לימור שמילה ביימה את "מונטנה", סרט קטן ומרגש על נעוריה בעכו, שנולד במוחה במהלך נסיעה ברכבת לעכו לשבעה על סבה - וצולם בבית משפחתה. בימים אלו מתכוננת שמילה לצאת עם סרטה לסיבוב פסטיבלים שייערך בחודשים הקרובים באירופה, ויתחיל בלונדון ב־30 באפריל בפסטיבל BFI flare, הנחשב לאחד מפסטיבלי הלהט"בים החשובים בעולם. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, עשה הסרט סיבוב עולמי בפסטיבלים – מטורונטו קנדה בבכורה עולמית, דרך פאלם ספרינגס וסנטה ברברה בקליפורניה, סידני אוסטרליה, מרדי גרא בניו אורלינס ועוד. גם בפסטיבל חיפה האחרון, נעה בירון, כוכבת הסרט זכתה בפרס השחקנית. שמילה (34), תושבת עכו, מנהלת זוגיות מתוקשרת עם נעה בירון שמשחקת בתפקיד הראשי בסרטה.
איך הצלחת לעשות סרט לבד?
“ראשית, כשאת ניגשת לעשות סרט אינדי, בלי תמיכה מקרנות, את לא חושבת על הצלחה, כישלון או מטרה כלשהי. את רק רוצה לספר סיפור ולעשות את זה הכי טוב, בלי לתת למגבלת הכסף להפריע. אז כשקיבלנו את הבשורה על הפרמיירה העולמית בטורונטו, התרגשתי מאוד, כי באמת הסרט הזה נעשה נגד כל הסיכויים. למזלי, חברת UCM שבבעלות אברהם פרחי, תמי ליאון וחיליק מיכאלי, תמכה בי מאוד, בשיתוף משה וליאון אדרי מיונייטד קינג. כך קרה שיצאנו להרפתקה הזו של 'מונטנה'".
מתי ידעת שאת הולכת להיות במאית?
“ידעתי שאהיה במאית קולנוע מכיתה ג'. זה קרה אחרי שראיתי את 'המספריים של אדוארד' (1990) של טים ברטון. הסרט הזה, שלא באמת מתאים לילדה בת 10, כל כך ערער אותי, שאמרתי לעצמי: אני עוד אחקור את הנושא. והנה אני כאן”.
איך מעמד היוצרות בתעשיית הקולנוע בישראל?
“אני יוצרת ואני אישה, מה שהופך אותי ליוצרת נשית, כמו שיש יוצר גברי. אני לא מרגישה נחותה במעמד הזה, אבל בהחלט יש לנו במה להתקדם בעניין. הגעתי לאן שהגעתי בעבודה קשה ובהרבה אהבה למה שאני עושה, וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב".
מה הערך המוסף שאת מביאה, לאור העובדה שעבדת כמעט בכל מקצוע אפשרי בתעשייה?
“היתרון הגדול בלגשת לסרט מסוג כזה הוא העובדה שבאמת צברתי קילומטרז׳ גדול בהפקות קולנוע בתפקידים שונים. מובן שיש לי אמפתיה לכל איש צוות, אבל זה גם בזכות העובדה שעשיתי את רוב התפקידים. אני נוטה לסמוך על אנשי הצוות, שהם המנהלים האמיתיים בתחומם, וזה מאפשר לי לשחרר. אי אפשר לספר סיפור בלי לתת לאנשים מוכשרים לעשות את עבודתם".
מה הפרויקט הבא שלך?
“פיצ'ר שיהיה מבוסס על תסריט שקיבלתי מחיליק מיכאלי, שאותו כתבה שרון אייל־ אזולאי המדהימה, שהפכה לאחת מחברותיי הטובות. זה סיפור על זוג שחווה משבר בעקבות לידת בתם הראשונה, וניסיונותיהם לצאת מהקושי בעזרת גיוון מיני. נסתפק בזה".
יש לך אג'נדה חברתית?
“אני חייבת להגיד לך שגם עם 'מונטנה' וגם עם המקום שאני נמצאת בו במקצוע שלי, אני מובילה שינוי. לצערי, אני מאוד עסוקה מכדי להיות פעילה פוליטית, אבל אני מעורבת כמה שאני יכולה, בעיקר בתחום הנשים בשוק העבודה, שוויון בשכר וכו׳".
יש ב"מונטנה" מוטיב של הטרדה מינית בילדות. ספרי על זה.
“הסרט הוא על קשרי השתיקה. זהו נושא מושתק שחייבים לדבר אותו, ואני באמת מאמינה שזוהי הסיבה העיקרית לכך שעשיתי את הסרט הזה".
איך משפחתך בעכו קיבלה את הסרט?
"המשפחה שלי מאוד התרגשה ומאוד אהבה את הסרט. הם הבינו שהסיפור הרבה יותר גדול מהשכונה הקטנה שבה גדלנו".
עכשיו תעשי סרט תל־אביבי מנקודת מבט של אחת מהפריפריה?
‘אני לא יודעת מה זה סרט תל־אביבי. גם 'מונטנה' זה לא סרט עכואי. זה סרט אוניברסלי שמתרחש בעכו, והתיבול שלו הוא מהאלמנטים העכואיים שלו. כשאעשה את הסרט התל־אביבי שלי, אתבל אותו בהתאם".
מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
“להמשיך את מה שאני עושה עכשיו ולהתרגש מהעשייה. שחיקה היא הפחד הכי גדול שלי".