ענק התרבות חיים טופול, גדול השחקנים הישראלים בזירה הבינלאומית, גם אם על חשבון הקריירה שלו בארץ, הלך מאיתנו לבלי שוב. עם דמעה מהולה בחיוך אני דולה משלל הראיונות שהעניק לי במשך כמעט 50 שנה את האחרון שבהם, מלפני שבע שנים וחצי, שאותו קיימנו לרגל יום הולדתו ה-80. בראיון, המובא כאן עם קיצורים מתבקשים, יצאנו למסע בתריסר מתחנות חייו רבי המעש.
חיים טופול, מגדולי שחקני ישראל, הלך לעולמו בגיל 87
-גן הילדים בשכונת פלורנטין, בדרום תל-אביב: "שם, בגן של ימימה (סופרת הילדים ימימה אבידר-טשרנוביץ), התחיל הכל. כבר ביום הראשון היא שמה עלי עין ואמרה לאמא שתלמד אותי ל...לכת, כי כל הזמן קיפצתי. מאז כל התפקידים הראשיים בגן היו שלי, בעוד שהמורה צורף, שהקפיץ אותי מא' לג', עמד על כך שהוא העניק לי את תפקיד המשחק הראשון".
-דפוס "דבר": "לאחר לימודיי בבית הספר הדתי 'תחכמוני', הייתי בסקציה של הנוער העובד ועבדתי בעיתון 'דבר' כסדר-יד, כמכונאי ולאחר מכן כממציא שהמציא כל מיני פטנטים ופה ושם גם עשה תעלולים. ביניהם היה זה כשביום קיץ לוהט ניתקתי את החשמל מהמעלית ותקעתי בה את זלמן רובשוב. לא הענישו אותי, לאחר שהוא, לימים נשיא המדינה השלישי זלמן שז"ר, הכריז בפאתוס אופייני - 'הנער הזה יודע את מלאכתו נאמנה והציל את חיי'. איזה הציל. הייתי שובב".
-להקת הנח"ל: "מקן בורוכוב של הנוער העובד הגעתי להכשרה בגבע לקראת חיי קיבוץ. משם נשלחנו לקורס מ"כים של הנח"ל בבית דראס. בסופו, כשהייתי אמור לשרת בנח"ל המוצנח, קיבלתי פתאום זימון למפקדת הנח"ל ביפו. לא הבנתי מה קרה. יוסי בנאי עבר שם ואמר - 'הגעת? יופי!' 'מגיע למה?', התפלאתי. 'אלינו, ללהקת הנח"ל', השיב וזאת לאחר שחברי הלהקה התרשמו מאיך שבידרתי את החבר'ה בקורס.כשיוסי ראה אותי מתלבט, אמר אתה לא הולך לשום צנחנים; אתה פה!' בקיצור נעשיתי שחקן בפקודה והרווח הכי גדול שלי מהעניין היא גליה, אשתי, שהכרתי בלהקה ויומיים לפני מבצע סיני התחתנו בקיבוץ שלנו, משמר-דוד"?
-תיאטרון חיפה: "לאחר הקיבוץ ולהקת 'בצל ירוק', כשהבמאי יוסף (פפו) מילוא הציע לי להיות עוזרו ושחקן מן השורה בתיאטרון החיפאי שהוא עמד להקים, קפצתי על המציאה, אם כי כמה מחבריי טענו שהמעבר מתל-אביב לחיפה, אי שם מעבר להררי החושך, כמוהו כהתאבדות אמנותית. פתחנו עם הצגת 'אילוף הסוררת', שם שיחקתי את התפקיד הראשי של פטרוקיו ב...טייטס. ואילו לאחר הצגת 'אנדורה', כשבן-גוריון בא לברך אותי מאחורי הקלעים, פולה סירבה ללחוץ את ידי. היא נופפה מולי אגרוף כעוס מפני שהצגתי את הנבל ואמרה - 'לך, פרשביאק!'"
-"סאלח שבתי": "החברות עם קישון, שהיה מבוגר ממני ב-11 שנה, התחילה כשכתב מערכונים ללהקת הנח"ל. כשהייתי טוען שמה שכתב לא מצחיק, הוא היה אומר במבטאו ההונגרי המתנגן - 'אל תהיה אידיוט; תאמין לי שאני יודע מה שאני עושה'. והוא ידע יותר מכולנו".
-"כנר על הגג", המחזמר: "זאת הייתה הקפיצה הכי נועזת בקריירה שלי. מתיאטרונו של גודיק התבקשתי לקפוץ תוך שלושה ימים לתפקיד טוביה החולב במקום רודנסקי, שחלה פתאום. תהרוג אותי אם אני יודע איך עשיתי את זה בלי חזרה נורמלית. כשהביאו לי את ליה דוליצקיה כדי שתהיה גולדה הראשונה שלי, עברנו על הסצנות המשותפות ויחד קפצנו למים. בהיותה מבוגרת ממני באי אלה שנים טובות, היא גידלה אותי, אז רק בן 32, לבעל".
-"כנר על הגג", הסרט: "לא היה שחקן ראוי בהוליווד - מפרנק סינטרה עד דני קיי - שלא חשק בתפקיד הכנר, במיוחד זירו מוסטל, ש'הוליד' את התפקיד על במת המחזמר ובהיותנו חברים, ממש לא היה נעים לי כלפיו כשזכיתי בתפקיד. הסרט צולם ביוגוסלביה, שם קרה לי סיפור מהסרטים. באחד מקטעי השיא, כשטוביה התפלל לאלוהיו ושר 'לו הייתי רוטשילד', חטפתי כאב שיניים שלא מהעולם הזה. רופא שיניים מקומי חפר לי בפה בלי חומר מרדים עד שכבר חשבתי שאני מת. כששבתי להסרטה, שרתי בחירוק שיניים..."
-"גלילאו": "לסרט הזה, שג'וזף לוסי ביים ב-74' על-פי ברכט, קדם סיפור, לאחר שדחיתי פניות שלו לשחק מול אליזבט טיילור בסרט על-פי מחזה של טנסי וויליאמס וגם לשחק את טרוצקי בסרט אחר. לשני הסרטים הוא לקח את ריצ'רד ברטון והיה לו על מה להתחרט. כשפנה אלי בשלישית עם 'גלילאו', כבר לא יכולתי לסרב. בהיותי אז עדיין לא בן 40, זה לא היה פשוט לשחק את גלילאו בארבעה גילים, עד שיבה טובה. הפטנט של 'סאלח שבתי', שם ביגרתי את הפנים הצעירות באמצעות העוויה מסוימת, לא יכול היה לעבוד כאן ובמקומו נעזרתי בפסלון כדי לעצב את הדמות".
-ג'יימס בונד: "כמעט בישיר מהסרטת הסרט 'פלאש גורדון' הגעתי להסרטת הסרט 'לעיניך בלבד', מסדרת סרטי ג'יימס בונד. שיחקתי שם את קולומבו, סוחר יווני, מול רוג'ר מור, שהיה נהדר בתפקיד הראשי והתגלה כג'נטלמן אמיתי. בין כל האפקטים שם אחד מכדורי הסרק שנורו לעברי לא היה 'מסורק' ופצע אותי ליד העין, מה שגרם לביטול שני ימי הסרטה".
-רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזיכרון": "שתי סדרות, שהוסרטו בשנות ה-80 על-פי ספריו של הרמן ווק ובמהלכן הגעתי פעמיים לאושוויץ, בחורף ובאביב - ובכל פעם היו לי סיוטים. זה היה קשה מנשוא ללבוש את בגדי האסיר המפוספסים מהשואה ולעמוד שם לילה שלם בקור עז של 27 מעלות מתחת לאפס, כשלא פחות מזעזע היה ללכת שם בלילה בין הביתנים, שמהם הובלו יהודים רבים כל כך אל מותם. כשחזרתי משם, הייתי חצי שנה חולה נפשית. כששבתי באביב לצילומי השלמה וראיתי פרחים שפרחו בין הביתנים, פשוט כעסתי. אם זה היה נתון בידי, לא הייתי נותן לפרח לפרוח שם".
-כפר נהר הירדן: "הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיי. מה שהתחיל ב-67', כשגייסו אותי להבאת אמבולנסים מלונדון ארצה, התגלגל להקמת 'וראייטי ישראל', השלוחה המקומית של ארגון הצדקה הבינלאומי, הפועל למען ילדים עם צרכים מיוחדים. כעבור שנים, יהודים טובים מארצות הברית הסבו את תשומת לבי לכפרי נופש שהוקמו שם למען ילדים חולים. פול ניומן, שהקים שם אחד מכפרים אלה, שכנע אותי סופית להירתם לנושא. בעקבות השיחה שלנו הכפר הוקם בגליל בהשקעה של 30 מיליון דולר".
-פרס ישראל על מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, שהוענק לו ב-2015: "זאת ההכרה הממלכתית שקיבלתי, אם כי שנים חשבתי שלא אזכה בפרס הזה, לאחר שהשגתי את רוב ההישגים האמנותיים שלי מחוץ למדינה. הזכייה לא גורמת לי להשתגע ולצעוק 'או, אה, אני פרס ישראל!' בסדר, זכיתי בפרס, אבל זה בכלל לא שינה אותי. נשארתי אותו חיים..."