קשה להגדיר את אלבומו הראשון של הצמד המוזיקלי החדש, “קריסטלים", שמאחוריו עומדים השחקן־ראפר־מוזיקאי מיכאל מושונוב והמוזיקאי־מפיק־זמר עומר ג’ו נוה, מהמפיקים המוזיקליים הבולטים ברוק הישראלי בשנים האחרונות. זה לא רק אלבום היפ הופ וגם לא רק אלבום רוק, זה לא רק אלבום פופי וגם לא רק אלבום אלקטרוני – אלא הוא כל אלה יחד.
“המפגש בין מיכאל לביני נולד ברגע מאוד מיוחד שכל אחד מאיתנו עבר, והאלבום היה מין התקרבות בין שני אנשים שיש להם הרבה במשותף והם רוצים לעבור תהליך ביחד", אומר נוה. “בתור מפיק ויוצר, כתיבה היא סוג של מסע. אתה מתחיל לעבוד על שיר, ואתה מסיים אותו כאדם אחר. משהו במפגש עם מיכאל הרגיש שאנחנו מתחילים מסע ודרך חדשה. משהו באלבום הזה הוא לא אני ולא בדיוק מיכאל. כל אחד מביא את העולמות שלו, אבל גם התכנים של השיחות שלנו, החוויות שלנו והקשיים שלנו מוצאים את עצמם בתוך האלבום בצורת שירים, טקסטים וסאונדים".
“האלבום הוא על שם המפגש בינינו, שמו הוא ‘קריסטלים’ גם מפני ששנינו אוהבים קריסטלים וגם כי יש בהם משהו מרפא, ובעיניי זה המסר הגדול של האלבום הזה", מוסיף מושונוב. “כתבנו אותו ממקום שהיה זקוק לרגע להתנקות, היינו זקוקים לסוג של תיקון. הכנסנו לשירים המון כאב שמותמר למשהו יותר חיובי, וזו בשבילי מהות הצמד והאלבום: תהליך הריפוי".
כיצד העבודה על האלבום הייתה תרפויטית עבורכם?
נוה: “באופן אישי עברתי פרידה קשה לפני שמיכאל ואני נפגשנו, אחרי עשר שנים של זוגיות, זה היה משבר מאוד גדול עבורי, וחלק מהשירים נכתבו בהשראת זה. פתאום אתה קורא משפט שיצרנו ביחד ומרגיש שזה מתאר אותך במדויק. דרך היצירה וההבנה נוצרה פרספקטיבה חדשה על הסיטואציה, וזה הוליד עבורי את הריפוי. ברגע שאתה יכול להסתכל על סיטואציה שחווית בהתבוננות חדשה, משהו בלב נפתח והכאבים פוחתים ופחות עצוב. לכן המפגש עם עוד מישהו, שגם מפיק וגם מנגן על הכלים וגם כותב יחד איתי, חשוב לי כי הריפוי גדול פי 20".
מושונוב: “היה לנו רצון גדול לחפש סאונד חדש, ומבחינתי, כמי שהתעסק בהיפ הופ מגיל 16, הרצון לחפש צליל חדש ריתק אותי. יכול להיות שאני רוצה להביא עוד צדדים, והמפגש עם עומר אפשר לי להביא עוד צדדים שהיו חבויים בי".
למעשה שניכם יוצאים מאזור נוחות מסוים: עומר, אתה יותר בפרונט, ומיכאל, אתה יוצא מאזור ההיפ הופ למחוזות אחרים, וגם שר. איך החוויה הזו עבורכם?
מושונוב: “בשבילי זה היה כיף גדול, וגרם לי קצת להתעורר ולהבין שיש הרבה מה לגלות במוזיקה. עברתי כל כך הרבה דברים כמוזיקאי וכשחקן, והרבה פעמים נדרש מישהו שרואה אותך. עומר נתן לי ביטחון גדול לא לפחד לבטא את עצמי לא באזור הנוחות שלי. היו גם דברים שלא הצליחו, וזה גם בסדר וזה לא נכנס לאלבום".
נוה: “לאחרונה התעורר בי שוב הצורך למצוא את המקום שלי בפרונט מחדש ולהתעסק במוזיקה שלי, ביצירה שלי ובאמירה שלי. הקורונה עזרה לי לחזור למקום הזה כי הרגשתי שאני רוצה לעשות שיתופי פעולה משל עצמי. ואז מיכאל הגיע".
הכבד והיפה
מושונוב, 37, בנם של השחקנים מוני מושונוב וסנדרה שדה, המוכר גם כשחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה זוכה שני פרסי אופיר, הקים ב־2006 את הרכב ההיפ הופ כהן@מושון עם חברו מיכאל כהן. ב־2020, לאחר הפרידה המקצועית מכהן, חבר למפיק המוזיקלי יונתן ריקליס לאלבום “רדיקלים חופשיים". נוה למד סאונד בליברפול ובשנים האחרונות עובד כמפיק מוזיקלי בסצנת הרוק, שעבד בין היתר עם רמי פורטיס, אלישע בנאי ומשינה.
השניים למדו באותה כיתה בתיכון בתל אביב. “היינו חברים מאוד טובים, עד שהנתיבים נפרדו: עומר נסע לליברפול ללמוד ואני יצאתי לטיולים והייתי עסוק בפרויקטים אחרים", מספר מושונוב. “המפגש המחודש קרה במקרה בחומוסייה בכרם התימנים. יום אחד הגעתי עם אבא שלי לאכול חומוס, ובמקרה פגשתי את עומר, אחרי שנים רבות שלא התראינו, וזה היה מרגש. יומיים אחרי זה הגעתי שוב לחומוס, ועוד פעם, במקרה, פגשתי את עומר. התחלנו לדבר, ומכאן העניינים החלו להתגלגל".
האלבום, בן 14 שירים, נפתח ברצועה “סוף טוב", וכולל בין היתר את השירים “אופוריה", “בראשלך", “בדרך אלייך" ו"רוצה עוד". “באחד השירים אני אומר ‘הדיכי והאושר הולכים יחד להצגה, מוחאים כפיים בהשתחוויה, ובהלוויה שלי ראיתי אנשים בוכים ומחייכים, מסתבר שזה ככה בחיים והחיים יפים’", אומר מושונוב. “זה גם כבד וגם יפה, ואל תשכח שחלק גדול מהתקופה שעברנו הייתה תקופה כאוטית של קורונה ואי־ודאות. יש איזו קבלה של הטוב ושל הפחות טוב. זה חלק מרוח האלבום".
“אני חושב שחלק מהחוויה שחווינו בתור חברים במפגש הזה והשיחות שלנו והתובנות שהגיעו לגבי מה שכל אחד עובר, גורם לך להבין שהמציאות היא דואלית ומורכבת מהפחד ומהאומץ, מהטוב ומהרע ביחד, הם לא נפרדים אף פעם ומהבחינה הזו אני מרגיש שכן הצלחנו להעביר משהו מאוד אמיתי וכן לגבי התפיסה שלנו את החיים ואת הדברים. הדואליות הזו תפרה את עצמה בצורה יותר טובה משיכולנו לתכנן מראש".
האלבום מתכתב גם עם קלאסיקות ישראליות כמו “שלל שרב" של מאיר אריאל ו"זה בראש שלך" של אריק איינשטיין. למה בחרתם בכך?
מושונוב: “בעשייה המוזיקלית שלי יש המון הסתכלות על העבר, מתוך רצון למצוא משהו שהתקיים פה בעבר ולהחיות אותו מחדש. ברמה האישית, כשהייתי ילד, אריק היה בשבילי השכן והחבר הכי טוב של אבא שלי, כזה שהולכים אליו הביתה וצועקים לו. לקח לי זמן להבין שהחבר של אבא שלי הוא אחד האנשים שאני הכי מעריץ בעולם, כי הוא ייצג בשבילי כל כך הרבה דברים נכונים בהקשר של אמנות, עם הצניעות והיכולת שלו להיות זמר ענק ושחקן ענק וספורטאי גדול. הוא היה השראה גדולה. כשאני כותב משפטים, אני חושב על כל האמנים ששמעתי כשהייתי ילד. למשל, כשראיתי פרק של ‘זהו זה!’ שבו אריאל זילבר התארח, והוא נתן איזה קטע עם גרוב מיוחד, זה הגניב אותי והדליק אותי לחקור ולהיכנס לעולם ההיפ הופ. האמנים האלה כל כך השפיעו עליי, ולעשות כבוד למה שהיה פה ולהם זו זכות עבורי".
עומר, איך העבודה עם רמי פורטיס, אלישע בנאי ומשינה השפיעה עליך?
“העבודה איתם השפיעה עליי מאוד. הם אנשים שאני מאוד אוהב ופתחו לי המון דלתות בחיים. המפגש עם כל אחד מהם היה מדהים וייחודי. למדתי מהם מלא, והם מוזיקאים מדהימים. פורטיס ומשינה, שגדולים ממני ב־20 ו־30 שנה, הם אולדסקול ועובדים באופן שונה לגמרי מאיך שאני עובד עם בני גילי. אלו אנשים שיודעים לתפוס את הרגע ולהרגיש כשמוזיקה מצלצלת נכון, גם אם זה לא מושלם. היו לי טייקים של כלים באלבום עם פורטיס, שניגנתי בפעם הראשונה, והוא אמר שזה מדהים, אבל זה לא היה מושלם בעיניי והוא לא הסכים שאקליט מחדש. זה משהו שלקחתי איתי גם לאלבום הזה עם מיכאל. זה שינה לי משהו בתפיסה לגבי מוזיקה. כל הקטעים שאנחנו הכי אוהבים נולדו בספונטניות ולא תוכננו מראש".
היה ברור לכם שתחפשו פרטנר ליצירה ולא תוציאו אלבום סולו?
מושונוב: “כן, היה ברור לי. היה ממני סוג של ציפייה ולחץ שאעשה קריירת סולו, אבל ממש לא הייתי בעניין של זה. תמיד חיפשתי פרטנר ליצירה. אני תמיד מחפש את הדיאלוג ואת הצורך להפרות את התהליך. לא כל כך מעניין אותי לעשות דברים לבד, אני יותר נהנה ופורח כשיש לי דיאלוג פורה".
נוה: “בתחילת 2022 הוצאתי EP משלי לבד בשם ‘גלקסיות’ והקלטתי עוד המון שירים לבד ששמורים לי במחשב, אבל היה לי ברור שאני מחפש את השותף שלי. גם בגיל צעיר, כשהיו לי להקות, חיפשתי מישהו שייצור איתי. מוזיקה היא דבר חברתי, והיצירה המשותפת היא חזקה ומיוחדת. ברגע שאתה יכול לחלוק את היצירה עם עוד בן אדם, זה פותח דלתות ושערים שאין מילים לתאר אותם".
זווית של חיבור
במוצאי השבת הקרובה, 1 ביולי, בשעה 20:00, ישיקו השניים את אלבומם ב"אוזןבר" בתל אביב ויארחו בין השאר את רמי פורטיס ובנו גיא פורטיס, יפתח אבן, זוזו גינזבורג ואורי שדה. כמו כן, יצטרף אליהם המפיק והביטמייקר רועי ירום.
לצד הקריירה המוזיקלית, מושונוב נמצא בימים אלה בחזרות לעיבוד חדש להצגה “כולם היו בניי" בתיאטרון באר שבע. הוא גם מככב בסדרה “ביירות" שיצרו אבי יששכרוף וליאור רז. לאחרונה הוא התארח בסדרה הקומית "סברי מרנן", שבה אמו מככבת. “בדיוק הייתה לנו חזרה של ‘קריסטלים’, ופורטיס הגיע עם הבן שלו, ופתאום בפעם הראשונה יצא לי לצפות מהצד באבא ובן על הבמה", הוא אומר. “נורא התרגשתי מזה כי כשאני עובד עם ההורים שלי, אז אני בתוך החוויה עצמה ולא מסתכל על זה מהצד. למרות שלהיות ‘הבן של’ שם אותך בנקודה הכי חמה על המחבת - זה נותן לי יותר זמן איכות עם ההורים שלי. הייתי כל כך מאושר לעבוד עם אמא ב’סברי מרנן’ כי עם אבא אני עובד הרבה בתיאטרון, וזו זכות גדולה. לראות את אמא פורחת ומצחיקה ומיוחדת – ריגש אותי מאוד. זו הייתה בשבילי סגירת מעגל גדולה ונהניתי נורא לעבוד איתה. אני חושב שעצם זה שבחרתי באותו מקצוע של הוריי זה מורכב, אבל לפעמים יש איזו זווית של חיבור עם ההורים וזה כיף גדול. אה, והם באים גם להופעה של ‘קריסטלים’".