"פו הדוב": הדמות שמקסימה ילדים, מרתקת מבוגרים ומגלגלת מיליארדים

חובבי העולם הישן מן הסתם מחזיקים בבית מהדורה ישנה כלשהי של "פו הדוב". אולי במקור האנגלי, אולי בתרגום ללטינית או אספרנטו, או בתרגום הראשון לעברית מ–1943, שנעשה בידי ורה ישראלית ובעלה דאז המשורר א.ד. שפירא, כשאת השירים תרגם נתן אלתרמן. "בעברית, התרגומים בשפה הווירטואוזית של ורה ישראלית וא.ד. שפירא, שתרגמו את ‘פו הדוב', ושל אהרן אמיר, שתרגם את ‘הבית בקרן פו', הוחלפו על ידי התרגומים של דן מישר ושל אוריאל אופק, וכיום על ידי התרגום של אבירמה גולן, שהשתמשה בשפה קליטה וקריאה", אומרת פרופ' רחל ויסברוד, ראשת המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר אילן. "התרגומים הישנים תורגמו לפי נורמות התרגום הספרותי דאז, בלשון ספרותית נמלצת. בספרי ילדים הייתה לכך גם מטרה חינוכית - להקנות לילדים שפה יפה ועשירה. המבוגרים שבינינו אולי מתגעגעים לתרגומים הישנים, אבל התרגום החדש הרבה יותר נגיש לילדים וקרוב למקור מבחינה זו".

כל התרגומים הללו, שיצאו בהוצאת מחברות לספרות, בוודאי מקובלים על חובבי העולם הישן, כל עוד לא נכנס לבית חלילה איזה תרגום פרטאצ'י של אחד מכל אותם ספרי פו הדוב של דיסני, שמספרים אפיזודות מסרטי ופרקי פו המונפשים. "כמובן שזה מקטין את האפשרות שהילד יגיע אי־פעם לספר המקורי", אומרת פרופ' ויסברוד על התופעה שבה הסרטים מוסבים בחזרה לספרים, שעיקרם תמונות מתוך הסרט וטקסט המתאר את הסצינה. "אבל הרבה תלוי בסביבה. מבוגר שמכיר ואוהב את הספר ישיג אותו עבור ילדיו".

ולא שחובבי העולם הישן סולדים ממוצרים שפו הדוב מודפס עליהם - הם לא טהרנים עד כדי כך! הם סולדים רק ממוצרים שפו הדוב של דיסני מודפס עליהם. ספלי תה וינטג'יים סדוקים שעליהם איוריו העדינים של ארנסט שפארד הם דווקא מאוד אוהבים.

מנגד לפו הדוב הקלאסי עומד פו הדוב העכשווי. פו הדוב של העולם החדש הוא פו הדוב של דיסני - זה שמחזיק בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ובליין אינסופי של מוצרים נלווים: ממקוריים ועד חיקויים סיניים זולים. הגרסה השמנמנה ונוטפת הדבש, עם החולצה האדומה המתפקעת על הכרס הדובית הצהובה, שאנחנו מזהים בתור "פו הדוב של דיסני", למעשה עוצבה על ידי אבי תעשיית הלייסנסינג, המו"ל האמריקאי סטיבן סלזינג'ר, שרכש את הזכויות על פו הדוב בשנות ה–30 של המאה הקודמת ממילן עצמו לטובת שימוש בטלוויזיה, רדיו והוצאת צעצועים ומוצרים נלווים באמריקה ובקנדה. תחת סלזינג'ר הגיע פו לראשונה לרדיו, לקולנוע, לתיאטרון ולפרסומות. הוא האיש שהוציא את בובת פו הדוב הראשונה לשוק וזה שהעניק לדוב הבריטי את המראה האמריקאי שלו.

חברת דיסני רכשה בשנות ה–60 את הזכויות מאלמנתו של סלזינג'ר, שהלך לעולמו בשנות ה–50. מאז חברת וולט דיסני יצרה שורה ארוכה של סרטים (ארוכים, קצרים, סרטי קולנוע וסרטים ששווקו ישירות לווידיאו) וסדרות טלוויזיה המבוססים על סיפורי פו הדוב. ובזמן שדיסני ברא את הדוב הבריטי מחדש כדוב אמריקאי, ברוסיה יצר האנימטור פיודור חיטרוק את פו הדוב הרוסי - שעוד פחות דומה מבחינה סגנונית לאיורים המקוריים. חיטרוק יצר טרילוגיה של סרטי פו הדוב רוסיים בין 1969 ל–1972, שהולידו כאמור את פו הדוב הרוסי.

הפילוסופיה של פו

"בסרטי פו הראשונים הייתה נאמנות מסוימת למקור", כותב יהודה אטלס ב"ילדים גדולים". "מאוחר יותר המציאו דמויות חדשות ואפיזודות שלא היו בספר המקורי והפיקו סרטים וסרטוני הנפשה, כשהם משמרים את הדמויות המקוריות ואת היער, אך מפליגים למחוזות שמילן, כנראה, לא היה מסכים להם לעולם. הדמויות של מילן הלכו ואיבדו את האנגליות שלהן, את האיפוק, את הרמז, את האלגנציה, את הסובטיליות, את האנדר–סטייטמנט, והפכו לסיפורי הנפשה של הרפתקאות חיות ביער".

גבי קון, ממרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער במכללה האקדמית בית ברל, שעובדת יחד עם ראש המרכז, ד"ר חנה לבנת, מסכימה: "הסרט הראשון של דיסני על פו הדוב היה יחסית נאמן יותר למקור. הוא ניסה לשמר לפחות חלק מהתכונות המקוריות של הדמויות, את האווירה המיוחדת שיצר מילן. כמובן שעם הזמן ועם מסחור היתר שמאפיין את דיסני, הדברים האלה הלכו ודעכו. אני בכלל לא בטוחה עד כמה ילדים ומבוגרים שרואים היום בארץ את דמותו הפואית של דיסני יודעים שקדם לכך ספר שלא קשור לדיסני".

מה דעתך על הדיסניזציה של פו?
"מצד אחד, אין ספק שהדיסניזציה של פו תרמה להפצתו בעולם המערבי המודרני והפכה אותו ואת דמויות חבריו לנוכחים בחיים של הילדים היום. מצד שני, עד כמה פו של דיסני הוא פו של א.א. מילן? עד כמה הוא משמר את קסמו האותנטי, את השילוב הייחודי של תמימות ושובבות, של הרפתקנות ועצלנות, של מציאות ושל פנטזיה. פחות, לצערי. הבעיה בעיני היא שדיסני ניכסו לעצמם את פו הדוב ובכך ייתרו - לפחות לכאורה עבור רבים מצופיהם - את הספר".

האם את הקרדיט על הפופולריות העצומה של פו הדוב ניתן בכלל לתת לא.א. מילן או שמי שפופולרי היום הוא רק פו של דיסני?
"אין ספק שחלק מהילדים מכירים רק את פו של דיסני. לפחות בארץ. בארץ מוצאו של פו, אנגליה, המצב קצת שונה. בכל מקרה, דמותו הבסיסית ותכונותיו הראשוניות והמזוהות איתו ביותר הן אלו שנטע בו מילן. סוד הקסם של פו הוא בכך שאינו ניתן להגדרה אחת. הוא גם וגם: טיפש גמור וחכם גדול; ילד נצחי עם תובנות פילוסופיות על החיים; חבר נפלא ואגואיסט; הרפתקן בלתי נלאה שבעצם מעדיף לשבת בבית ולאכול דבש; יצור עצמאי ובוגר שזקוק לעצתו ולתמיכתו של כריסטופר רובין. הרי גם אנחנו מלאי סתירות, גם חיינו הם תמיד שילוב של גם וגם, של שאיפות מתנגשות, של תהיות ושאלות - מה הפלא שכל כך קל לנו להזדהות עם פו?".

הכסף של פו

הקסם של פו הדוב תורגם לאורך השנים לספרים, סרטים והצגות, לילדים ולמבוגרים כאחד, אבל כיום אין ספק שהצלחתו הגדולה ביותר של הדוב השמנמן היא בתחום המרצ'נדייז. עם כל הכבוד לקשר ההדוק בין פו הדוב לפילוסופיה, בסופו של דבר יש לו יחסים קרובים יותר עם בובות, מדבקות, מצעים, מנורות, מטריות, בגדי ים, כובעים, תחפושות, סיכות שיער, ספלים, מחזיקי מפתחות, כיסויי פלאפונים ופיג'מות.

תעשיית המוצרים של פו הדוב היא מהרווחיות ביותר של דיסני ומגלגלת באופן קבוע מיליארדים. ב–1991 הגישה שירלי סלזינג'ר–לאסוול, אלמנתו של סלזינג'ר, תביעה נגד דיסני בטענה שהחברה מתחמקת מתשלום כל התמלוגים שמגיעים לה. במשך שנים ארוכות נלחמו קלייר מילן (נכדתו של א.א. מילן שמתה ב–2012) וחברת דיסני בבתי משפט ביורשיה של סלזינג'ר–לאסוול (שמתה ב–2007) על הכספים האלה, וכל כמה זמן זועקת כותרת שצד זה או אחר ניצח או הפסיד במשפט, עד לסיבוב הבא בבית המשפט.

"באחד המחקרים על סרטי דיסני קראתי שאנו, המבוגרים, עושים לילדים סוציאליזציה לעולמו של דיסני הרבה לפני שהם מסוגלים לצפות בסרטים", אומרת פרופ' ויסברוד. "אמא והתינוק חוזרים הביתה לאחר הלידה, והחדר כבר מקושט בטפטים, מוביילים ומצעים עם פו ודמויות אחרות של דיסני. ההורים אף יצביעו עליהם ויאמרו: ‘הנה פו'. בהמשך הילד יכיר את פו דרך צעצועים. כך שמדובר במושג, והיכרות איתו אינה דורשת היכרות עם הסרטים, קל וחומר עם הספרים".

את רואה בזה משהו בעייתי?
"ייתכן כי המוצרים תופסים את מקום המקור, לפחות בגיל הרך, אבל אולי הם דווקא מעוררים סקרנות ויוליכו בסופו של דבר אליו. הרבה תלוי בילד ובסביבתו. אינטואיטיבית יש רצון למתוח ביקורת על מסחור, אבל אני לא בטוחה שזה נכון במקרה הזה".

פו הדוב של דיסני משכיח את פו הדוב של א.א. מילן?
"האמירה שהסרט, שלכאורה מנציח את המקור, משכיח אותו בעצם, מתאימה יותר לסרטים אחרים של דיסני. ‘היפה והחיה', למשל, מוכר היום בעיקר בנוסח של דיסני, ששונה מאוד מהמקור הצרפתי; ו'הרקולס' משבש לחלוטין את המיתולוגיה היוונית. ב'פו הדוב' דווקא ניסו לשחזר בצבע ובתנועה את האיורים המקוריים".