אם מי מכם מכור לרשתות החברתיות, מומלץ לו לשמוע אילו תובנות יש לקולנוען דורון ערן לגביהן עם צאת סרטו החדש "בגידה". "אני רוצה שאנשים יבינו מצפייה בסרט עד כמה הרשתות החברתיות עלולות להרוס חיים של בני-אדם", הוא אומר. "כמי שמחשיב את עצמו כבמאי חברתי, חשוב לי שלסרטים שלי יהיה ערך מוסף. כאן אני רוצה להתריע באשר לכוח העצום שיש בידי פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ ועוד".
בסרט שחר (אקי אבני) חש שחיי הזוגיות שלו ליעל (אן קונופני) נעשים משעממים וכדי לצקת בהם תוכן מחודש, הוא מארגן לה מאהב וירטואלי, שזה הוא עצמו ואגב כך פורם לחלוטין את רקמת חייהם המשותפים. באשר לזהותו של "שחר טריטופ", כפי שנקרא מחבר הספר "כשהשמים נפלו", שלפיו חובר תסריט "בגידה", ערן מגיב בדיפלומטיות של "חתמתי על הסכם סודיות" - ומותיר את הזירה פתוחה לניחושים.
יסודות אוטוביוגרפיים?
"אם יש, לא שלי".
מתי צולם הסרט?
"בטרום תקופת הקורונה וההפקה נכנסה לתוך השנה הקשה שעברנו ובמהלכה נפלו משקיעים. אחד מהם פשט רגל ושניים חוו פגיעות קשות מאוד. בקושי רב סיימתי את הפקת הסרט".
לדברי ערן, הסרט נעשה בתקציב של 1.5 מיליון שקלים. "זהו תקציב נמוך מאוד לעומת תקציב של סרט שנתמך על-ידי הקרנות ונע 3.5 ל-4 מיליון שקלים", הוא מציין. "מאחר שלא נתמכנו, הסרט הופק במימון של משקיעים פרטיים בלבד, שלא נהנו ממענקי הקורונה ולא קיבלו אפילו שקל, תוך כדי אפליה נוראית של המפיקים העצמאיים. בנוסף הסגרים גרמו לעיכובים בהפקה. לא פעם עצרו אותי בין לבין ואף חטפתי קנס".
בגלל התקציב הנמוך נדרשת לפשרות אמנותיות?
"מראש דובר על הפקה קאמרית בשלושה אתרי-צילום עם לא הרבה משתתפים ובלי אפקטים מיוחדים כמו העלאת מסוקים לאוויר".
קורונה או לא, ערן, המוכר כאחד שאיננו יודע לשבת בחיבוק ידיים, הפיק וביים בתקופת הקורונה גם את הסרט "שעתו האחרונה של מר קול", בכיכובו של אהד שחר, על-פי מחזה-יחיד של יהושע סובול, שבו שיחק נבו קמחי. כמו כן הפיק ערן גם סרט שכתבה וביימה בת-זוגו, בילי בן-משה. "אני לא יכול בלי עשייה", הוא מעיר.
מתי שיתפת פעולה עם כוכב סרטך, אקי אבני?
"אף פעם! בעיניי הוא שחקן יוצא מגדר הרגיל, שמביא איתו משהו מאוד לא ישראלי. מהרגע שבו המצלמה נדלקת ונשמעת הקריאה 'אקשן!', הוא מרוכז בסצנה ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. הבן אדם חיית קולנוע!".
כשאתה נשאל מה אתה קודם, במאי או מפיק, הסטטיסטיקה מנצחת?
"אכן, הפקתי הרבה יותר מאשר ביימתי. אך גם כאשר אני יוזם פרויקט כמפיק, אני לוקח מראש אפשרות שגם אביים אותו".
יש אצלך התנגשויות בין המפיק לבמאי?
"כל הזמן, לדוגמה בסרט 'רוח חדשה' צילמנו את ברוקלין בבולגריה, בעוד שהבמאי שבי דרש 1,000 ניצבים, המפיק שבי, שלו שמורה המילה האחרונה, אישר רק 500. הייתה שם מלחמה גדולה ביניהם, המפיק ניצח ואני מכה על חטא עד היום".
ערן בן 66. לדבריו, לא היה ילד-של-קולנוע. "הייתי יותר בכיוון של ספורט, בעיקר כדורגל", הוא מעיד על עצמו. לאחר שירות צבאי, שבו הדריך חבורות רחוב, היה בגיל 25 עוזר פרלמנטרי של מיכה קולנוע, מי שמאוחר יותר פעל כשר התמ"ת למען חוק הקולנוע.
בקריירה הקולנועית שלו ערן סלף-מייד-מן, שלא למד את התחום ולא חלם אותו. הייתה זו חברותו עם יעוד לבנון, שהפכה אותו לקולנוען. כשחברו הביע ב-1983 רצון לעשות סרט על ילדותו בהדסים ואמר שהוא זקוק לכך ל-300 אלף דולרים, ערן השיג את הסכום הנדרש ומשום מקום נהיה בגיל 28 מפיק הסרט "הפנימייה", שביים לבנון.
בסרט הזה התגלה אלון אבוטבול, אז תלמיד שמינית בתלמה ילין ולימים מהכוכבים הגדולים של הקולנוע הישראלי. לדברי ערן, אבוטבול הוזהר שיועף מבית הספר אם ישתתף בסרט וכך היה. "אלון היה כבר אז סופר מקצועי", ערן משבח.
בשנות ה-80 ערן את לבנון שיתפו פעולה במספר סרטים, שמהם נחבטו לא מעט על-ידי הביקורת. ערן, בעל תואר בחינוך ולא בקולנוע, הפגין העזה, כשתוך פחות מארבע שנים הגיע לבימוי "פלאש", סרט הביכורים שלו כבמאי. הכיצד? - "תקתקנו סרט אחרי סרט ולמדתי בשטח - בית הספר הטוב ביותר - במהירות את התחום. למזלי, היה לצידי הצלם גדי דנציג בעל הניסיון הרב מאחורי המצלמה ש'חנך' אותי כבמאי. למרבה הצער הוא נספה כעבור זמן לא רב בתאונה אווירית במזרח הרחוק".
ערן המשיך להפיק, גם סרטים שהוא רואה בהם במבט לאחור "תקלה" כמו סרט המתיחות "אחד באפריל", שביים מנחם זילברמן המנוח ושני הסרטים, שאותם התעקש דובי גל גם לביים, לא רק לככב. לא רבים יודעים, שערן אף חבר למיכאל תפוח ולצבי שיסל בהפיכת החומר המיתולוגי בשחור-לבן של "לול" לסרט קולנוע. "אני תרמתי שם לפורמט הקולנועי", הוא מציין. "ההצלחה הייתה גדולה עד כדי כך שאנשים הזמינו שבועות מראש כרטיסים".
למרות ה"תקלות", שלטענתו הוא איננו מצטער עליהן, ביים ערן תוך ארבע שנים, בשנת 1990, את סרטו השני, "הדרך לעין-חרוד", על-פי ספרו של עמוס קינן: "קראתי את הספר ומאוד אהבתי אותו. ניגשתי לקינן והוא אמר לי כך - 'כל אנשי הקולנוע היו אצלי, רוצים זכויות ואף אחד לא מוכן לשלם'. כמה אתה רוצה? - שאלתי. 'עשרת אלפים דולרים', השיב. 'חכה בבית, אני חוזר עם הכסף', אמרתי לו. תוך חצי שעה הבאתי לו הסכום במזומן".
ערן, כאמור נטול ההכשרה הקולנועית ורק שבע שנים בתחום, שיחק אותה הוליווד והביא לסרט את טוני פק, בנו של גרגורי פק, לא שחקן גדול ואת אלסנדרה מוסוליני, נכדתו של הדוצ'ה ואחייניתה של סופיה לורן. "הסרט נמכר להפצה בכל העולם ועשה רק טוב לקריירה שלי", טוען ערן. "אבל קינן לא היה מבסוט וטען שהייתי צריך לעשות את הסרט בעברית. כיום, אני יודע שהוא צדק, לאחר שסרטים ישראליים זוכים להצלחה בינלאומית גם אם הם בעברית".
איך הצלחת להביא במאי בעל שם כמו קן ראסל לבימוי סרט על אורי גלר באמצע שנות ה-90?
"כשפגשתי אותו בלונדון, הוא הציג את עצמו כמעריץ של אורי גלר וזה מה שהביא אותו לבימוי בארץ. רק מה? - לסוכנות שלו בלונדון לא הייתה היושרה לספר שהוא אלכוהוליסט. בצילומים ביפו הוא היה יוצא כל יום לאחר ארוחת הצהריים שיכור לגמרי. מכיוון שהיה גם צלם הסרט, חלק ניכר ממה שצילם הלך לפח ובגללו ההפקה חרגה בשלושה שבועות. ככה זה בתעשייה שלנו. כשם שאנשים ממריאים לגבהים, הם צוללים לתהומות. כזה היה גם קינן, שאותו מצאתי לא פעם עם הראש על השולחן לאחר ששתה יותר מדי".
בסיפור האישי של דורון ערן שזור גם שמו של ארנון צדוק. מה שהחל במריבה, לאחר שערן לא נענה להצעתו להפקיד בידיו את התפקיד הראשי של ניצול שואה ב"פלאש", בהיותו ממוצא תימני, הפך לחברות קרובה ולשותפות אמיצה, כולל הפקת שלושה מסרטי האחים ברבש, שארכה זמן רב עד שלפני שש שנים נפרדו דרכיהם. בין השאר הפיק ערן את הסרט "צדק מוחלט", שביים צדוק על ילדי תימן החטופים. בסרט כיכבה עפרה חזה, בהיותה כבר באחרית ימיה.
ערן: "עפרה הייתה מקצועית וגם מקסימה, אבל לטעמי לא הייתה שחקנית קולנוע. תמיד אזכור אותה לטובה".
מנחם גולן?
"מנחם קרא לי בשלהי הקולנוע שלו לעזור לו להפיק סרטים. הייתי איתו ארבע שנים ואהבתי כל יום עבודה איתו. הבן אדם היה נרקומן אמיתי של קולנוע, שהיה מוכן לביים סרט בכל תנאי. לו הוא היה חי כיום, הוא היה מביים אפילו עם אייפון. התשוקה שלו לעשייה הייתה מקסימה בעיניי. הוא התעקש שאני אהיה זה שיביים עליו את הסרט 'גרסת הבמאי".
שלושת ילדיו של ערן מנישואיו הראשונים מעורים בתעשיית הקולנוע. הקולנוענית בילי בן-משה, הצעירה ממנו ב-24 שנה, היא בת זוגו מזה 17 שנה. הוא והיא, במאית, מפיקה ותסריטאית, משתפים פעולה מקצועית, למרות שפה ושם יש ביניהם מחלוקות וגם אישית, בהיותם הורים ללני, בת שבע ולאניקה, בת פחות משנתיים.
לאחר כ-60 סרטים ואין ספור פסטיבלים מסביב לגלובוס, האם גם התעשרת מהקולנוע?
"לא, חד-משמעית לא! ההפך הוא נכון".
תגיע לאוסקר?
"כמה שזה יישמע לך מופרך, זה לא כל כך חשוב לי. יותר חשובה לי העשייה בארץ".
דורון ערן אדם מאושר?
"בדרך כלל, אם כי השנה האחרונה, שנת הקורונה, הייתה לי מאוד קשה, יצירתית ואישית. אבל זה מאחורינו".