פריפריה, מלחמה ותרפיה: מיקי לאון מספר על "הסוסיתא של הרצל"

מורה מתל אביב מתחיל ללמד קולנוע בתיכון בשדרות ומקבל מתלמידיו שיעור לחיים. זוהי תמצית העלילה של הסרט החדש "הסוסיתא של הרצל", בכיכובו של מיקי לאון. על הסרט ועל ההכנות אליו סיפר לאון ל"מעריב אונליין" בפרמיירה החגיגית.

"הסרט מביא את סיפורו של יגאל, מורה לקולנוע, שמגיע לשדרות בעקבות צו הרחקה, בעיות כלכליות וגירושין מכוערים מאשתו, ומתחיל לעבוד שם עם חבר'ה צעירים בתיכון", מספר לאון, "יחד הם מצלמים סרט שנקרא 'הסוסיתא של הרצל', אותו הם כותבים יחד בשיעורים. הסרט מדבר על תהליך ההיכרות שלהם, הם מתחילים לסמוך עליו".

ספר על החיבור לדמות.
"הסרט עצמו מבוסס על הסיפור של דויד קרינר, הבמאי. נפגשנו הרבה פעמים ודיברנו המון פעמים על המון נושאים, והתחלתי להבין את האדם שעומד מאחורי הסיפור, וגם אני יכולתי להזדהות. הרבה דברים מהחיים שלו היו מקבילים לחיים שלי, הרבה אלמנטים דומים, אם זה נושא הפנימייה למשל, ככה שהיה לי קל".

"יש יתרון מאוד גדול שהבמאי גם כתב את הסרט, ויש מישהו שיודע לכוון אותך נכון. מעבר לזה, אני גם מורה, מלמד תלמידים, אז המקצוע לא זר לי. לעבוד עם אנשים כאלה היה סוג של אתגר, כי זה שדרות שזו פריפריה באזור מלחמה, אנשים מוחלשים, החיים שלהם מתפרקים, והם מרגישים בשוליים, מרגישים שלא שמים עליהם. יגאל המורה מגיע ומנסה לפתוח אותם, לתת להם דברים לספר את הסיפור שלהם, שזה סוג של תרפיה. הוא עושה את זה ומתמודד עם השדים שלו והבעיות שלו. עד שהמלחמה מגיעה והורסת הכל. אבל אני לא אגלה יותר".

הסרט הוא חלק ממגמה של העברת הזרקות מת"א אל הפריפריה?
"זו לא מגמה חדשה. זה משהו שהיה קיים וצריך להיות קיים. תל אביב, עם כל הכבוד, היא מעניינת, אבל היא באיזשהו מקום היא מדינה בפני עצמה. יש משהו מאוד בועתי בתל אביב, ואני חושב שהפריפריה מספקת במדינה כמו שלנו קרקע לסיפורים מדהימים ולדרמה מטורפת, וזה חשוב, כי הפריפריה, מעבר לזה שהיא מוחשדת מטבעה, היא גם אזור מלחמה, מה שמוסיף לתחושת הקיפוח של האנשים שחיים שם".