לפני זמן לא רב התפרסם בעיתונות בהרחבה סיפורו של סוכן מוסד משוטה - כלומר אדם החושב שהוא עובד למען גוף מסוים ובעצם אינו יודע שהוא מופעל לטובת הביון הישראלי. זו הייתה חשיפה תמוהה בלשון המעטה של מבצע בעצם ימי התנהלותו, וגם דוחה, מכיוון שהיה ברור כי מאחורי הפרסום ניצב אינטרס של מישהו שאינו בוחל לקדם את ענייניו האישיים - יהיו אלה אשר יהיו - גם במחיר סיכון של מבצע מודיעיני.
ככלל, הלשונות, בשנים האחרונות, נראה שהשתחררו ומהססות הרבה פחות בדרכן לחשוף מבצעים סודיים של שירותי הביטחון של ישראל. ציבור הצופים/הקוראים כמובן נהנה מכל אלה. מי לא נהנה מסיפור אקשן טוב, ולא בז'אנר הראוותני והפנטזיונרי סטייל ג'יימס בונד אלא אמיתי כזה, ישר מהחיים, כשהטובים - כלומר אנחנו - מנצחים בסוף? שיקום מי שלא קם מול המסך והצדיע מול הסרט הנהדר של אלון בן דוד, שתיעד את המבצע הנהדר לחיסול אבו ג'יהאד.
"ים של סודות", הסרט על מבצע העלאת יהודי אתיופיה בתחילת שנות ה־80, מצטרף לקטגוריה הזאת של סיפורי מוסד משובחים. הוא מתרחש בתקופה של מדינת ישראל טובת לב יותר מזו של היום. לא מבעבעת מזעם, לא מפולגת כל כך, עדיין רואה עצמה מקלט של בניה מכל פינה נידחת על פני הפלנטה בלי מריבות עד השמיים מי גייר אותם. מדינת ישראל של יהודי בשם מנחם בגין, שמזעיק את ראש המוסד יצחק חופי ומטיל עליו להעלות את יהודי אתיופיה.
בקצרה, למי שלא צפו בשני פרקי הסרט המצוין, על פי פקודתו של בגין מחלץ המוסד את אלפי היהודים מאתיופיה המצויה במהפכה שלטונית מסוכנת ומעביר אותם לסודן הסמוכה. בסודן מקימים אנשיו כפר נופש לכל דבר על החוף. בימים משמשים אנשיו כמדריכי תיירים אירופים למסעות צלילה, ובלילות - בעיקר בסופי שבוע - מעבירים את היהודים האתיופים לסירות אנשי שייטת המעבירים את הישראלים החדשים לאוניית סוחר פנמית לכאורה, המביאה אותם הביתה לישראל.
עד כאן החלק האמיץ והמרשים שבסיפור. עכשיו מתחיל החלק הישראלי לא פחות בסיפור, זה שעליו לא מסופר ישירות בסרט הזה אבל את תוצאותיו אנו רואים כל יום - הקליטה בישראל. כלומר תהליך האין קליטה. לישראלים החדשים - איך נאמר זאת - לא חיכו בזרועות פתוחות. חילקו להם תעודות זהות כחולות, מענק קליטה, מגורים ראשוניים, ויאללה ביי.
השיעור הראשון בישראליות הסתיים בהצלחה. זה היה השיעור השני. בישראל תמיד כמו בישראל. איפה שצריך תעוזה, דמיון, אומץ, יכולת אלתור, איזה סטארט־אפ שישאיר את העולם בפה פעור, שם הישראלים ראשונים. ברגע שהשליטה במפעל עוברת מידי המוסד, אנשי ההייטק של החיים, כשהאחריות עוברת לידי הפוליטיקאים והפקידים, כשנדרשות התמדה, זיעה, מלאכת יומיום מייגעת - כל התכונות הנהדרות נעלמות, המכונה עוצרת בחריקת בלמים מצמררת, ולדרך יוצאות הרשלנות, הבטלנות וההזנחה. הקמת מערך קליטה לאוכלוסייה שבאה מכוכב אחר? בחלום הלילה. בניית מתנ"סים לנוער שלא יאבד את הדרך? בחלום הלילה בצאת הכוכבים.
אחלה עבודה עשו האנשים הנפלאים של המוסד. שנים ישבו שם בכפר הנופש המזויף והוציאו את הנשמה כדי להביא אלינו את אחינו יוצאי אתיופיה. ואת התוצאות המבורכות של קליטת אחינו יוצאי אתיופיה בארץ ראינו ועוד נראה בהפגנות הפרועות, בחסימות הצמתים, בגטאות האתיופיים של הדור הבא, שכבר מזמן הולך לאיבוד. כבר היה להם טוב יותר אילו נשארו שם על החוף בכפר הנופש בסודן.
"זמן אמת - ים של סודות", כאן 11