח מקורטיזון וראו את זה בסרט של משה מזרחי, 'הבית ברחוב שלוש'. באותה תקופה הייתי בהריון עם קארין. תודה לאל, הוא יצא מזה לגמרי".

מאז עברו שנים עד שלקה בסרטן הריאות. "הפעם הראשונה שהבחנתי שמשהו לא בסדר איתו הייתה ב–85', שנתיים לפני הסוף", לידיה משחזרת. "קבענו להיפגש ברומא אחרי שהשתתף בזימבבואה בסרט 'מכרות המלך שלמה' עם שרון סטון וריצ'רד צ'מברליין. זה לא היה אותו שייקה שנסע מהארץ. פתאום הוא נראה היה לי מוזר, לאחר שרזה מאוד. צילום ריאות שאליו נשלח, הוציא את כל האמת המצערת החוצה".

"כמי שהיה סוס עבודה, שייקה המשיך לעבוד כמעט עד הסוף", היא מספרת. "בחודש מאי, כשכמעט הלך על ארבע, עשה את כינוס הפועל ועוד בהתנדבות! שייקה התעקש להגיע לשם וקצר הצלחה בלתי רגילה. הוא לא היה אדם שיסדר לעצמו הנחות. אין לי מושג מניין לקח את הכוחות כדי לשחק בלא פחות משבעה תפקידים בהצגת 'המלך מתיא הראשון' בהבימה. והיו אז ימים, שבהם הופיע בשתי הצגות עם הפסקה של שעתיים ביניהן.

"בנוסף לכל בדיוק התחילו אז לצלם לטלוויזיה את סדרת 'מאשה', שלא הייתה מוצלחת, שלא באשמתו. כשראה את עצמו לפתע ב'ראשס' של הצילומים, איך שנראה היה בהם מאוד לא טוב, זה גרם לו לחזור הביתה נורא אומלל".

אופיר נשם את נשימותיו האחרונות באיכילוב ב–17 באוגוסט 87'. "הייתי בהלם ולא ידעתי מה קרה סביבי", לידיה מגיבה כשאני מעיר לה שאינני זוכר אותה בוכה בהלוויה בבית העלמין בנחלת יצחק. "לא קישרתי את הארון הדומם עם דמותו הפעילה כל כך של שייקה. הכל היה סוריאליסטי שם. משהו כמו בסרט של פליני. כאילו שהייתי ולא הייתי שם".

הוא הלך לעולמו חודשיים וחצי לפני יום הולדתו ה–59. אביה, השחקן היידי הדגול ישראל שומכר, נלקח ממנה והוא בן 53 בלבד. "איבדתי אותם צעירים והייתי מוכרחה להמשיך הלאה", היא נזכרת. "בכוח החזרתי את עצמי לעבודה שלי. הייתי בצער שלי ויחד עם זה המשכתי לארגן אירועים, ממש שמחה וששון. בדרך לשם רציתי לא פעם לברוח ולחזור הביתה, אבל אני לא אחת שמוותרת. במעין פיצול אישיות כאילו הייתי לובשת מסיכה ונהפכת למישהי אחרת. ההצגה חייבת להימשך, ידעתי".