לפני שבע שנים נתפס לארס פון טרייר כשהוא פולט כמה משפטים שהתפרשו כהזדהות עם האידיאולוגיה הנאצית. על כך הוא הוכרז מיידית כפרסונה נון גרטה בקאן, וסולק מהפסטיבל על ידי ההנהלה האמיצה של אותה העת. חלפו שנים וכעת ניתנה לקולנוען מדנמרק מחילה מטעם ההנהלה החדשה, הפחדנית, של קאן, שהזמינה אותו לשוב לריביירה הצרפתית עם סרטו החדש "הבית שבנה ג'ק".
קרוב לוודאי שמדובר באקט מחושב, שמטרתו הייתה לחולל סקנדל מהדהד. שהרי במבחן איכות הסרטים, פסטיבל 2018 כלל איננו ראוי להתייחסות רצינית.
מאט דילון מגלם בסרט דמות של רוצח סדרתי, הפועל מתוך אידיאל להעשיר את העולם בסוגים חדשים ומגוונים של גילויי רוע גיהינומי. הגיבור מתהדר בעשרות רבות של קורבנות, ומדגים זאת תוך פירוט של חמישה מקרי שחיטה שאותם ביצע במהלך הקריירה החשוכה שלו (הוא קורא להם "עבודות", כאילו מדובר במעשי אומנות).
"הבית שבנה ג'ק" הוא סרט מדמם, סדיסטי, שונא נשים, ויש בהקרנתו משום הפצה של דבר תועבה ברבים (לתשומת לב אנשי הצנזורה בישראל, הסרט מתקרב לחופי הארץ). במהלכו מודגמות שיטות הרג רבות, שהדגש בהן הוא על הארכת משך העינויים והגסיסה של הקורבנות. אף שפועלו של פון טרייר לא זקוק עוד לעדכונים בכל הקשור למיקום שלו במפת הזוועות, הוא עצמו גורר אל הבד את דמויותיהם של אדולף היטלר ואלברט שפאר, כדי להיתלות באילנות גבוהים במהלך פירוט עמדותיו החברתיות. ויש גם אזכור שמתוך הערצה לפעילות האייזנזצגרופן הנאציות באוקראינה הכבושה.
אל כל זה משדך פון טרייר, מן הסתם כגיבוי איכותי, אזכורים ליצירות אומנות של גרמנים מהוללים כמו באך וגתה. כללי האתיקה אוסרים על עיתונאים, ובכלל זה גם מבקרי סרטים, שלא קיבלו הכשרה מיוחדת בפסיכיאטריה, להגדיר בני אדם כפסיכופטים. בשל אילוץ זה ידלג כעת הטקסט על תיוגו המדויק של פון טרייר. אך מה שהאתיקה אינה אוסרת הוא לקבוע שבסרט "הבית שבנה ג'ק" מנסח הדני הדוחה את המיין קאמפף שלו.