בסוף השבוע האחרון, יצא לקולנוע הסרט "ויטני I Wanna Dance With Somebody" - שהוגדר על ידי המפיצים כ"חגיגת ניצחון עוצמתית של ויטני יוסטון האחת והיחידה.  דיוקן חסר עכבות של האישה המורכבת ורבת הרבדים מאחורי הקול המפורסם.

מנערת מקהלה בניו ג'רזי ועד מעמדה כאחת הזמרות הנמכרות ועטורות הפרסים בכל הזמנים, הסרט לוקח את הצופים למסע מעורר השראה ומרגש אל חייה ויצירתה פורצי הדרך של יוסטון, עם ביצועים עוצרי נשימה ופסקול המורכב מלהיטיה האהובים ביותר של הזמרת כפי שטרם נשמעו. אז רוצים לרקוד?". ד"ר אבנר שביט, מבקר הקולנוע של "וואלה", סיפר בשיחה עם איריס קול ב-103FM על הסרט. 

"אני כועס כי מאחורי הסרט הזה עומדת המשפחה של יוסטון", אמר שביט. "לדעתי יותר מאשר שהם עשו את הסרט הזה בשבילנו הם עשו את זה בשבילם, בשביל להרגיש טוב עם עצמם. לעשות תיקון מבחינתם כי היו כבר סרטים קודמים על ויטני שהתמקדו בצדדים האפלים בחיים של ויטני, ולמרבה הצער היו הרבה כאלה. המשפחה לא אהבה את זה והם עשו את הסרט הזה כדי לתקן את זה".

"הם מציגים לנו כאן גרסה מעודנת, גרסה פרווה לחיים של יוסטון. בשלב מסויים אפשר לחשוב שיוסטון לא הייתה מכורה לסמים אלא לסוכריות גומי, ובשלב מסויים שוכחים שזה סרט על יוסטון. אז אני כועס, כי ברור לי מה הם ניסו לעשות כאן, על חשבוני וכל הצופים האחרים. לא אהבתי את זה, הם לא עבדו עליי. יש מילה בעברית שאין אותה בשפות אחרות - פרווה. הכול מעודן, כל פעם שיש דרמה או קונפליקט הסרט בורח מהם כמו מאש. את הדברים הקשים בחיים של ויטני, ההתעללות מבן הזוג שלה, הסמים, הסרט פשוט כמעט ולא מראה".

אהבת את רפסודיה בוהמית?
"לא. לא אהבתי אף אחד מהסרטים, לא את 'רפסודיה', לא את 'רוקט מן', לא את 'אלביס' וגם לא את הסרט הזה. כולם לדעתי סובלים מאותן בעיות. עוד שני דברים שדומים, ברפסודיה בוהמית נמנעו מלהראות סצנות אהבה, וגם פה מדברים על זה שהייתה ליוסטון מערכת יחסים לסבית, לא מראים שום דבר. לא מראים אותן עושות שום דבר. המוות שלה, כמו ברפסודיה בוהמית, גם כאן, יוסטון מתה בצורה איומה והסרט ממציא לחיים שלה אקורד סיום שלא היה ולא נברא, מאוד לא משכנע מבחינתי". 

"הסרט מסתיים בזה שיש לה שיחה עם ברמן שמספר כמה הוא אוהב אותה, ממש, יוסטון הייתה יושבת בבר לבדה ומדברת עם ברמן. סיפורי אלף לילה ולילה. רפסודיה בוהמית הצליח, אני לא מבין למה, כנראה בגלל שקווין פופולריים. הסרט על ויטני מאוד לא מצליח, ממש לא מצליח. היה כאן ניסיון של משפחת יוסטון להשתלט על נרטיב, לא הצליח משום בחינה. אני ממליץ לראות את הדוקו עליה, הוא יצא לפני 4 שנים". 

"המוזיקה נפלאה, השחקנית משחקת את יוסטון לא שרה בעצמה, זה פלייבק. הסרט תזכורת לזה שליוסטון היה קול חד פעמי. זה תנוע לשמוע את המוזיקה. הסצנות שמתרחשות, זה תענוג לראות את הסטייל. וגם, אני לא מאלה שאומרים 'לא למדתי כלום', למדתי קצת מהסרט. אני לא ידעתי שהאשימו אותה שהיא משתכנזת, שהמוזיקה שלה לבנה מדי. למדתי משהו. אני חושב שהסרטים האלה עובדים רק אם מתמקדים בתחנה אחת, אחרת 'תפסת מרובה לא תפסת'".

סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103FM