סרט הביכורים של יובל הדדי, "15 שנה", הוא דרמה נוגעת ללב, אמיצה ונועזת, החושפת את החיים והקונפליקטים של "המשפחה החדשה", דרך סיפורי האהבה של בני הדור הנוכחי, המחשב מסלול מחדש ומאתגר מושגים מסורתיים כמו זוגיות, ילדים, משבר אמצע החיים, מימוש עצמי, חברות ואהבה. עודד לאופולד מגלם בסרט את יואב, גבר כריזמטי, נראה מצוין, עצמאי וחכם, אדריכל מצליח שלכאורה שולט בכל מערכות היחסים האינטימיות שלו בחיים ויודע להשתמש בהן לטובתו.
"הסרט עוסק במשבר גיל הארבעים אל מול זוגיות ארוכת שנים והאתגרים שהיא טומנת בחובה, וזה עם בזווית קטנה שמדובר בזוג חד מיני, אבל זו בסך הכל תפאורה", מספר לאופולד. "הסרט נקרא '15 שנה', מכיוון שהוא נפתח במסיבת ה-15 שנה של הזוג. הדמות שלי היא של ארכיטקט מצליח בן 42, בזוגיות מאוד טובה ומלאה עם בחור שצעיר ממנו בכמה שנים, עד שמתחילה לעלות הסוגיה של ילדים על הפרק ושם מתחיל להתערער הסיפור".
איך עבדת על הדמות?
"אחרי שסיימתי לקרוא את התסריט התקשרתי ליובל ושאלתי אותו אם הוא עוקב אחריי, כי מה שהדמות עוברת לאו דווקא בפיזי, אלא בנפשי, לעומק, זה דברים שאני התמודדתי איתם, המון שאלות ששאלתי את עצמי. יש משפטים בסרט ששמעתי את עצמי אומר, אבל בניגוד ליואב בסרט עברתי איזו אבולוציה מאז המחשבות האלו. בוא נאמר שהעניין של ההתחייבות לזוגיות יש בה אלמנט של פחד מהמוות, כשהתחייבת לבן או בת זוג, אחרי זה ילדים, וזהו, נגמרו הנעורים, נגמרו החיים, ועלית על איזה מסלול. חוסר הרצון לעלות על המסלול הזה, מתוך הפחד להגיע לסופו, זה משהו שמאוד העסיק אותי פעם".
יצא לך לגלם כמה דמויות גאות לאורך הקריירה, במה אתה תולה את זה?
"אני יקיר הקהילה, מה זאת אומרת?", אומר לאופולד וצוחק. "מוזר לי להעיד על עצמי, אבל אני חושב שבתוכני חיות שתי דמויות, אחד זה איזה לוחם שייטת גבר-גבר, ומצד שני, לא בניגוד ולחצי חצי, ממש בו זמנית - יש בי אשה, אני רואה את העולם בצורה נשית, אני מרגיש לפעמים כמו אשה. אני חושב שזה בגלל אמא שלי, שהיא אדם נשי ורגיש, ואני מאוד אוהב את זה".
אתה חושב שיש חשש בקרב שחקנים לשחק דמויות גאות
"אני חושב שזה פונקציה של יחס בין הביטחון של בגבריות שלך, לבין הנכונות שלך לשבור את הגבולות שלך בהקשר המשחקי. לי אין שאלות כאלו בחיים, או מקום שלא ברור לי, או פינות אפלות שקשורות לעניין הזה, אז אין לי בעיה לשחק שום דבר שקשור לזה".
איך היה עבורך לעבוד על הסצנות האינטימיות?
"כשהפרטנר שלך הוא אודי פרסי, זה כבר עושה את זה יותר פשוט. בוא נגיד שאם אני אגיד לך להתנשק עם הקיר - זה לא כזה נורא, אבל לא הייתי עושה את זה בזמני הפנוי. להתאכזר אליו רגשית בסרט, היה לי יותר קשה מהסצנות סקס".
בעברה הסרטים שעשית התמקדו ביציאה מהארון והסרט הזה לוקח את היחסים האלו כבסיס מובן מאילו
"אני חושה שבהקשר הזה, זה ההישג המרכזי של הסרט. העובדה שהוא פתח את הפסטיבל הגאה בתל אביב וזכה. אני לא ידוע עד כמה זה משמעותי, ועד כמה בסופו של דבר הקהילה ניצחה. הוא לא מביא דילמות להט"ביות של של הקהילה מול החברה, אלא הוא מביא בורגנות נורמלית לחלוטין עם סוגיות שמטרידות את כולנו. אני חושב שזה ניצחון של כולנו, כי כשהקהילה מנצחת, כל הערכים החי חשובים של הקהילה שלנו מנצחים".