לא צריך מולטיוורס, לא צריך גם אנסמבל של עשרה כוכבים מסרטי עבר, כל מה שהיה צריך כדי להתניע את השלב הרביעי של העולם הקולנועי של מארוול הוא טאיקה וואיטיטי אחד. אחרי שב-2017 הצליח הבמאי המוכשר להציל את הדמות של ת'ור עבור כל חובבי הקומיקס, כעת יש סיכוי לא מבוטל שהוא יצליח להחזיר את המעריצים שנותרו מעט מאוכזבים אחרי מספר סרטים שהם או נוסטלגיים בעיקר, או מבלבלים ורעים במיוחד (כן "הנצחיים", אני מסתכל עליכם).
את הקרדיט הגדול חייבים לתת לוואיטיטי מכיוון שכל מה שקורה בשעתיים של "ת'ור: אהבה ורעם", זה בדיוק מה שהצליח בסרט הקודם בסדרה "ת'ור: ראגנארוק", רק שהפעם הוסיפו לקדרה גם את ההשלכות "סוף המשחק". תוך שהם מתעלמים מפתיחת המולטי-וורס בכדור הארץ, ת'ור (כריס המסוורת') ושומרי הגלקסיה מסתובבים ברחבי היקום ומצילים כוכב אחר כוכב, בזמן שאל הרעם מתרוקן מאנרגיה מדי יום ביומו ומחפש מטרה לחיות עבורה.
מבלי להיכנס לספוילרים, ת'ור מפרק את החבילה עם השומרים יחסית מהר בעקבות הופעתו של גור, מחרב האלים. גור, בגילומו של כריסטיאן בייל (ברוס ויין/באטמן בטרילוגיית האביר האפל), הוא חסיד אדוק שמגלה לאכזבתו כי לאל בו הוא מאמין לא אכפת מדבר מלבד נהנתנות וקורבן אדם. בייאושו, הוא מתכחש לאמונתו באל ורוצח אותו ומחליט לצאת למסע לטיהור היקום מאלים.
לראשונה מאז "מלחמת האינסוף", למארוול סוף סוף יש נבל שכתוב טוב. הסיבות לפעולותיו של גור מכילות בסיס הגיוני, הדרך בה הוא בוחר היא לא רוע לשם רוע, אלא מתוך אמונה אמיתית שהגיע הזמן שהיקום יפסיק לציית לאלים שמאסו בכל דבר שהוא לא הם עצמם. במהלך הסרט מופיעים לא מעט אלים משלל מיתולוגיות, כאשר ההופעה שלהם נועדה לחזק את העמדה של גור, גם בפני יריבו. ת'ור עצמו נאלץ לחשוב לא מעט על מקומו כאל והאם זה בכלל משהו שהוא מוכן להתחייב לו.
דמות נוספת שראויה לציון לשבח בסרט היא ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן) שחזרה אלינו אחרי העדרות ממושכת מהסרטים של מארוול. על פי הסרט, ניתן להבין שכמו מחצית היקום גם היא נמחקה ב"בליפ" של ת'אנוס, אבל כעת היא חזרה. אישית, טרם הצפייה בסרט לא אהבתי את העובדה שהיא תשתתף בו. מבלי להתעמק בפרטים, הרגיש לי שהיא התאכזבה מהסרטים הקודמים בהם השתתפה ורק ברגע ש"ראגנארוק" הצליח, היא החליטה לרכב על ההצלחה שלו ולחזור ל-MCU.
למרות זאת, קו העלילה של ג'יין מעמיד אותה בשורה הראשונה לצד ת'ור וקינג ואלקירי והיא מצליחה להשתלב באופן טבעי יחסית. אפילו הדרך בה ג'יין הפכה להיות ת'ור בעצמה מוסברת בצורה הגיונית ובעלת משמעות אמיתית, כך שלא ניתן להגיד שדוחפים אותה קדימה רק כדי להגיד "גם אישה יכולה להיות ת'ור".
עם זאת, חזרתה של ג'יין גרמה לדחיקתה הצידה של קינג-ואלקירי. טסה ת'ומפסון גילמה בצורה מעולה את הדמות הנשית המרכזית בסרט הקודם ובמעט הזמן שקיבלה בשני סרטי הנוקמים האחרונים. עם חזרתה של פורטמן, לטאיטי לא הייתה ברירה וכדי להימנע מלהפוך את הסרט לממוקד במשולש האהבה המתבקש, קינג-ואלקירי הוזזה הצידה. לחובבי הרומנטיקה אל תדאגו, יש משולש אהבה בסרט, הוא פשוט לא מה שחשבתם שהוא יהיה (ולמען האמת, הקטעים האלו הם ההפוגה הקומית הכי טובה שאפשר היה לבקש).
דחיקתה הצידה של קינג-ואלקירי מאכזבת במיוחד בגלל שלאורך השעתיים וחמש הדקות של הסרט, היא הדמות היחידה שלא משתנה כלל. היא סיימה את הסרט בדיוק באותה הנקודה בו פתחה אותו ולכן מרגישה כמי שנשארה מאחור בזמן שכולם הצליחו להתקדם לפחות שני צעדים קדימה.
אמרתי בהתחלה שוואיטיטי הביא ל"אהבה ורעם" את כל מה שהיה טוב ב"ראגנארוק", הדבר בולט במיוחד בצבעוניות של הסרט, שמדגישה פעם נוספת כמה שני הסרטים הראשונים היו מאכזבים בהקשר הזה. אפילו כאשר הצבעים נעלמים, חסרונם מודגש וזוכה להתייחסות במה שרק מעצים את ההבנה שמאחורי הסרט עמדה מלאכת מחשבת של היוצרים, שרצו להזכיר לנו שלכל פרט קטן יש חשיבות עצומה מאחוריו בעולם הקולנועי של מארוול.
כמובן שבדיוק כמו בסרט הקודם, וואיטיטי מאפשר להמסוורת' ויתר הקאסט להתפרע ולהראות את הצדדים הקומיים שלהם. החבורה לוקחת את זה לקצה וההומור המשובח של הסרט מאפשר לו להיות אחד המצחיקים ביותר של מארוול עד כה (גם אם לא ברמה של שומרי הגלקסיה ות'ור: ראגנארוק).
מארוול אפילו הצליחו להבריק בליהוק נוסף: ראסל קרואו בתפקיד זאוס מלך האלים. תפקידו בסרט אמנם לא גדול, אבל אם לשפוט מהמעט שראינו, הוא לחלוטין הולך להיות חלק מהמשך היקום הקולנועי, מה שכנראה יעמיד את גיבורי העל בני התמותה בחיסרון אל מול האלים הכה חזקים.
נקודה חיובית נוספת בסרט היא שתי הסצנות ששודרו עם סיומו. בניגוד לסרטים הקודמים בהם הוצגו סצנות בינוניות או מאכזבות, או בכלל טריילרים לסרטים הבאים, שתי הסצנות ב"ת'ור: אהבה ורעם" חשובות במידה מסוימת. האחת מתניעה את העלילה לסרט הבא, מה שמבטיח שת'ור עוד ישוב אלינו, השנייה סוגרת את העלילה של דמות מסוימת ומספקת קתרזיס למסעה.
לסיכום – אם הייתם צריכים סרט שיגרום לכם להתאהב מחדש בעולם הקולנועי של מארוול, הרי שזה "ת'ור: אהבה ורעם". כדאי לכם לרוץ ולראות.