"יא אללה אללה / קשוח פה לאללה / מבית נבאללה, חיפה, תל אביב, רמאללה / הכל מן אללה / מי זה שם יושב למעלה”
(מתוך השיר “הקב"ה יסדר ת'הכל")
“היחדנס, הקולקטיביות והרצון לחבר זה חלק בלתי נפרד מהדנ”א של התקווה 6”, אומר סולן ומייסד הלהקה עמרי גליקמן, לרגל צאת אלבומה החדש של הלהקה, השמיני במספר, “שותפים לנצח”.
בשונה מקודמיו, האלבום החדש, המונה תשעה שירים, פותח צוהר לעולמו הפרטי של גליקמן. “באלבום הזה יש בפעם הראשונה כניסה לחיים הפרטיים שלי”, הוא מספר. “אני נוגע בו בנושאי זוגיות, חיי נישואים, חרדות, קריירה, משבר גיל 40”.
איך זה הרגיש לספק למאזינים כרטיס כניסה לחייך האישיים?
“זה קורה באופן טבעי. אני פשוט כותב על זה, על הקמת משפחה, על ההתמודדות של זוגיות בתוך משפחה, על מה השגתי בחיים שלי מבחינת הקריירה והחלומות, עד כמה אני מרוצה ולא מרוצה. זו לא הייתה החלטה מודעת. הבנו שיש פה אלבום שהוא יותר אישי ביחס למה שאנחנו עושים בדרך כלל”.
חווית באופן אישי את משבר גיל ה־40?
“כן, נראה לי שחוויתי אותו, אני מדבר על זה באלבום החדש גם בשיר ‘החיים זה עכשיו’. יש תחושה שכל החיים אתה מתכונן למשהו - משקיע, חוסך כסף - ופתאום מבין שהחיים קורים עכשיו. כל מה שבנינו והתכוננו אליו זה ההווה, הזמן הנוכחי, וצריך לחיות וליהנות ממה שיש, להעריך את מה שיש, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו”.
התחלתי לחלום
התקווה 6, שיצרה סגנון ייחודי של גרוב, רגאיי, היפ־הופ ופופ מקומי, הוקמה ב־2003 בביתם של האחים עמרי (40) ושלי (36) גליקמן ברמת השרון. שם הלהקה הוא כתובת מגוריהם ברמת השרון. הוא כתב, הלחין, שר וניגן בגיטרה, והיא יצרה, שרה וניגנה בפסנתר ובקלידים.
“הכל התחיל כשאני ואורן בן נעים, חבר ילדות שלי, התחלנו לנגן המון”, משחזר גליקמן. “הראיתי לו שירים שכתבתי והתחלנו לעבוד עליהם. נולד הרעיון לעשות הופעה לחברים, אז עשינו שתי הופעות בבית. חשבנו לצרף את שלי בשביל ההרמוניות, ואז היינו צריכים להדפיס פלאייר ולמצוא שם ללהקה, אז בחרנו לקרוא ללהקה בשם הכתובת שבה גרנו. הכל נולד בצורה אורגנית, טבעית ולא מתוכננת. זה פשוט התגלגל”.
עד כמה העובדה שאתה ואחותך באותה להקה משפיעה על היחסים ביניכם?
“אני ושלי גם גרים באותו בניין, דירה מעל דירה. היחסים והשותפות עם שלי זה הדבר הכי קל בהתקווה 6. יש בינינו חברות קרובה מאוד וטובה עוד מגיל קטן. אנחנו מסתדרים טוב, מכירים אחד את השנייה, רגישים אחד לשנייה, יש לנו גם סוג של מחשבה טלפתית. זה כמו קשר של תאומים, אפילו שאנחנו לא. כל אחד יודע מה המקום שלו ובמה הוא טוב, מקבל את החופש להתבטא ולעסוק במה שהוא טוב בו. הכל קל וזורם בינינו”.
מה היה הרגע שבו הרגשת שמשהו גדול הולך לקרות עם הלהקה?
“בפסטיבל בראשית בכנרת בשנת 2005 קלטתי שמשהו קורה סביב הלהקה, שהוא הרבה יותר רחב. פתאום הפכנו להיות מופע מרכזי, כל הפסטיבל חיכה לנו, נוצר טירוף סביב התקווה 6, ואנשים הכירו את השירים. הרגשתי שמשהו גדול קורה הרבה מעבר למה שדמיינו”.
באוגוסט 2007 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון “התקווה 6”, שזכה להצלחה רבה וסיפק להיטים כמו “אם אפגוש את אלוהים” ו”לילה לבן”. מאז הספיקה הלהקה להוציא כאמור עוד שבעה אלבומים עם להיטים כמו “הכי ישראלי”, “קופנגן”, “שימי לי עוד רום”, “משהו נעים לנשמה” ו”מה שיהיה יהיה”.
לצד האחים גליקמן, הלהקה כוללת את עמית שגיא (בס), מיכאל אבגיל (תופים), אילן אדירי (סקסופון), ברק הנר (חצוצרה), שי פרץ (גיטרות), יונתן ביטון (קלידים ומחשב) ופילוני (דני קרק) על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והיצירה לצד גליקמן.
“בשנים הראשונות לא העזתי לדמיין שזה הולך להיות המקצוע שלי, להיות מוזיקאי בארץ, זה היה נראה לי חסר סיכוי, בטח ללייט בלומר כמוני שהתחיל להתעסק במוזיקה ולכתוב רק בצבא, לא היה לי האומץ לחשוב שאני אלך על זה בכל הכוח”, אומר גליקמן. “בתיכון לא נתפסתי כמוזיקאי, ואם תשאל אנשים מהשכבה שלי, אף אחד לא חשב שזה הכיוון שלי בכלל.
"בצבא משהו התפוצץ, כנראה משהו שבער בי מתחת לפני השטח כמה שנים ופרץ החוצה. בשנים הראשונות זה היה תחביב, הלכתי ללמוד תואר ראשון בתקשורת. לא תכננתי להתעסק בזה. אבל אז ההופעות היו מלאות והשיר ‘אם אפגוש את אלוהים’ התפוצץ ברדיו. הבנתי שאני יכול להתחיל לחשוב שזה מה שאני הולך לעשות. השתנה לי משהו בראש והתחלתי לדמיין, לחלום, לסמן יעדים ולהאמין שכן, אנחנו יכולים לעשות את זה בענק. לקח למחשבה הזו זמן להתבשל”.
משהו השתנה בקו המוזיקלי־יצירתי שהנחה אותך בתחילת הדרך לעומת עכשיו?
“השתנו מלא פרמטרים. אני כותב הרבה יותר היום. פעם הייתי כותב בשביל שיהיה שיר, והיום אני כותב בשביל לפרוק ולהתאמן, ואני נהנה נורא לכתוב. אני הרבה יותר קפדני וממוקד, וכל מילה מקבלת פוקוס. אני הרבה יותר נכנס לעומק הדברים. כיום אני מכין סקיצות ביתיות, מעביר לפילוני שיבחר חומרים שהוא והלהקה מתחברים אליהם ואז אנחנו עובדים על השירים מתוך האולפן החוצה אל חדר החזרות.
"אנחנו נותנים יותר תשומת לב לפרטים, גם מבחינת ההפקה המוזיקלית, גם מבחינת הלחנים וגם מבחינת הטקסטים. אנחנו מצפים מעצמנו ליותר ורוצים להשתפר בתור יוצרים ובתור פרפורמרים. כל הזמן אני לומד מאחרים ומחפש השראה. תמיד מלווה אותי התחושה שאני צריך ללמוד עוד ועוד”.
בלי עימותים
לפני כשבוע ציינה הלהקה את יום הולדתה ה־20 במופע חגיגי באמפי קיסריה ואירחה חברים כמו אברהם טל, הדג נחש, מוש בן ארי ואינפקטד משרום. “זה היה מושלם”, מתייחס גליקמן.
מה הסוד של הלהקה לשמור על רלוונטיות 20 שנה?
“בקשר לרלוונטיות אני לא יודע, אין לי תשובה לזה, אבל בנוגע לפעילות, אנחנו נהנים מאוד ביחד, גם ליצור, גם להופיע ויותר מהכל להיות ביחד בדרכים. בסופו של דבר אנחנו מבלים המון ביחד. כשאנחנו יוצאים להופעה, אז ההופעה היא 60 עד 120 דקות, אבל מסביב יש את החזרות, הארוחות, פירוק הציוד והבלאנס. אם לא כיף לך עם חבריך ללהקה, אז זה לא ייצא החוצה גם במוזיקה. אנחנו בהרכב המושלם כבר המון שנים, חברים הכי טובים. ברור שלא תמיד הכל חלק ולא תמיד הכל זורם, אבל ב־90% מהזמן הלהקה הזו היא ביחד, משפחה”.
"התקווה 6”, כלהקה וכאינדיווידואלים, לא מביעים דעות פוליטיות. זה חוק בל יעבור מבחינתכם?
“אני חושב שכולנו אנשים שלווים, מאחדים ופייסניים, שמעדיפים להימנע מעימותים ומפרובוקציות. אין אצלנו את הדברים האלה. אנחנו לא מתבטאים כך ביומיום. גם אם יש חילוקי דעות פוליטיים בלהקה, אז תמיד יש שיח הגיוני ונעים ולא מתלהם ולא מתווכח. זה האופי שלנו. זה גם מתבטא בכתיבת השירים. אנחנו לא מעבירים מסרים חד־משמעיים וקיצוניים שייצרו פרובוקציה. אני לא בנוי ולא עשוי מאש כזאת, והשאיפה שלי היא תמיד לחבר ולאחד.
"גם בימים קשוחים כאלה של פילוג, המסר שלי הוא לדבר ולנסות למצוא פתרון כך שכל המולקולות שמרכיבות את החברה הישראלית יהפכו ליחידה אחת. משום מה הרבה פעמים בראיונות שואלים למה אנחנו לא מתבטאים יותר פוליטית, כאילו יש ציפייה ספציפית מאיתנו לפרש את עצמנו בצורה יותר רדיקלית, פרועה וחד־משמעית. אז תמיד אני עונה שלא חתמתי על זה אף פעם מראש, וגם המסרים קיימים בשירים, פשוט צריך להיכנס, לשמוע ולהקשיב לטקסט”.
אתם להקה שעוסקת המון בישראליות. מה תמהיל הישראליות בעיניך?
“התמהיל הוא מאוד מגוון ורחב, ורק הולך ומתרחב. יש פה המון אלמנטים מבחינה תרבותית, מבחינה קולינרית, מבחינת מנטליות ומבחינת האופי. הרי בסוף הגענו מכל כך הרבה מקומות שונים ויצרנו את הדבר הזה שנקרא ישראליות, שהוא כל כך יפה ומגוון, ויש בו כל כך הרבה חלקיקים ומולקולות. זו ההגדרה הכללית בעיניי”.
התחלתם לעבוד כבר על חומרים חדשים?
“אנחנו כל הזמן ביצירה של השירים הבאים. כל הזמן יש יצירה. בדיוק פילוני ואני קבענו סשן לעבוד על דברים חדשים. אנחנו באופן קבוע עובדים על האלבום הבא”.
ההופעות הקרובות:
10.8 חוצות היוצר
18.8 זאפה אמפי שוני
19.8 בית גוברין
21.9 פארק אריאל שרון