ערב סהרורי עבר ב-1 במארס על מיקי לרון, המנהלת האמנותית של "אפוס", הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות. "זה קרה בערב הפתיחה של הפסטיבל", היא משחזרת. "למרות שהקורונה כבר הייתה באוויר, החלטנו לצאת לדרך. הקהל שהגיע למוזיאון תל-אביב התכבד בכיבוד מפנק והייתה אווירה נחמדה עד ההודעה בדבר איסור התקהלות מעל מאה איש. למרות זאת, הקרנו כמתוכנן את סרט הפתיחה, 'הציור', בכיכובם של דונלנד סאתרלנד ומיק ג'אגר, אבל הודענו שלמחרת אין פסטיבל והחזרנו את הכסף לרוכשי הכרטיסים".
"נשארנו עם לב שבור ועם קופה ריקה, מה שגרם לחובות לעמותה שלנו, לקידום סרטי תרבות ואמנות", מספרת לרון, מי שהייתה במשך שנים מפיקה בכירה בתחום התרבות בערוץ הראשון, המנהלת את הפסטיבל מאז שהיא יסדה אותו ב-2009. "אבל אותי לא עוצרים, אפילו לא הקורונה. מחרתיים (חמישי) מתחדש הפסטיבל, הפעם בפורמט דיגיטלי, לצפייה באופן ביתי של רוב הסרטים".
מתוקף הנסיבות הקהל הוא שירוויח מהשינוי בפורמט הפסטיבל. במקום לשלם 46 ש"ח לכרטיס, כפי שהיה במארס, הפעם ישלמו 20 ש"ח בלבד על צפייה בכל סרט. מי שנפשו תחשק בצפייה בכל סרטי הפסטיבל, ישלם רק 240 ש"ח בלבד. מכיוון שמדובר ב-30 סרטים, התענוג יעלה פחות ממנת פלאפל.
כמעט כל סרטי הפסטיבל יוקרנו בבכורה ישראלית והם מייצגים את האמנויות השונות. ארבעה מהם עוסקים בקולנוע. בהם "מילוש פורמן - החיים כמו שהם", סרט המתבסס על ראיון מקיף שנערך עם במאי "נשף מכבי האש" ו"שיער" היהודי-צ'כי-אמריקאי 18 שנה לפני מותו ולא שודר ב-2018 ואליו מצורפים קטעים מסרטיו.
ביסוד הסרט "ברנרדו ברטולוצ'י, נוסע מתמיד" סדרת ראיונות שנערכו במשך 30 שנה עם גאון הקולנוע האיטלקי, במאי "הקונפורמיסט" ו"הקיסר האחרון". במאי הסרט התיעודי הזה, מריו סטטי, היה עוזרו של ברטולוצ'י ברבים מסרטיו.
"מסע להכרות עם אנייס ורדה", שנעשה דרך מקטעים קצרים מתוך מיני סדרה שהבמאית הצרפתייה, שהייתה מקורבת לגל החדש, יצרה בהומור על יצירתה ועל יצירות אחרים.
"מרסלין - אשה ותקופה". מרסלין לורידן-אייבנס היהודייה שרדה כילדה את אושוויץ-בירקנאו. כעבור שנים נישאה לדוקומנטריסט הולנדי ידוע. היא נלוותה אליו כשיצא לתעד את מלחמת וייטנאם. מסעם הנועז הניב סדרה של סרטי תעודה אמיצים ופורצי דרך.
ארבעה מסרטי הפסטיבל מתייחסים למוזיקה מארבע זוויות. בהם סרט המתחקה אחר הקריירה המזהירה וסיפורו הטראגי של אגדת הג'ז, הפסנתרן ביל אוונס לצד "ברסנס על ברסנס", סרט עסיסי על השאנסונר הצרפתי חד הלשון, שיוסי בנאי כה הפליא לבצע את שיריו.
שני הסרטים המוזיקליים הבאים נוגעים במוזיקה קלאסית. על "מירגה גרז'ניטה-טילה: מנצחת" מספרת לרון: "מירגה היא בתם של מנצח מקהלות ושל פסנתרנית לטבים, שגדלה בתוך אווירה של מוזיקה. בגיל 30 היא עלתה למגרש של הגדולים כשהתמנתה כמנצחת התזמורת הסימפונית של ברמינגהם, מהטובות בעולם, במקום סיימון ראטל, כאשר זה החליף את דניאל ברנבוים של ברלין. היא הדהימה את נגני התזמורת האנגלית בג'ינס ובסניקרס והסתערה עליהם באנרגיות מטורפות".
בסרט "סימפוניה חובקת עולם" זמרים, מנצחים ונגנים מקינשאסה ועד אוסקה, משנגחאי ועד וינה, שרים ומספרים על "אודה לשמחה", הפרק הרביעי והאחרון של הסימפוניה התשיעית של בטהובן ומנסים לפענח את סוד קסמה של היצירה המופלאה. קינשאסה שבקונגו? - אולי תשתאו. "גם בקינשאסה יש תזמורת ומקהלה", מיידעת לרון. "למרות שהתנאים שם לא משהו, אנשי התזמורת בלב אפריקה מקרינים אהבת מוזיקה אמיתית".
חמישה מסרטי "אפוס" מוקדשים לאמנות פלסטית. בסרט "אולפור אלייסון בעקבות השמש" חוזר היוצר הדני-איסלנדי אל מוזיאון הטיין-מודרן ומציג את אמנותו המתכתבת עם נושא איכות הסביבה. במרכז הסרט "בוטרו" הדמויות השמנות והעגלגלות שצייר הצייר הקולומביאני, שסיפורו מובא כשהוא מספר אותו לשלושת ילדיו. הסרט "מרתה קופר מצלמת גרפיטי" מספר על הצלמת האמריקאית, מי שהייתה צלמת ה"ניו-יורק טיימס", שהתמחתה בצילום הגרפיטי בניו-יורק. הסרט "קולאקוב יוצא לחופשי", בבימויו של הבמאי ולדימיר נפבני, שעלה לישראל, שופך אור על קשייו של אמן האוונגרד מיכאיל קולאקוב תחת המשטר הסובייטי הנוקשה.
אל סרטים אלה, החדשים ככל סרטי הפסטיבל, מצאה לרון לצרף את "מ.ג. הכנות לפרידה", סרט שיצרה ב-98' הבמאית זיוה פוסטק, מי שהייתה יד-ימינו של קלוד לנצמן, על האמן משה גרשוני ובו בא לביטוי הצד המוזיקלי שהתלווה ליצירתו.
את הפן האדריכלי מייצגים ב"אפוס" שני סרטים רחוקים זה מזה. "ברזיליה - החלום ושברו" מציג את סיפורו העגום של אוסקר נימאייר, מגדולי האדריכלים במאה ה-20 (ומי שהיה מעורב גם בתכנון כיכר המדינה בתל-אביב), שחזונו לברוא בירה חדשה לברזיל מתוך הג'ונגלים הפך לפיאסקו. הסרט "חולמות ובונות" מוקדש לארבע אדריכליות מעוררות השראה בצפון אמריקה שכל אחת מהן הייתה חלוצה בתחומה.
בפסטיבל יוקרנו גם שני סרטים ספרותיים. אחד מהם מביא את סיפורו של שיימוס היני, גדול משוררי אירלנד המודרנית וחתן פרס נובל. הסרט "עולמות המדע הבדיוני של אורסולה לה גווין" מאיר את דמותה של הסופרת עטורת הפרסים האמריקאית, שהייתה פורצת דרך בתחום שנחשב לגברי.
ארבעה מסרטי "אפוס" עוסקים במחול. הכוריאוגרף השוודי אלכסנדר אקמן והכוריאוגרפית הצרפתייה מאגי מארן הם גיבורי שניים מסרטים אלה. הסרט ההונגרי "פלייה, רלווה, פאסה" עוקב אחר דרכם של תלמידי אקדמיה למחול. ואילו הסרט הצרפתי "הבולרו של אהד נהרין" מספר על עבודתו של הכוריאוגרף חתן פרס ישראל עם שתי פרימה-בלרינות נודעות - צרפתייה ורוסייה - על יצירת מחול שעיצב לצלילי יצירתו הנודעת של המלחין מוריס ראוול.
כמו כן יוקרנו בפסטיבל חמישה סרטי-תעודה כחול-לבן. סרטו של טל אלה "חזרה עם רנה" מוקדש לדרכה הייחודית של הבמאית כלת פרס ישראל ומייסדת אנסמבל "עתים", רנה ירושלמי. הסרט "8000 מהדקי נייר", בבימוי ניצן טל, מספר את סיפורם של ילדי פליטים דרום סודנים, אשר גורשו מישראל ועוקב אחר נסיונם להסתגל לחיים באפריקה. "סיפורים מהמספרה", סרטה של ברוריה פסטרנק, נסב סביב דמותה של ורה, מי שהייתה שחקנית ברוסיה וכאן מחלקת את זמנה בין עבודותיה כספרית וכצלמת. "החיים באור והצל - רחל בנטוביץ'" חושף את סיפורה של הציירת הוותיקה. ואילו נעם זיו מקדיש את סרטו "התנור" לסבו שהיה מעורב בהוצאה להורג של אייכמן.
פסטיבל "אפוס" הוא בן-טיפוחיה של לרון, נגנית כלי-הקשה במקור. לדבריה, הפסטיבל הזה הוא חלק מהחזון שלה לתיעוד התרבות בארץ. "יש כאן הזנחה בתחום הזה", היא מצרה. "כשיגלו את זה בעוד אי אלה שנים, כבר יהיה מאוחר ואת מה שלא נעשה, לא ניתן יהיה להשיב".
לבסוף, בלי קורונה כנראה אי אפשר בימים טרופים אלה. ברגע האחרון צורף לפסטיבל סרט על התזמורת הרוסית "מוזיקה אטרנה", שבניצוח מנצחה היווני הנמרץ תאודור קורנציס עמדה לצאת לסיבוב קונצרטים יוקרתי בעולם עד שבא הנגיף והשבית את השמחה.