השחקן חיים טופול הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 87. טופול, שהיה גם זמר, מפיק קולנוע, צייר, מאייר, סופר, משורר, מדבב, נדבן ומנחה טלוויזיה ישראלי, היה מועמד בעבר לפרס אוסקר ולפרס טוני, וזכה ב-2 פרסי גלובוס הזהב. כמו כן, הוא היה חתן פרס ישראל לשנת ה'תשע"ה על מפעל חיים, עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה וזכה בפרס כינור דוד.
טופול נולד, גדל והתחנך בשכונת פלורנטין בתל אביב והיה חניך בשבט "העדה" בתנועת "הצופים הדתיים" ובתנועת הנוער העובד. בנעוריו עבד כשוליה בבית-הדפוס של העיתון דבר. בשירותו הצבאי הוא היה חבר במחזור השני של להקת הנח"ל, ושם הכיר את אשתו לעתיד גליה ואת אורי זוהר, שהיה שותפו להופעות במשך שנים רבות. בלהקה גילם טופול לראשונה את דמותו של "סאלח שבתי" במערכונים שכתב אפרים קישון, ואשר שימשו, כמה שנים מאוחר יותר, כבסיס לסרט הקולנוע "סאלח שבתי".
בשנת 1957 הקים טופול יחד עם אורי זוהר, גבי עמרני ומספר יוצאי להקת הנח"ל את להקת הבידור "בצל ירוק". הלהקה זכתה להצלחה גדולה והעלתה חמש תוכניות, עד שהתפרקה ב-1961. תפקידו הראשון בקולנוע היה בשנת 1960 בסרט "איי לייק מייק" שביים פיטר פריי, ובשנת 1964 שיחק באחד מתפקידיו המוכרים ביותר בישראל - התפקיד הראשי בסרט הקולנוע "סאלח שבתי" של אפרים קישון.
בשנת 1967 החל להופיע בלונדון בתפקידו הנודע ביותר, טוביה החולב, במחזמר "כנר על הגג". לאחר שנות עשייה בקולנוע ובטלוויזיה, גילם ב-1998 בשנית את דמותו של טוביה החולב בהפקה ישראלית של "כנר על הגג", ובתו עדי גילמה את אחת מבנותיו של טוביה.
טופול כיכב בטלוויזיה האנגלית בסדרות של ה-BBC, בין היתר בסדרות "זה טופול" ו"ישראל על פי טופול". כמו כן הופיע במיני-סדרה "רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזיכרון" על פי ספריו של הרמן ווק.
טופול הגיע גם אל סרטי הילדים, כשדיבב את דמותו של בגירה הפנתר ב"ספר הג'ונגל" ובסרט ההמשך "ספר הג'ונגל 2". בנוסף דיבב את רובאוס האגריד בסרטים "הארי פוטר ואבן החכמים" ו-"הארי פוטר וחדר הסודות", והוחלף בתפקיד זה על ידי אריה צ'רנר.
האוטוביוגרפיה שלו, בשם "Topol by Topol", יצאה לאור בלונדון, ובישראל פורסמה בשם "חיים מספר על טופול". כמו כן, הוא אייר כ-20 ספרים, והוציא לאור את ספרו "אוצר ההומור היהודי".
בתוך כך, נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לחיים טופול ז״ל: ״מכנר על הגג ועד לגג העולם, חיים טופול שהלך מאיתנו היה מאמני הבמה הישראליים הבולטים, שחקן מחונן אשר כבש במות רבות בארץ ומעבר לים, מילא בנוכחותו את מסכי הקולנוע ובעיקר נכנס עמוק לליבנו. במהלך עשרות שנות הקריירה המפוארת שלו, בהן ייצג אותנו טופול בכבוד רב, הוא עוטר בפרסים רבים על כישרונו ויצירתו, אך בפרס החשוב מכל זכינו אנחנו, שצחקנו ודמענו איתו בעשרות הדמויות אותן גילם.
"כעדות חיה למעורבותו החברתית ולרגישותו מהווה המיזם אותו הוביל, כפר נהר הירדן, למען ילדים חולים ומוגבלים ובני משפחותיהם. זכיתי להכירו מקרוב בעת הקמתו של הכפר הייחודי, ולהיחשף לעשייתו גם מחוץ לאור הזרקורים. טופול היה מענקי התרבות הישראלית והוא יחסר לנו מאוד. תנחומים למשפחתו היקרה ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".
ראש הממשלה נתניהו ספד: "רעייתי שרה ואני, ככל אזרחי ישראל, נפרדים היום בכאב עמוק מיקירנו חיים טופול – אהוב הקהל שהיה מגדולי אמניה של מדינת ישראל. הוא היה מגדולי אוהביה של ארץ ישראל, ועם ישראל החזיר לו אהבה. טופול היה אמן רבגוני, בעל כריזמה ואנרגיות כבירות. הוא ייצג בגאון את ישראל בעולם וזכה להכרה בינלאומית שמעטים שזכו לה. כל מחזה או סרט קולנוע בהשתתפותו סיפקו חוויה יוצאת דופן. החיוך הרחב שלו, קולו החם וחוש ההומור הייחודי הפכו אותו לדמות עממית שכבשה את לב העם. לטופול היה לב ענק. הוא תמך תמיכה נלהבת בצדקת דרכה של ישראל, והאמין בלהט בחזון הציוני. את דעותיו אלו ביטא בריש גלי, בכל רחבי העולם. בד בבד טופול סייע לילדים חולים ולבעלי צרכים מיוחדים, מתוך רצון עז לתרום לחוסנה של החברה הישראלית.
"הייתה לי הזכות להעניק לטופול את פרס ישראל לפני שמונה שנים ואמרתי לו עד כמה כולנו גאים בו. בין אם שיחק את סאלח שבתי, טוביה החולב, או מילוס קולומבו לצידו של ג'יימס בונד, טופול נותר צנוע ואוהב אדם. לדאבון הלב, הכנר על הגג איננו עוד איתנו. מיתרי הכינור פקעו. מגילת חייו של טופול נחתמה, אבל אני יודע בביטחון מלא שתרומתו לתרבות הישראלית תוסיף להתקיים לדורות. שרה ואני מוסרים את תנחומינו הכנים למשפחתו".