"החיים על פי אגפא" חוגג 30: כוכבי הסרט חוזרים אל היצירה הרדיקלית של אסי דיין

שנת 1992 הייתה אחת השנים הסוערות בחייו של השחקן, התסריטאי והבמאי אסי דיין, שניסה אז לחזור לתלם לאחר תהליך גמילה מסמים. בדיוק אז נולד גם התסריט ל"החיים על פי אגפא", שיהפוך לאחד הסרטים המשפיעים ופורצי הדרך בקולנוע הישראלי. “התיישבתי לכתוב את ‘אגפא’ מתוך מטרה לכתוב על הבדידות האנושית", אמר דיין בעבר בסדרת הדוקו “חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי". “הרגשתי שאני חייב את זה לעצמי כי עוד רגע החיים שלי הולכים להיגמר".

שש שנים לפני כן, ב־1986, יצא סרטו הקודם של דיין, “הטוב, הרע והלא נורא", שנחל כישלון. כעת דיין היה נחוש להמציא את עצמו מחדש וליצור סרט אמנותי נטול שיקולים מסחריים. הוא חבר למפיק יורם כסלו, והשניים ניסו לעניין את קרן הקולנוע הישראלי להשקיע בסרטם. “בגלל שהקרן פחדה לתת לאסי וליורם מימון מתוך החשש שיקרה משהו לאסי באמצע העבודה על הסרט, אז יורם הציע לצרף להפקה את שותפו, רפי בוקאי, את הצלם יואב קוש ואותי כעורך - הצוות שעבד על הסרט ‘אוונטי פופולו’ – כדי שישלים את הסרט במידת הצורך", מספר עורך הסרטים זוהר סלע. “בעקבות כך, הקרן הסכימה לתמוך בסרט. גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית היה מאוד נעים לעבוד עם אסי. הוא היה מקצוען, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, גם אם לא ידע בדיוק מה הוא עושה. מבחינתי, כעורך, הוא היה מתנה כי הוא הבין את חשיבות העריכה וסמך עליי בצורה מלאה".

תחילה היה הבמאי אמנון רובינשטיין אמור לביים את הסרט, אך כיוון שהיה עסוק מדי, החזיר את התסריט לדיין, שהחליט לביימו בעצמו. הרעיון בבסיס הסרט היה ליצור דרמה פסיכולוגית־חברתית שתשקף את המציאות הישראלית של ראשית שנות ה־90 על רקע האינתיפאדה הראשונה, באמצעות ערב בפאב תל־אביבי טיפוסי ודרך עיניהן של דמויות שונות המבלות בו: בעלת הפאב, בלש משטרה, ברמנית וצלמת חובבת, סא"ל בצה"ל, איש משפחה הבוגד באשתו, מלצרית המכורה לקוקאין, אקטיביסט ערבי, סרסור אלים ועוד. דרך הדינמיקה בין הדמויות, הסרט מציג את הישראליות על שלל רבדיה. “עוד מתחילת התסריט ידעת שהוא מיוחד", אומר סלע.

חלק מהשחקנים בסרט לוהקו באודישן וחלק נבחרו מראש. “המפגש של אסי ושלי היה במדרגות של מס הכנסה", נזכר השחקן שמיל בן־ארי. “הוא בדיוק עלה ואני ירדתי, ואז הוא אמר: ‘הו, טוב שאני פוגש אותך. אני עושה סרט ויש לי תפקיד בשבילך. תבוא ביום ראשון למשרד של יורם כסלו ואסביר לך’. לא ממש האמנתי לו כי הוא היה מדבר חצי ברור, אבל בכל זאת הגעתי. ניגשתי אל אסי, הזכרתי לו את הפגישה, הוא הביא לי תסריט ואמר: ‘זה התפקיד. תקרא אותו ותגיד לי מה דעתך’. קראתי והייתי קצת בהלם כי ראיתי דמות של סרסור, סטריאוטיפ מזרחי. עד אז לא שיחקתי תפקיד כזה. חשבתי שיהיו חזרות ושנעבוד על הדמויות, אבל אסי לא הפסיק לדבר על הסרטים שהוא עשה, ולא נותר זמן לחזרות. בסוף הוא אמר: ‘אני סומך עליכם’. נסגרה החזרה. היינו בהלם, לא ידענו מה לעשות. הגיע יום צילום ולא היה עם מי להתייעץ, אז סגרנו את העניין בינינו. דקות לפני הצילומים הראינו לאסי מה תכננו, הוא אמר ‘מצוין’, וצילמנו".