תהילתו של גור בנטביץ' באה לו כבר לפני 25 שנה, כשהציג את ההצלחה המפתיעה שלו - "כוכב כחול". היה זה סרט דל תקציב, מאולתר, מבורדק, שמבלי להתכוון לכך התנדב להיות זה שהגדיר את דור הבריחה, דור אוסלו; אותה שכבת גיל ישראלית שבגרה בין שתי האינתיפאדות והייתה לדור הסטלנים שגדש את הגל הראשון של היוצאים להודו. מאז 1995, ימי החגיגות סביב "כוכב כחול", הפכה העשייה הקולנועית של בנטביץ' לסימפטית, וזו בהחלט יכולה להיות הגדרת המוצא לסרטיו הבאים: "משהו טוטלי", "לרדת מהעץ" או "פרילנד".

יכול להיות ש"סימפטי", לפחות בהקשר המרדני שבו נוצר "כוכב כחול", היא הגדרה כמעט מעליבה למי שהתיימר להוביל תרבות התנהגות אלטרנטיבית. מצד שני, הנחת הסצינות המתונה, נועם ההליכות והפיוס החברתי - מכנה משותף מובהק שבקע ממכלול סרטי בנטביץ' המאוחרים יותר - מצדיק בהחלט את דחיקתו כביכול לפינת הסימפטי, או כמעט המאמי של העשייה הפילמאית בארץ.

ויכול להיות שדווקא עמדה מובלעת/מוכחשת זו עמדה בבסיס עשיית "קצפת ודובדבנים", סרטו החדש של בנטביץ', שיגיע אל בתי הקולנוע באמצע השבוע הקרוב, ביום הבחירות לכנסת. זהו סרט אישי, כמעט אוטוביוגרפי, שבו הקולנוען עושה חשבון עם עצמו ועם רף הציפיות שהיו לו מהקריירה האומנותית שטיפח. מסגרת הסיפור מתמקדת בלילה הגורלי של כל אומן - ליל הפרמיירה, שבו נחשפת עבודתו בפני ציבור רוכשי הכרטיסים.



בנטביץ', בתפקיד עצמו, נשתחל לתוך דמות של במאי שחרדת הביצוע שלו מבריחה אותו מאולם ההקרנה אל חדר המיון של בית החולים איכילוב. הדרך הקצרה הזו, שמוכרת היטב מסרטי חשבון נפש דומים ("אבק כוכבים" של וודי אלן, "כל הג'אז הזה" של בוב פוסי, "חרדת הבמאי" שעשה דן וולמן, או "כאב ותהילה" של אלמודובר), עוברת במקרה של בנטביץ' דרך מספר תחנות טריוויאליות, שכל אחת מהן אמורה לספק תשובה לקושיה הבסיסית איך המרדן נהיה למיסטר סימפטיקו.

זהו מסע לילי, כאילו מסויט אבל בעצם מפויס, שבמהלכו פוקדת הדמות של בנטביץ' חברים מהעבר, שותפים לדרך, מפיקי סרטים ציניים, וגם את נציגי הדור העכשווי, שכמו הדיח מגדולתו את מלך הפרינג' המקומי לטובת בשר טרי של אושיות רשת ויראליות.

אין שום דבר פגום או סצינה צורמת במהלך המסע זה, לבד מהעובדה שהוא צפוי לגמרי. כולל גם רגעים מתבקשים מאליהם של התבכיינות, רחמים עצמיים והתיילדות מחושבת מראש. בנטביץ' בחר בעמיתו הבמאי דובר קוסאשווילי כשותף מלא למסע השוטטות הלילי על פני תחנות הדרך של חייו. קוסאשווילי מגלם ב"קצפת ודובדבנים" דמות סמלית של נהג מונית, מעין מלאך שומר, המדריך את הקולנוען המיוסר בדרכו המתפנקת אל הסבל המענג שלו.

בנטביץ' השכיל לשבץ במאים ישראלים נוספים כשחקנים בסרט. ביניהם הדס בן ארויה, מרקו כרמל, מאיה קניג וצחי גראד. לצדם מופיעים גם אלון אבוטבול וטינקרבל, שבעבר שיחקו בסרטי בנטביץ'. מהבחינה הזו יכול "קצפת ודובדבנים" לשמש גם כתמונת דיוקן קבוצתי לקולנוע מתוצרת הארץ שנעשה כאן בחצי יובל השנים האחרונות.